עע"מ 7958/11 הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז נ. כדורי קרקעות ראשון ל

השופט א' רובינשטיין:

א.

בית המשפט לעניינים מינהליים – בפסק דינו מיום 21.9.2011 – הורה למערערת ליתן למשיבות 2-1 היתר מוגבל לשימוש חורג, כך שיוכלו בתנאים מסוימים להמשיך להשתמש בקרקע חקלאית לשם עסקן, שעניינו כלי רכב שעברו תאונה, כפי שיפורט. בשעתו (1998) ניתן למשיבות היתר להקמת סככה חקלאית בשטח של 1,500 מ"ר. סככה זו צמחה בלא היתר ל-4,500 מ"ר, לעסק של מחזור כלי רכב ומכירת חלפים .

הועדה המחוזית התנגדה באופן עקבי לבקשת המשיבות 2-1 למתן אישור לשימוש חורג. לאחר גלגולים ובסופו של יום החליט בית המשפט קמא לקבל את בקשתם במגבלות, קרי, להיתר לשימוש חורג לתקופה שניתנה לבקשה אחרת בעסק דומה, שמספרה 883, או שתתאים למהלכי ההעתקה דרומה (שהובטחה מכבר) של עסק המשיבות 2-1, תוך אפשרות להתניה לגבי אחסון (לעומת פירוק ומחזור) והסרת בניה בלתי חוקית. זאת הגם שכפי שציין, אין השימוש בבניה שנבנתה ללא היתר תואם את ייעוד הקרקע, אך מטעם עיקרי אחד – שלעסק הדומה האחר (בקשה 883 הנזכרת) ניתן כאמור היתר לשימוש חורג (מה שלא היה אפשרי לכאורה אילו היה המדובר בסטיה ניכרת כטענת הועדה המחוזית). אם כן, עסקינן בנימוק של אפליה. יצוין – כאמור – כי מזה שנים לא מעטות (מ-2006) מצהירות המשיבות 2-1, שהן מתכננות העברת עסקן לדרום.

ב.

ערעור המדינה נסב על כך שבית המשפט לא נדרש לשאלה אם עסקינן בסטיה ניכרת; נאמר כי בבקשה 883 ניתן היתר לשלוש שנים, אשר תמו, ומכל מקום אין מתקנים עוולה בעוולה אחרת. המשיבות אוחזות בפסק הדין קמא.

ג.

ניסינו להביא את הצדדים להסכמה על פינוי במועד מוסכם במהלך השנה הקרובה, שהרי גם אילו בגדרי טענת האפליה ניתן למשיבות 2-1 היתר לשלוש שנים ממועד פסק הדין, היה ההיתר מסתיים בתוך שנה זו. הדבר לא צלח ועלינו להכריע.

ד.

שאלת המפתח בענייננו היא, האם אין בנידון דידן סטיה ניכרת המונעת מכל וכל, על פי דין, מתן היתר לשימוש חורג (סעיף 151(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965). התשובה לכך היא כן רבתי. אי אפשר בשום צורה ואופן לומר שבניה של עסק לפירוק חלפים ולמחזור יש בינה לבין ייעוד חקלאי קשר ולוא גם רחוק ביותר. על כן עסקינן בסטיה ניכרת. אכן ככלל קיומה של סטיה ניכרת הוא בתחום הכרעותיהן המקצועיות של ועדות התכנון, וההחלטה עשויה להיות מורכבת. אך לא כן במקרה דנא כשהדברים מובהקים. ועוד, העובדה שהמבנים הנוספים ברובם נבנו מתחילה ללא כל היתר כמובן מחזקת את הדרך שבה יש להידרש אליהם, שכן רק על אבותינו במדבר נאמר "נעשה ונשמע"; בעניני תכנון ובניה הדין הוא כי תחילה נשמע ורק אחר כך נעשה. אכן, יש צרימה מובהקת בכך שניתן היתר לבקשה 883, ומלכתחילה לא היה לו לכאורה מקום. ואולם, ההיתר היה לשלוש שנים, וכנמסר לנו תם בשעה טובה. עסקן של המשיבות 2-1 מופעל מזה שנים שהן רבות יותר באורח משמעותי מתקופת ההיתר של בקשה 883; והבטחתן לעבור דרומה, שמלאו לה שבע שנים, לא מומשה. אך מעבר לכך וחשוב מכך, ברי כי אין לתקן עוולה באחרת, והחלטה אחרת שהיא כשלעצמה מבוססת על אדנים רעועים ביותר אינה יכולה להוות מסד לנדבכים נוספים. בנסיבות דנא, קיומה של סטיה ניכרת מונע היתר לשימוש חורג.

ה.

אנו מקבלים איפוא את הערעור, והחלטת הועדה המחוזית תשוב על כנה. המשיבות 2-1 והמשיבה 3 ישלמו כל אחת למדינה הוצאות בסך 10,000 ₪.