עע"מ 798/13 NWORA CHIMAOBI OKPARA נ. משרד הפנים

זוהי בקשה למתן סעד זמני במסגרת ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב - יפו (כב' השופטת נ' אחיטוב) מיום 9.12.2012, בו נדחתה עתירתו לביטול החלטת המשיב שלא להעניק לו מקלט מדיני בישראל.

1.

המבקש הוא אזרח ניגריה יליד 1974 שנכנס לישראל בשנת 2010. לטענתו, בעקבות סכסוך קרקעות שהתגלע בשנת 2008 בין כפרו לבין הכפר השכן, במהלכו נרצחו אביו וכמה מדודיו, הוא נאלץ לעזוב את ניגריה. ביום 23.7.2009 הגיע למצרים ובחלוף כתשעה חודשים, בשנת 2010, נכנס לישראל. העותר פנה ליחידת הטיפול במבקשי מקלט של רשות האוכלוסין וההגירה של משרד הפנים (להלן: רשות האוכלוסין )

בבקשה לקבל מקלט מדיני בישראל. ביום 26.5.2010 נערך למבקש ריאיון ביחידת המסתננים ומעברי הגבול של רשות האוכלוסין שבמסגרתו נלקחו ממנו אמצעי זיהוי ביומטריים ולאחריו הונפק לו רישיון ישיבה זמני בישראל (להלן: הריאיון הראשון ) . ביום 11.6.2012 נערך למבקש ריאיון נוסף, ביחידת הטיפול במבקשי המקלט (להלן: הריאיון השני ), שבו נשאל על המצב בארצו, על הסיבה שבגללה עזב אותה ועל כוונותיו לחזור. בתום ריאיון זה המליצה עורכת הריאיון לדחות את בקשתו למקלט מדיני בציינה כי נראה שהמבקש אינו עומד בקריטריונים הקבועים באמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים, כ"א 3, 5 (נפתחה לחתימה ב-1951) והפרוטוקול בדבר מעמדם של פליטים, כ"א 21, 23 (נפתח לחתימה ב-1967)

(להלן יחד: אמנת הפליטים ). באותו היום החליט ראש צוות ביחידה לקביעת מעמד לפליטים ברשות האוכלוסין (להלן: יחידת ה- RSD ) לדחות את בקשת המערער על הסף בקובעו כי זו אינה עומדת בהוראות אמנת הפליטים. המבקש עתר נגד החלטה זו לבית המשפט לעניינים מנהליים וטען כי ניתנה בחוסר סמכות, משום שראש צוות ביחידת ה- RSD לא היה מוסמך לדחות באותו השלב, על הסף, את בקשתו.

2.

בפסק דינו מיום 9.12.2012 דחה בית המשפט קמא את עתירת המבקש. בית המשפט קמא עמד על כך שהנוהל הרלוונטי לטיפול בבקשת המבקש הוא, כפי שציינו הצדדים, "נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל" שנכנס לתוקף ביום 2.1.2011 (להלן: הנוהל ). לפי הנוהל, הטיפול בבקשה למקלט מדיני כולל הליך רישום וזיהוי של המבקש שלאחריו יכולה הבקשה להידחות על הסף אם יימצא שהמבקש אינו מי שהוא טוען להיות או נתין המדינה שעליה הצהיר. לאחר זיהוי המבקש נערך לו ריאיון בסיסי, שלאחריו מחליט המראיין אם להעביר את המבקש לריאיון מקיף או לדחייה על הסף על ידי ראש צוות בעל הכשרה מתאימה. אם נערך למבקש "ריאיון מקיף" עוברת הבקשה להחלטת הוועדה המייעצת לענייני פליטים, שהרכבה קבוע גם הוא בנוהל. בהתאם לסעיף 4 לנוהל, העברה לדחייה על הסף לאחר "הריאיון הבסיסי" תבוצע אם מצא המראיין כי אפילו יוכחו כל טענות המבקש אין בכך כדי לגבש עילה למקלט מדיני בהתאם לאמנת הפליטים. המחלוקת בין הצדדים בענייננו, כפי שציין בית המשפט, התמקדה בשאלה אם הריאיון השני שנערך למבקש היה "ריאיון בסיסי", כטענת המשיב, שאז הייתה לו סמכות לדחות את בקשת המבקש, או "ריאיון מקיף", כטענת העותר, ולפיכך לא הייתה למשיב סמכות לדחות את בקשתו בשלב זה וההחלטה שניתנה בעניינו ניתנה תוך חריגה מסמכות.

