עע"מ 7789-23 עע"מ 7789-23

הערעור שבכותרת מתייחס לפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, שניתן בשני הליכים שאוחדו: האחד עתירה מינהלית והשני ערעור מינהלי. בבקשת המשיב שבכותרת נטען כי יש להורות על הפרדת ההליך הנוכחי, באופן שבו טענות המערערת כנגד ההכרעה בעתירה המינהלית יוגשו כערעור מינהלי בזכות, ואילו טענות המערערת כנגד ההכרעה בערעור המינהלי יוגשו כבקשת רשות ערעור.

לא מצאתי לקבל את הבקשה. אין חולק כי ההליכים אוחדו בבית המשפט קמא, וכי פסק הדין מתייחס לשני ההליכים גם יחד. כפי שנקבע בעבר, במקרים שבהם פסק דין כולל עניינים שהערעור עליהם הוא בזכות לצד עניינים שהערעור עליהם הוא ברשות, ניתן לערער בזכות על כל פסק הדין, לרבות על אותם חלקים שטעונים רשות ערעור (ראו, למשל, בש"א 793/01 ועד הנאמנים (לנכסי הווקף המוסלמי) בתל-אביב-יפו נ' יוסי חסון חברה להשקעת בע"מ (15.8.2001); רע"א 8302/08 מריסאת נ' מריסאת, פסקה 6 והאסמכתאות שם (18.1.2009); ע"א 5858/19 פסגות קופות גמל פנסיה בע"מ נ' אופיר (17.5.2020)). ביסוד הלכה זו הרצון להימנע מפיצול דיון באותו פסק דין, ומקביעת כללים דיוניים מורכבים (ראו, בעניין מריסאת, לעיל).

הדברים יפים גם להליך הנוכחי. ההליכים אוחדו עוד בבית המשפט המחוזי ונדונו במסגרת פסק דין אחד. לא מצאתי כי האיחוד כשלעצמו – שלטענת המערערת נעשה לבקשת המשיב – נועד על מנת לאפשר ערעור בזכות גם על הערעור המינהלי. במצב דברים זה, אין הצדקה להפרדת ההליך הערעורי לשני הליכים נפרדים (ראו, בדומה, בר"מ 264/19 קרליץ נ' משרד הפנים (15.1.2019)).

על כן, הבקשה נדחית. המשיב יישא בהוצאות המערערת בסך של 750 ש"ח.

ההליך יימשך כסדרו.