פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"מ
8115/17 - ג'
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
ערן ירושלמי
נ ג ד
המשיבות:
1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן
2. ועדת הערר לתכנון ולבניה מחוז תל
אביב
3. ויצ"ו הסתדרות עולמית לנשים
ציוניות
בקשה לעיכוב ביצוע
ולמתן סעד זמני לתקופת הערעור
בשם המבקש:
עו"ד אילן לקפיש
בשם המשיבה 1:
עו"ד חן עמידור ועו"ד קסניה
זמסקוב
בשם המשיבה 2:
עו"ד יעל מורג יקו-אל
החלטה
בקשה לעיכוב ביצוע ולסעד זמני במסגרת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 28.8.2017 בעת"מ 8707-07-15 (כב' השופטת מ' אגמון-גונן ).
1.
עניינו של ההליך נשוא הערעור בתוכנית בניין עיר חדשה (להלן: התוכנית ) שיזמה המשיבה 1 (להלן: הוועדה המקומית ) לשינוי פני מתחם הבורסה ברמת גן (להלן: מתחם הבורסה או המתחם ). המבקש (להלן: ירושלמי ) מנהל עסק של מועדון חשפנות
הפועל מזה כ-20 שנה במתחם הבורסה. בעקבות הגשת כתב אישום נגדו על הפעלת עסקו ללא רישיון עסק כנדרש בחוק, פנה ירושלמי לקבלת היתר לשימוש חורג לעסק, ונדחה על ידי הוועדה המקומית בנימוק שעסק מסוג זה אינו מתאים לאופי שהיא מבקשת להקנות לאזור בהתאם לתוכנית.
עררו של ירושלמי לוועדת הערר התקבל, ונקבע כי יש להתיר לו שימוש חורג וכי עסקו אינו מהווה סטייה מתכנית.
על החלטת ועדת הערר הגישה הוועדה המקומית את העתירה נשוא הערעור. במוקד העתירה עמדה השאלה האם התכנית מאפשרת את המשך פעולתם של עסקי המין במתחם הבורסה. בית המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה וביטל את החלטת ועדת הערר. בפסק דין מפורט ומנומק פירש בית המשפט את התוכנית לאור מטרותיה, והגיע לכלל מסקנה כי לא נועדה לכלול עסקים של חשפנות לצורך גירוי מיני, כדוגמת עסקו של ירושלמי.
על פסק דין זה נסב הערעור.
2.
ירושלמי הגיש את הבקשה דכאן לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא ככל שהוא נוגע להיתר להפעלת העסק עד להכרעה בערעור; ולחלופין, עתר למתן סעד זמני לתקופת הערעור שיאסור על המשיבות להמשיך בהליכים מקבילים כנגדו, קיימים או חדשים.
הצדדים האריכו בטיעוניהם, אך איני רואה להידרש לטענות אלה באשר נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות מן הטעמים שיפורטו להלן.
3.
פסק דינו של בית משפט קמא אינו כולל בחובו כל סעד אופרטיבי המביא באופן ישיר לסגירת עסקו של ירושלמי. העסק פועל ללא רישיון עסק מזה שנים רבות, ורישיון כאמור לא הונפק לירושלמי גם לאחר החלטת ועדת הערר. פסק דינו של בית משפט קמא עניינו בפרשנות התוכנית החלה באזור. בעתירה עצמה לא נתבקש סעד אופרטיבי לסגירת העסק, וממילא אין מה "לעכב" בפסק הדין (השוו: ע"א 1333/14 מיטרי נ' דוברונסקי (13.4.2014), בפסקה 15; ע"א 3022/13 זועבי נ' חמאתי (27.8.2013), בפסקה 5; ע"א 1363/04 צאלים החזקות בע"נ נ' 'דלק' חברתי הדלק הישראלית בע"מ , פ"ד נט(1) 325, 328-329 (2014)).
4.
אשר לסעד הזמני שהתבקש לחלופין, נראה שהכוונה לצו הסגירה לעסק שניתן על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים במסגרת פסק הדין ברע"ס (ר"ג) 61052-03-11 מדינת ישראל נ' ירושלמי מיום 21.1.2013. בפסק הדין הורשע ירושלמי על-פי הודאתו בניהול עסק ללא רישיון וניתן צו סגירה דחוי ל-18 חודשים. בעת ניהול העתירה נשוא הערעור, עוכב מועד ביצוע פסק הדין מספר פעמים לבקשת ירושלמי, ובהחלטה האחרונה מיום 9.11.2015 הוארך המועד לביצוע צו הסגירה עד להכרעה בעתירה.
מכאן שהערעור שבפנינו אינו המסגרת הנכונה למתן סעד זמני המורה על המשך הפעלת העסק, ובקשה כאמור צריכה להיות מוגשת לבית המשפט לעניינים מקומיים שנתן את פסק הדין המורה על סגירת העסק, וכך אכן עשה ירושלמי בעת התנהלות ההליכים בעתירה בבית משפט קמא. מטעם זה, נדחית הבקשה.
אף אין מקום למתן סעד זמני שיאסור על המשיבה 1 להגיש כתבי אישום חדשים עד להכרעה בערעור. בית משפט זה לא נדרש לדון במצב עניינים תיאורטי שטרם בא לעולם, וככל שאכן יוגש כתב אישום חדש נגד המבקש, שמורות לו טענותיו בנושא זה.
5.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
היומן יקבע הערעור לדיון בפני הרכב בהקדם.
ניתנה
היום, ט"ו בכסלו התשע"ח (3.12.2017).
ש ו פ ט