בית המשפט קמא בחן את המסמכים משני הראיונות וקבע כי הריאיון הראשון נועד בעיקרו לאיסוף פרטים מזהים על המבקש ואינו כולל המלצה של המראיין בעניינו כפי שהייתה צריכה להינתן אילו היה מדובר ב"ריאיון בסיסי", ולפיכך הגיע למסקנה כי מדובר ב"ריאיון זיהוי". עוד קבע כי עיקרו של הריאיון השני היה פרטי בקשת המקלט וכי הוא הסתיים בהמלצה לדחות את הבקשה. בית המשפט קבע אפוא כי "המסקנה המתחייבת מתוכן המסמכים, על רקע תכליות השלבים השונים שנקבעו בנוהל ואופן סיומם היא כי הראיון הראשון היווה ראיון זיהוי, והראיון השני היווה ראיון בסיסי בלבד", ולפיכך הוסיף וקבע כי החלטת המשיב ניתנה בסמכות, ודחה את העתירה. עוד קבע בית המשפט כי המבקש אף לא הצביע בבקשתו או בעתירתו על בסיס עובדתי המגבש עילה לבקשת מקלט.

3.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין, ובו הוא שב וטוען בתמצית כי הריאיון הראשון שנערך לו היה "ריאיון בסיסי" והריאיון השני היה "ריאיון מקיף", ולטענתו הדבר עולה מכך שהראיון נערך על ידי יחידת ה- RSD האמונה על ביצוע ראיונות כאלה. על כן, החלטת הדחייה שניתנה מיד לאחריו ניתנה לטענתו בניגוד לנוהל ובתוך חריגה מסמכות. המבקש מוסיף וטוען כי משנדחתה בקשתו על הסף בשלב זה נשללה ממנו הזכות להגיש בקשה לעיון מחדש על ההחלטה בהתאם לסעיף 9 לנוהל, המאפשר הגשת בקשה לעיון מחדש בהחלטה של שר הפנים בבקשה למקלט. כמו כן נשללה ממנו לטענתו האפשרות שהוועדה המייעצת אילו דנה בעניין הייתה מקבלת את בקשתו וממליצה לתת לו מקלט מדיני בישראל. לגופה של ההחלטה טוען המבקש כי לא היה מקום לקבוע שהנסיבות שלהן טען אינן מקימות עילה לבקשת מקלט וכי טענותיו לסכנת חיים הנשקפת לו בארצו לא נבחנו לעומקן, והוא מוסיף ומעלה טענות כלפי הנוהל הקיים. בצד הערעור הגיש המבקש בקשה למתן סעד זמני - היא הבקשה שלפניי - למנוע ביצוע פעולות אכיפה נגדו לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, לרבות מעצר, גירוש או הרחקה מישראל וליתן לו אשרת שהייה זמנית עד להכרעה בערעורו. לטענתו סיכויי הערעור להתקבל גבוהים שכן מדובר בשאלה של עמידה בנהלים, ולדבריו אין ספק שהמשיב לא עמד בנהלים ומכאן כי דינה של החלטתו להתבטל. עוד הוא טוען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו שכן לדבריו הרחקתו מישראל היא פעולה בלתי הפיכה שתסכל את הערעור.

4.

