עע"מ 8470/06 עיריית נשר נ. א. כביר שיווק ותעשיות בע"מ

א.בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין מיום 17.9.06 שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא ש' ברלינר) בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים במסגרת עת"מ 3211/06.

המשיב 3 הוא אחד מבעלי א. כביר שיווק ותעשיות בע"מ (המשיבה 1), עסק לממכר חומרי בנין הממוקם באזור תעשיה נשר. הפעלת העסק טעונה רישיון על פי חוק רישוי עסקים תשכ"ח-1968, אך הוא פעל ללא רישיון משנת 2003.

בספטמבר 2003 פנו המשיבים לעיריית נשר (להלן "המבקשת") בבקשה לקבל רישיון לעסק. המבקשת ביקשה מהמשיבים לצרף לבקשה אישורים שונים לשם קבלת רישיון כזה. המשיבים הגישו את בקשתם בשנית (ביום 25.1.04) בצירוף המסמכים שנדרשו. המבקשת התנתה את מתן הרישיון בקבלת אישור תכנוני.

ב.ביום 28.1.04 הוגש כתב אישום כנגד המשיבים בגין הפעלת עסק ללא רישיון, עבירה לפי חוק רישוי עסקים. ביום 27.12.04 הורה בית המשפט לענייניים מקומיים בקרית ביאליק (השופטת ת' נאות-פרי) על סגירת העסק, אלא אם יינתן רישיון בטרם ייכנס צו הסגירה לתוקפו ביום 27.2.05.

ביום 31.3.05 הגישו המשיבים בקשה לעיכוב ביצוע צו הסגירה. ביום 3.4.05 דחה בית המשפט את הבקשה. על החלטה זו ערעורו המשיבים (ביום 7.4.05) לבית משפט המחוזי בחיפה (ע"פ 325/05). במקביל הוגשה בקשה לעיכוב ביצועו של צו הסגירה; ביום 13.4.05 קיבל בית המשפט את הבקשה ועיכב את הביצוע עד הדיון בתיק.

ביום 23.6.05 התקיים הדיון בע"פ 325/05 בבית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים גריל, נאמן, שפירא). בא כוח המבקשת לא התייצב לדיון ונקבע תאריך לדיון חדש. בנוסף עוכב ביצועו של צו הסגירה. ימים ספורים לאחר מתן ההחלטה הציבה המבקשת גדר ברזל שחסמה את הכניסה לבית העסק. המשיבים פנו למשטרה והגישו תלונה כנגד המבקשת, ראש העיר ומהנדס העיר. המשטרה, בהסתמכה על החלטת בית המשפט מיום 23.6.05, הורתה למבקשת לפרק לאלתר את הגדר.

מספר ימים לאחר המקרה, קובעה הגדר לקרקע על ידי ריתוך באופן החוסם את הגישה לבית העסק ומשתק את פעילותו. לאור הנסיבות פנו המשיבים לבית המשפט המחוזי בחיפה והגישו הודעה בהתאם לפקודת ביזיון בית המשפט (ב"ש 2245/05).

ביום 1.8.05 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' שפירא) כי "הדרך בה נקטה המבקשת היא דרך פסולה שמטרתה העיקרית היא סיכול פעולתו של בית העסק, וזאת בניגוד להחלטת בית המשפט אשר איפשרה את המשך פעולתו עד למתן פסק דין בערעור". לפיכך הורה בית המשפט על פירוק הגדר עד למחרת היום בשעה 9:00.

בשל סירובה של המבקשת לפרק את הגדר הוגשה בקשה נוספת שנדונה ביום 2.8.05. בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' שפירא) הורה על פירוק הגדר עד השעה 15:00. בעקבות החלטה זו פורקה הגדר.

