עע"מ 8399/13 בר אפרי נ. משרד הפנים

1.

מונחת בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים במחוז מרכז (עת"מ 38150-10-13, כב' השופטת ד' מרשק מרום ), אשר דחה עתירה לעניין הרחקת המערערת 2 (להלן: המערערת).

2.

המערער הינו אזרח ישראל, והמערערת - נתינת הפיליפינים. בשנת 2005 נישאו השניים בפיליפינים. יצוין כי קודם לכן שהתה המערערת בישראל במשך כ-13 חודשים שלא כדין. בתחילת שנת 2006, לאחר הנישואין, חזרה המערערת לישראל מצוידת באשרת תייר (ב/2). בהמשך קיבלה המערערת רישיון ישיבה זמני (ב/1) אשר הוחלף בהמשך ברישיון ישיבה ארעי (א/5). זאת כחלק מנוהל מדורג שמפעיל המשיב (נוהל מס' 5.2.0008), שעניינו - מתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי.

בנובמבר 2011 הגישה העותרת בקשה להתאזרחות מכוח נישואיה למערער. לבני הזוג נערך סבב ראיונות, וההתרשמות מכנות הקשר ביניהם הייתה נמוכה. התיק נשלח ליחידת התשאול, אשר ביצעה תצפיות וחקירה של בני הזוג ושל שכניהם. במסגרת הבדיקה הודתה המערערת כי לפחות מאז שנת 2008 היא מתגוררת לבדה בנס ציונה, ואיננה מקיימת משק בית וחיים משותפים עם המערער. התברר כי המערער מתגורר בבית אחיו במושב בית עובד, כאשר השכנים העידו שמעולם לא ראו את המערערת במקום. עורכי הדוח התרשמו לפיכך לשלילה מכנות הקשר בין בני הזוג, ולא דחו את האפשרות כי השניים ניסו להונות את הרשויות.

בהתבסס על ממצאים אלו הוחלט באפריל 2013 להשיב בשלילה לבקשת ההתאזרחות של המערערת. ביולי 2013 נדחה ערר על החלטה זו, ונקבע כי על המערערת לצאת מן הארץ בתוך ימים ספורים. על החלטה זו לא הוגשה השגה. המערערת המשיכה לשהות ולעבוד בישראל באופן בלתי חוקי, עד למעצרה באוקטובר 2013. בשלב זה הוגשה העתירה לבית המשפט המחוזי כנגד ההחלטה מיולי 2013, שבה נדחה כאמור ערר של המערערת. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה. הובהר כי נתין זר אינו זכאי אוטומטית לאזרחות מכוח נישואיו לאזרח ישראלי, אלא אם קשר הנישואין הוא תקף וכן. במקרה דנן התעוררו ספקות רבים ביחס לכנות הקשר, ספקות שקיבלו חיזוק של ממש מדוח התשאול ומן הראיות שנאספו. מהחומר עולה כי המערערים מתגוררים בכתובות נפרדות ואינם מנהלים משק בית משותף. בנסיבות אלו, ההחלטה לדחות את בקשת המערערת להתאזרחות הינה סבירה.

1.

על החלטת בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית משפט זה, ויחד אתו גם הבקשה למתן סעד זמני שלפניי. במסגרת הבקשה נטען כי דוח התשאול איננו מבוסס ואיננו מפורט. הוסבר כי המערער לא שהה בביתו בנס ציונה משום שטיפל באחיו החולה שהתגורר במושב בית עובד, וכי ישנם עדים שיעידו כי המערער לא ישן דרך קבע בביתו של האח החולה אלא התגורר עם רעייתו (המערערת). המערער טוען כי המערערת איננה שולטת כדבעי בעברית או באנגלית, ולדברים שאמרה בפני עורכי דוח התשאול ניתנה פרשנות שגויה.

המשיב, מצידו, מדגיש כי דוח התשאול מפרט את מגוון הפעולות שנערכו והראיות שנאספו. הובהר כי המערערת רואיינה לאורך השנים מספר פעמים במשרדי המשיב, ולא העלתה כל טענה באשר לקשיי ביטוי בשפה זרה. באשר לטיפול באח החולה, אף לשיטת המערער אחיו נפטר במהלך אוגוסט 2012, בעוד שהתצפיות של עורכי הדוח – שהעלו כאמור כי המערער מתגורר דרך קבע בביתו של האח ז"ל במושב בית עובד - נערכו לאחר חודש אוקטובר 2012.

2.

בבחינת בקשה למתן סעד זמני בערעור, יש לתת את הדעת בעיקר על שני שיקולים: סיכויי הערעור, ומאזן הנוחות.

בתיק דנן, סיכויי הערעור נראים – על פני הדברים – נמוכים. המערערים הציבו בלב הדיון שאלה עובדתית, שעניינה טיב הקשר הזוגי בין המערער למערערת. כאמור, המשיב התרשם לשלילה מכנות הקשר בין בני הזוג. התרשמות זו התבססה על דוח תשאול מפורט, כמו גם על ראיונות קודמים שנערכו למערערים על פני מספר שנים. בית המשפט המחוזי אימץ ביסודו של דבר ממצאים עובדתיים אלו, וקבע אף הוא כי החלטת המשיב שלא להעניק למערערת מעמד הינה סבירה. המערערים טוענים כעת כי לא ניתן משקל לדבריהם של עדים אחרים, אשר לשיטתם מעידים על כך שהקשר בין בני הזוג הוא כן ואמיץ. בשלב זה אינני מכריע בסוגיה זו של כנות הקשר הזוגי, והדברים יתבררו מן הסתם במסגרת הערעור. די אם אומר כי לנוכח הראיות שנאספו ושהוצגו לעיל - נראה שהסיכויים לקבלת הערעור על הממצאים העובדתיים אינם גבוהים דיים, במידה כזו שתצדיק מתן סעד זמני כמבוקש על ידי המערערים.

אף מאזן הנוחות איננו נוטה באופן מובהק לטובת המערערים, בשים לב בין היתר לכך שהמערערת מיוצגת בהליך, כך שלא שוכנעתי כי ייגרם לה נזק בלתי-הפיך. אין להתעלם גם מכך שהמערערת שהתה בישראל שלא כדין במשך תקופה מצטברת של שנה ויותר: כ-13 חודשים סביב שנת 2005 (טרם נישואיה למערער), וכ-3 חודשים לאחר שנדחה הערר שהגישה. אף לכך יש משקל בבוא בית המשפט לבחון בקשה למתן סעד זמני.

3.

לנוכח האמור הבקשה נדחית.