המשיב מצדו טוען כי דין הבקשה להידחות. לטענתו, מסקנתו של בית המשפט קמא מבוססת על התשתית העובדתית שהתגבשה בתום הריאיון שנערך למבקש, שהיה "ריאיון בסיסי", ומדובר על כן בהכרעה עובדתית שאין מקום להתערב בה. המשיב מוסיף וטוען כי מכל מקום עניינו של המבקש אינו מגלה גם לגופם של דברים עילה המצדיקה מתן מקלט מדיני בישראל. באשר למאזן הנוחות טוען המשיב כי לא עלה בידי המבקש לבסס את בקשתו לקבלת מקלט מדיני ולהרים את הנטל המוטל עליו להראות כי אכן נשקפת לו סכנת חיים אם יוחזר לארצו. בהקשר זה מוסיף המשיב ומציין כי בריאיון השני שנערך לו ציין המבקש עצמו כי הכפר שממנו הגיע בניגריה מצוי בתהליך להשכנת שלום עם הכפר השכן וכי הסיבה שבשלה הוא מבקש להישאר בישראל היא סיבה כלכלית. עוד טוען המשיב כי נוכח גודלה של מדינת ניגריה, אפילו נשקפת למבקש סכנת חיים בכפרו, אין מניעה שיחזור להתגורר בחלק אחר של המדינה המרוחק מכפרו.

5.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי על המבקש סעד זמני בשלב הערעור להוכיח כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. כללים אלה חלים גם על סעד זמני המוגש במסגרת ערעור על פסק דין שניתן בעתירה מנהלית, כבענייננו (ראו עע"ם 4274/12 חריש הירוקה אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה , פיסקה 6 (23.10.2012)). הטענות שהעלה המבקש בערעור ממוקדות בשאלה האם יש לסווג את הריאיון השני שנערך לו, כ"ריאיון בסיסי" או כ"ריאיון מקיף". על מנת למנוע בעתיד מחלוקות ושאלות בהקשר זה, טוב יעשו עורכי הראיון אם יציינו בפירוש בפרוטוקול מהו סוג הראיון. עם זאת, ומבלי לקבוע מסמרות בנדון, אני סבורה כי במקרה זה סוגיית סוג הראיון, שהיא שאלה עובדתית ביסודה, נבחנה לפרטיה על ידי בית המשפט קמא ועל כן, הסיכוי כי ערכאת הערעור תתערב בה אינו מן הגבוהים. אך גם אם אניח לטובת המבקש כי בית המשפט קמא שגה בסיווג הראיון שנערך לו כ"ריאיון בסיסי" ולא כ"ריאיון מקיף", נראה כי דברים שאמר המבקש עצמו באותו ריאיון אכן מלמדים, לכאורה, שאין בידו עילה המצדיקה מתן מקלט מדיני, כפי שהוסיף וקבע בצדק בית המשפט קמא בהחלטתו ולכך השלכה כבר בשלב זה על מאזן הנוחות. כך, ציין המבקש באותו הריאיון כי הוא אינו סבור שנשקפת לו סכנת חיים אם ישוב לניגריה והוא אף התייחס לקיומו של "תהליך שלום" בין כפרו לכפר השכן וציין כי בכוונתו לחזור לניגריה לאחר שיחסוך די כסף לשם כך. ובמילים אחרות המבקש מאשר כי הסיבה שהוא מבקש להוסיף ולשהות בישראל עתה היא כלכלית גרידא. כמו כן, יש לכאורה טעם בטענת המשיב לפיה הסכסוך המקומי בין שני כפרים שכנים בניגריה, אפילו היה נמשך, הוא לעצמו אינו מקים עילה למקלט מדיני בישראל בין היתר משום שאין מניעה שהמבקש יחזור להתגורר בחלק אחר של ניגריה (ראו לעניין זה עע"ם 8723/11 ifeanyi okorom

נ' משרד הפנים , פיסקה 7 (31.1.2013)). מטעמים אלה ובמאזן הנוחות שבין השיקול הכלכלי המניע את רצונו של המבקש להישאר בישראל ובין האינטרס הציבורי הקיים בהרחקת שוהים שלא כדין בישראל, גובר במקרה דנן האינטרס הציבורי.

בשל כל הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה נדחית.