ביום 16.3.06 נדון בבית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים נאמן, שפירא, פינקלשטיין) הערעור על החלטת בית המשפט קמא מיום 3.4.05. הערעור נדחה, אך בית המשפט הורה על עיכוב ביצועו של צו הסגירה עד ליום 1.6.06, בציינו כי "אם עד לאותו מועד לא יהיה לעסק רישיון כדין...אז יהיה עליו לסגור שעריו". בית המשפט הורה לצדדים לבוא בדברים ולפעול להשלמת הטיפול בבקשת המשיבים לרישיון עסק (ע"פ 325/05).

ביום 5.6.06 הגישו המשיבים עתירה מנהלית (עת"מ 3211/06) כנגד המבקשת בשל אי נכונותה להיענות לבקשתם לקבלת רישיון עסק. המבקשת בתגובתה טענה כי השימוש אינו תואם את התכלית המוגדרת בתכנית ג/515א' לאזור. בנוסף טענה המבקשת כי היציאה והכניסה של כלי רכב מבית העסק יוצרות סיכון תחבורתי המצדיק את הסירוב למתן רישיון.

ביום 17.9.06 קיבל בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה (סגן הנשיא ברלינר) את העתירה והורה כי המבקשת תוציא למשיבים רישיון עסק. בית המשפט השתכנע "כי ההחלטה שלא ליתן למשיבים רישיון לעסק אינה סבירה, מחמת שלא ניתן משקל מספיק בהחלטת המשיבה לצורך לשמור ככל האפשר, ולפגוע רק במידה הנדרשת, בחופש העיסוק, תוך שמירה על מטרות החוק."

ג.על החלטה זו הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה, בו נטען כי טעה בית המשפט כשקיבל את עתירת המשיבים אף על פי שקבע שפעלו בחוסר ניקיון כפיים, וקביעה מעין זו מחייבת דחייה. נטען גם, כי בית המשפט התעלם מעמדתם המקצועית של גורמי הרישוי כגון ועדת תכנון ובניה "מורדות הכרמל" ומהמלצת הועדה המקומית.

בתגובתם טוענים המשיבים, כי סיכויי הערעור של המבקשת נמוכים ועל כן יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. המשיבים מציינים כי בית המשפט התייחס בהחלטתו לסוגית ניקיון הכפיים של המשיבים וקבע כי אין ממש בטענות המבקשת. לטענתם, בית המשפט קמא בדק לעומק את החלטת המבקשת בבקשה לרישיון עסק, ומצא כי הנסיבות אינן מצדיקות את סירובה של המבקשת לתיתו.

ד.(1) לאחר העיון נראה לי כי אין מקום להיעתר למבוקש כפי שהוא, אלא אך חלקית. באשר לטענת הסף בדבר הצורך לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים תחילה, ראו עע"מ 6572/06 עיריית אשדוד נגד חן המקום (טרם פורסם) (פסקה ח' בעמ' 5). לא ראיתי מקום, משהוגש ערעור לבית משפט זה, להידרש לכך; ראו עע"מ 8689/03 הממונה על העמדת מידע נ' העמותה למדע מוסרי, פ"ד נז(6) 953, 958, 959 (השופט גרוניס). אשר לגופם של דברים, בית המשפט קמא נכנס לעבי הקורה, לרבות סיור במקום, ונימק את שיקוליו. גם מי שדעתו אינה נוחה מן המצב האנדרוגני שבו מצויים בכפיפה אחת הפרת חוק בתחום הפלילי מזה ומתן רישוי מזה, מצב שככלל חשוב להימנע ממנו, וחריגיו צריכים להיות כשמם, קרי חריגים - אינו יכול שלא להתרשם ממורכבות הנסיבות. תולדותיהן ופסק הדין קמא המפורט מעידים על כך. לכן סבורני כי הדרך הנכונה היא כי הרישיון למשיבים בתנאים שקבע בית המשפט קמא (לרבות התניות בנושאי תחבורה, איכות סביבה ומניעת מטרד) יינתן לעת הזאת לתקופה של שישה חודשים. הערעור יישמע בתוך שלושה חודשים. אין צו להוצאות בבקשה זו.