עע"מ 8249/20 שפיר תעשיות בע"מ נ. רשות מקרקעי ישראל

1.

בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד ) בעת"מ 25753-08-20 מיום 16.11.2020 שדחה את בקשת המבקשות להפוך את החלטות משיבה 1 (להלן:

רמ"י ) במסגרתן נדחתה התנגדות המבקשות לחשוף בפני משיבה 2 (להלן: חברת אבן וסיד ) את הסכם הפשרה מיום 25.11.2018 שנחתם בין המבקשות לבין רמ"י ואת הפרוטוקול הפנימי שלה בנוגע לאישור ההסכם.

2.

בפסק דינו ציין בית המשפט כי עתירתן של המבקשות היא האחרונה בסדרת עתירות שהוגשו בגין החלטות דומות של רמ"י לחשוף הסכמי פשרה ומסמכים אחרים שנכרתו והועברו בינן לבין רמ"י בנוגע להפעלת מחצבות (עת"מ 54798-01-11; עע"מ 4658/11; עת"מ 40013-10-14; עע"מ 6198/15; עת"מ 52799-09-19). טענותיהן זהות מבחינה מהותית לטענות שהועלו בהליכים הקודמים ואף אם הסכם הפשרה הספציפי מושא העתירה לא נדון במסגרתן, חלים לגביו אותם עקרונות ואותן קביעות. נקבע באותם הליכים כי בהכריעה בשאלה האם לחשוף הסכמי פשרה הנוגעים למחצבות, על הרשות להעניק משקל לעובדה כי מדובר במשאב ציבורי ובמידע בעל אופי ציבורי מובהק, שהרשות חבה בעניינו נאמנות כלפי הציבור; כי גוף עסקי המתקשר בחוזה עם רשות ציבורית ביחס למשאב ציבורי צריך להביא בחשבון כי המידע והנתונים הנוגעים לכך צריכים להיות גלויים לעיני הציבור; כי מאחר שמדובר במידע הנוגע להגנת הסביבה, הרי שיש בכך כדי לעודד את המסקנה בדבר החובה להעמיד את המידע לעיון הציבור. בית המשפט גם דחה את טענת המבקשות לקיומו של סוד מסחרי המצדיק שלא להעביר את הסכם הפשרה לידי חברת אבן וסיד.

3.

המבקשות הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים ולצידו בקשה למתן סעד זמני שמורה לרמ"י שלא למסור לחברת אבן וסיד את המסמכים מושא הערעור עד להכרעה בו (במאמר מוסגר יצוין כי המבקשות כינו את הבקשה כבקשה למתן צו עיכוב ביצוע פסק הדין). הבקשה מתמקדת במאזן הנוחות, אשר נוטה לשיטת המבקשות, באופן מובהק לטובתן. אי מתן סעד זמני והעברת המסמכים לחברת אבן וסיד ייתר ויסכל את הערעור. באשר לסיכויי הערעור, המבקשות טוענות כי סיכויי הערעור טובים ולמצער אינם מבוטלים.

4.

בשים לב לסוגיה מושא הערעור – מסירת המידע המבוקש – רמ"י לא הביעה התנגדות לכך שעד להכרעה בערעור לא יימסר המידע המבוקש לחברת אבן וסיד. חברת אבן וסיד לעומת זאת הביעה התנגדותה למתן סעד זמני כמבוקש ולחלופין לקביעת דיון דחוף בערעור. לשיטתה, מדובר בערעור סרק ומדובר בביטוי נוסף לשיטת המבקשות ל"עיכוב חשיפתו של מידע בעל אופי ציבורי מובהק, תוך ניצול לרעה של זכויותיה הדיוניות של שפיר [המבקשות] והפיכת ההליך המשפטי לפלטפורמה לעיכוב מסירת מידע ...". דחייה נוספת של העברת מידע בעל אופי ציבורי מובהק, תוך התעלמות מסיכויי הערעור, יעודד הגשת ערעורי סרק נוספים. בנסיבות אלה, גם מאזן הנוחות מצדיק את דחיית הבקשה.

5.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל.

6.

השיקולים החלים על בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור הם סיכויי הערעור להתקבל ומאזן הנוחות (ראו למשל: עע"ם 5311/20 פלונים נ' שירות הביטחון הכללי , פסקה 6 (10.12.2020)). אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, מאזן הנוחות מוביל בענייננו למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. במסגרת בחינת מאזן הנוחות, יש לבחון האם ביצועו המיידי של פסק הדין עשוי להביא לנזק בלתי הפיך, במובן זה שלא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו. בכל הנוגע לערעור על עתירה הנוגעת למסירת מידע מכוח חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, אי היעתרות לבקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור תהפוך את הערעור לתיאורטי ועל כן הנטייה היא להיעתר לבקשות אלה (השוו: עע"מ 8689/03 הממונה על העמדת מידע לציבור במשרד הבריאות נ' העמותה למען מדע מוסרי , פ"ד נז(6) 953, 959 (2003); עע"מ 3908/11 מדינת ישראל הנהלת בתי המשפט נ' עיתון "דה מרקר" עיתון הארץ בע"מ , פסקה 16 (12.7.2011)). עם זאת, יש ליתן משקל גם להשלכה של הסעד הזמני על חברת אבן וסיד. הפתרון יכול להימצא בדרך של קביעת הדיון בערעור בפרק זמן מהיר יחסית (ראו: עע"מ 2668/15 מדינת ישראל – משרד המשפטים נ' פרופ' הלל וייס , פסקה 14 (12.5.2015)).

7.

הבקשה מתקבלת. רמ"י לא תמסור לחברת אבן וסיד את הסכם הפשרה ואת פרוטוקול הדיון הפנימי בנוגע לאישור ההסכם. בכפוף לאילוצים, יומן בית המשפט יקבע את הדיון לשמיעה תוך שלושה חודשים. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.