עע"מ 8345/12 פלוני נ. בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין

בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת נ' בן-אור ) בעת"ם 231-12 מיום 13.11.2012, בו נדחתה עתירתו של המבקש 2 לבטל צו משמורת וצו הרחקה מישראל שהוצאו נגדו.

עיקרי העובדות וההליכים

1.

כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) הגיעה לישראל מהפיליפינים בשנת 1994 באשרת עבודה מסוג ב/1 בענף הסיעוד. המבקש 2 (להלן: המבקש ) הגיע מהפיליפינים לישראל בשנת 1997, גם הוא באשרת עבודה מסוג ב/1 בענף הסיעוד. השניים הכירו זה את זו בישראל, קיימו קשר זוגי ובשנת 2000 נולד להם בנם, המבקש 3. בשנת 2004 נעצר המבקש והורחק חזרה לארץ מוצאו. לאחר מכן שב המבקש לישראל, לאחר שהשיג אשרת עבודה מסוג ב/1 בענף הסיעוד תוך שימוש בזהות בדויה. המבקש 3 קיבל מעמד בישראל, רישיון לישיבת קבע, מכוח החלטת הממשלה מספר 156 בעניין מתן מעמד לילדי זרים, וכתוצאה מכך ניתנה גם למבקשת, אמו, אשרת ארעי מסוג א/5. בעת רישום המבקש 3 במרשם האוכלוסין, נרשם המבקש כאביו על יסוד הצהרה בלבד. בשנת 2011, ילדה המבקשת את המבקש 4, שקיבל רישיון לישיבת ארעי בישראל מכוח מעמדה של אמו. בעת רישומו של המבקש 4 במרשם האוכלוסין לא צויין שם אביו. המבקש נקט בהליכים להסדרת מעמדו בישראל אולם בקשותיו נדחו, ומאחר שתוקף אשרתו – אשר אותה השיג כאמור שלא כדין – פג, הוא נעצר ביום 2.8.2012 כשוהה בלתי חוקי. לאחר הליך שהתקיים לפני בית הדין למשמורת הוצא נגד המבקש צו משמורת וצו הרחקה מישראל. נגד הצווים האמורים עתרו המבקשים לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

2.

בעתירה המנהלית שהגישו טענו המבקשים לזכותם לחיי משפחה בישראל וכי עקרון טובת הילד מחייב כי תינתן למבקש הזדמנות להסדיר את מעמדו בהיותו בישראל על מנת שלא יאלץ להיפרד לפרק זמן ממושך מילדיו. כמו כן נטען כי המבקש החל בהליך משפטי על מנת להוכיח אבהותו למבקשים 3 ו-4.

3.

בפסק דינו דחה בית המשפט לעניינים מנהליים את העתירה על יסוד העובדה כי המבקש שהה בישראל תקופה ארוכה שלא כדין באמצעות אשרת עבודה שהשיג

בזהות בדויה. בית המשפט ציין כי די היה בכך כדי להביא לדחיית העתירה, בהעדר טעמים הומניטאריים. אלא שבית המשפט דן גם בטענות המבקשים לגופן וקבע כי אין בעצם האבהות של המבקש כדי להקנות לו, כנתין זר, מעמד בישראל, על יסוד האמור בדנג"ץ 8916/02 דימיטרוב נ' משרד הפנים

(לא פורסם, 6.7.2003), מה גם שאבהותו של המבקש טרם הוּכחה ולא הוצגו מסמכים ממשיים שיש בהם כדי להעיד על פתיחה בהליך להוכחת אבהות. בית המשפט מצא כי אין הצדקה להתיר למבקש להמשיך ולשהות בישראל במהלך ניסיונו להסדיר את מעמדו בישראל.

נגד פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים הוגש ערעור לבית משפט זה.

4.

ביום 18.11.2012 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים (השופטת בן אור ) בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור שהוגש לבית משפט זה, בנימוק כי הסדרת מעמדו של המבקש בישראל יכולה להעשות גם בזמן שישהה בארץ מוצאו וכי אין הצדקה להאריך את שהותו בישראל לאחר ששהה בה שלא כדין במשך שנים ארוכות. ביחד עם הערעור הוגשה "בקשה למתן צו ביניים", על פי כותרתה – בקשה לסעד זמני בערעור לפי מהותה – ובגדרה בקשה ליתן צו ארעי למניעת הרחקת המבקש מישראל עד למתן פסק דין בערעור.

תמצית נימוקי הבקשה

5.

המבקש טוען כי בית המשפט לעניינים מנהליים שגה במשקל הנמוך שנתן לעקרון טובת הילד שכן הרחקתו מישראל תפגע במבקשים 3 ו-4 הזקוקים לו. המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט לעניינים מנהליים גם באשר לזכותם לנהל חיי משפחה יחדיו בישראל עד להסדרת מעמדו של המבקש בישראל. לטענתם, חלק מהעיכוב שחל בהסדרת מעמדו של המבקש בישראל נוגע לבלבול שהתרחש בטיפול בבקשות שהוגשו למשרד הפנים וכן בשל התנהלות באי-כוחו. אעיר כי בית המשפט לעניינים מנהליים התייחס לטיעונים אלו בפסק דינו אך לא מצאתי מקום להידרש אליהם בגדר החלטה זו, כי אין להם רלבנטיות של ממש לצורך ההכרעה בבקשה הנדונה.

דיון והכרעה

6.

דין הבקשה להידחות, ואין צורך לשם כך בתגובה מאת המשיבים.

7.

כלל הוא כי הגשת ערעור על פסק דין אינה מביאה כשלעצמה לעיכוב ביצועו. על מנת לעכב ביצועו של פסק דין, על המבקש להראות כי סיכויי ערעורו טובים המה, וכי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו באופן שאם לא יעוכב פסק הדין יגרם לו נזק בלתי הפיך [ראו למשל: עע"מ 777/08 הממונה על יחידת הסמך לעובדים זרים במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה נ' לשכת המסחר ת"א (לא פורסם, 12.2.2008), פסקה 6; עע"ם 5928/10 רוטרו נ' משרד הפנים (לא פורסם, 30.8.2010), פסקה ז'].

8.

סיכויי הערעור, על פני הדברים, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, אינם גבוהים, בהתחשב בעובדה כי המבקש נכנס לישראל בזהות בדויה ושהה שלא כדין בישראל תקופה ממושכת. אך גם מבלעדי כן, בנסיבות העניין, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים. באשר לטענה בדבר הזכות לחיי משפחה בישראל, הרי שהמבקש טרם הוכיח את אבהותו לקטינים ורק לאחרונה החל, כך לטענתו, בהליך להוכחת אבהותו ביחס אליהם. ספק אפוא אם ניתן להתייחס באופן ממשי לזכות לחיי משפחה בנסיבות העניין. באשר לעקרון טובת הילד, הרי שאמם של הקטינים שוהה עמם בישראל והדעת נותנת כי תדאג לצרכיהם. לא ניתן לומר כי יגרם למבקש נזק בלתי הפיך שכן הוא יוכל

להמשיך ולנהל את ההליכים לעניין הסדרת מעמדו והוכחת אבהותו כשהוא שוהה בארץ מוצאו (השוו: עע"ם 775/12 פלוני נ' שר הפנים (לא פורסם, 27.1.2012), פסקה 11].

9.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, איני עושה צו להוצאות.