עע"מ 8187-23 עע"מ 8187-23

בתיק עע"מ 8187/23

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים

עע"מ 8187/23

לפני:

כבוד השופט נ' סולברג

כבוד השופט ד' מינץ

כבוד השופט י' אלרון

המערערים:

1.Igor Vaynshtok

2.Antonina Zinina

נ ג ד

המשיב:

משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופטת ע' אבמן-מולר) מיום 23.7.2023 בעת"מ 45088-08-22

בשם המערערים:

עו"ד יוליה באיולה

פסק-דין

השופט ד' מינץ:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופטת ע' אבמן-מולר) מיום 23.7.2023 בעת"מ 45088-08-22, בו נדחתה עתירת המערערים נגד החלטת המשיב מיום 29.6.2022 שניתנה ביחס לבקשתם לקבלת מעמד עולים מכוח חוק השבות, התש"י-1950 (להלן: חוק השבות).

1.המערערים, אזרחי רוסיה, הם בני זוג שהגיעו לישראל בסוף שנת 2018. בתחילת שנת 2019 הם הגישו בקשה לקבלת מעמד עולים מכוח חוק השבות, מכוח היותו של מערער 1 (להלן: המערער) בן של יהודייה. במהלך בירור הבקשה התגלה מידע בקשר לחשד לביצוע עבירות פליליות על ידי המערער ברוסיה, שבעקבותיו המליצו משטרת ישראל ומנהלת אגף אשרות ומעמד לסרב לבקשת המערערים. על רקע זה, ביום 8.12.2021 נמסרה למערערים החלטת המשיב על פיה למערער יוענק רישיון שהייה ועבודה מסוג ב/1 למשך שנה, בכפוף להתחייבותו וחתימתו על הצהרה כי לא יעסוק בפלילים; וכי למערערת 2 (להלן: המערערת) יינתן רישיון זהה למשך שנה בכפוף לרישיון המערער. בהחלטה צוין כי בתום התקופה תיבחן הבקשה בשנית בהתאם לנסיבות העדכניות.

2.על החלטה זו הגישו המערערים ביום 13.1.2022 ערר פנימי. בד בבד הוגשה גם בקשה מטעם המערער "להנפקת ויזה מחוץ לדרכון", היינו כי האשרה שניתנה לו תונפק באמצעות תמי"ל (תעודת מעבר ישראלית לזרים), על גיליון נפרד מהדרכון. זאת מהטעם שמאז נכנס לישראל והוגשה בקשתו דרכונו פג תוקף ואין באפשרותו להאריכו נוכח ההליכים הפליליים שנוהלו נגדו ברוסיה.

3.ביום 29.6.2022 ניתנה החלטת המשיב העומדת במוקד הערעור. נקבע כי לאחר בחינת הערר ובחלוף פרק זמן של כשנתיים וחצי מאז כניסת המערער לישראל, הוחלט לאשר לו לפנים משורת הדין רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5 לתקופה של שנה. בעניין זה הובהר כי אין בכך כדי לכבול את שיקול הדעת בנוגע לכל בקשה שיגיש המערער בעתיד. באשר לבקשה להנפקת רישיון השהייה "מחוץ לדרכון", נקבע כי לא ניתן להיעתר לה. בהתאם לנהלי המשיב וכמקובל במקרים מעין אלו, לשם קבלת הרישיון על המערער להציג דרכון זר בתוקף או לחלופין להמציא ראיות בכתב ממדינת אזרחותו על כך שלא ניתן להאריך או לחדש את דרכונו, והדבר לא נעשה בענייננו. כן צוין כי העלאת הטענה מעוררת קושי ומחזקת את ההחלטה ליתן לו בשלב זה מעמד ארעי בלבד.

4.המערערים הגישו לבית המשפט המחוזי עתירה נגד החלטה זו, והיא נדחתה ביום 23.7.2023. נקבע כי החלטת המשיב נסמכה על ראיות מינהליות מספקות המעידות על מעורבותו של המערער בפלילים במדינת מוצאו, המהווה אינדיקציה למסוכנותו. גם אם אין מדובר בעבר פלילי ברף חומרה גבוה, בשים לב לראיות שהוצגו ולפרק הזמן שחלף מאז שננקטו נגדו ההליכים הפליליים האמורים ועד להחלטה בעניין שהייתו בישראל, ההחלטה להעניק לו לעת הזו רישיון מסוג א/5 למשך שנה היא מאוזנת ומידתית ואין מקום להתערב בה. בית המשפט הוסיף, בהתייחס למערערת, כי מעמדה נגזר ממעמדו של המערער ואין מקום להתייחס אליה בנפרד. משלא קיבל המערער מעמד עולה מכוח חוק השבות אלא רק מעמד זמני בשל מעורבותו בפלילים, קביעת המשיב כי גם המערערת אינה זכאית אלא לאותו מעמד שניתן לבן זוגה אינה מצדיקה התערבות. באשר לבקשת המערער להנפקת אשרה "מחוץ לדרכון", נקבע כי גם בעניין זה אין מקום להתערב בהחלטת המשיב. המערער לא פנה לשגרירות מדינת המוצא ולא המציא מסמך מאותה שגרירות המלמד כי קיימת מניעה להנפקת דרכון או לחידושו. המערער טען בעתירתו לקיומן של הנחיות של משרד החוץ הרוסי האוסרות על הנפקת דרכון או מתן שירות עבור חשוד או אדם המבוקש בפדרציה הרוסית, אולם הוא לא הציג זאת למשיב בפנייתו ואין מקום לבחון זאת לראשונה במסגרת העתירה.

5.מכאן הערעור שלפנינו, שהוגש ביום 15.11.2023. בתמצית, לטענת המערערים, בית המשפט שגה בהערכת מסוכנותו של המערער. בהקשר זה נטען בין היתר כי אין די בעצם קיומו של עבר פלילי כדי להפקיע את זכותו של המערער לעלייה, ויש להראות כי מדובר בעבר שניתן ללמוד ממנו על סיכון לשלום הציבור; כי שאלת הסכנה הנשקפת מעברו הפלילי של המערער לשלום הציבור לא נבחנה בפועל על ידי המשיב; כי קביעת בית המשפט בדבר קיומה של אינדיקציה למסוכנות לא התבססה על תשתית הרלוונטית לעניינם של המערערים; וכי לא נשקפת מהמערער סכנה לשלום הציבור. בנוסף נטען כי שגה בית המשפט בקבעו כי החלטת המשיב שלא להנפיק למערער אשרה ארעית על גבי גיליון נפרד מהדרכון היא סבירה ואין בה פגם. נוכח נסיבותיהם הייחודיות של המערערים והוראות החקיקה של הפדרציה הרוסית מנוע המערער מחידוש דרכונו, והמסמכים הרלוונטיים הוצגו למשיב במועד הגשת בקשת המערער בעניין זה.

6.ביום 8.2.2024 הגישו המערערים "בקשה בהולה לסעד זמני". הם ציינו בבקשה כי משעה שחלפה שנה מאז ניתנה ההחלטה מיום 29.6.2022 ובהתאם לאמור בה, ביום 20.9.2023 הם פנו למשיב בבקשה חוזרת לקבלת מעמד עולה מכוח חוק השבות וכן בקשה להנפקת אשרה "מחוץ לדרכון". אלא שבמסגרת ראיונות שנערכו להם בלשכת רשות האוכלוסין וההגירה נאמר כי הואיל והמערער טרם הציג דרכון בתוקף כנדרש ולפיכך טרם מימש את ההחלטה מיום 29.6.2022, המערערת אינה יכולה להחזיק במעמד ארעי ומעמדה מבוטל. במסגרת הבקשה טענו המערערים כי ביטולה של אשרתה הארעית של המערערת נעשה באופן מפתיע ושרירותי, מבלי שנמסר לה כדין, ובניגוד להחלטותיו הקודמות של המשיב אשר חזר והנפיק למערערת אשרה באופן עצמאי ובמנותק משאלת מעמדו של המבקש. צוין כי המערערת היא אישה מבוגרת וחולה הזקוקה לטיפולים רפואיים מצילי חיים, אותם היא לא תוכל לקבל ללא אשרה מסוג א/5. נוכח האמור התבקשנו להורות למשיב להשיב למערערת אשרת שהייה מסוג א/5 לאלתר, אשר תעמוד בתוקף עד להכרעה בערעור.

7.לאחר עיון בערעור, בנספחיו ובבקשה לסעד זמני, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות לפי הסמכות הנתונה לנו בתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (החלה בענייננו מכוח תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000).

8.מבקשת המערערים למתן סעד זמני עולה כי הלכה למעשה, ההחלטה הניצבת במוקד הערעור אינה רלוונטית עוד. זאת שעה שלאחר מתן פסק הדין על ידי בית המשפט המחוזי הגישו המערערים בקשה חדשה לקבלת מעמד עולה מכוח חוק השבות ובקשה להנפקת אשרת א/5 "מחוץ לדרכון". בעקבות בקשה זו המערערים זומנו לראיונות ולאחר מכן התקבלה החלטה חדשה המורה על ביטול האשרה שניתנה להם בהחלטה מיום 29.6.2022. בנסיבות אלה, בהן ההחלטה שבמוקד הערעור אינה בתוקף עוד וניתנה החלטה חדשה בעניינם, אין מקום לקיים ביקורת שיפוטית על ההחלטה הקודמת. למערערים פתוחה הדרך להגיש ערר פנימי על ההחלטה החדשה, ובמידת הצורך אף להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים (וראו והשוו: עע"מ 2065/21 ביירחטריאן נ' נתיב לשכת הקשר, פסקה 6 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (29.3.2022); בג"ץ 5970/18 פלונית נ' רשות האוכלוסין וההגירה-משרד הפנים, פסקה 2 (6.5.2019)).

הערעור נדחה אפוא, ועמו גם הבקשה למתן סעד זמני בערעור. משלא נתבקשה תשובה, ובהתחשב במתכונת הדיונית בה ניתנה ההחלטה, לא ייעשה צו להוצאות.

הדיון הקבוע ליום 15.7.2024 – בטל.