פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
8518/11
לפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקשת:
הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז
נ ג ד
המשיבות:
1. אליודן חברה לבניין בע"מ
2. הועדה המקומית לתכנון ובניה שורקות
בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור
בשם המבקשת:
עו"ד א' קידר
בשם המשיבה 1:
עו"ד י' תורג'מן
החלטה
לפני בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ז' בוסתן ) בעת"מ 9640-07-10 מיום 6.10.2011.
רקע עובדתי והליכים קודמים
1.
המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) ביקשה להקים פרויקט דיור מוגן בישוב "יד-בנימין". לאחר הליכים שונים ובהם ערר שהגישה המשיבה על החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובניה (להלן: הוועדה המקומית ו- ועדת הערר ), שהתקבל חלקית ביום 20.6.2007, אישרה הוועדה המקומית היתר בניה שתאם את החלטת ועדת הערר. ודוק, המבקשת, הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז (להלן: הוועדה המחוזית ), הפעילה סמכותה לפי סעיף 28 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ) והורתה לוועדה המקומית כיצד לפעול. בהחלטת הוועדה המחוזית נקבע כי התכנית המוצעת הינה תכנית אשר מבחינה מהותית ועניינית אינה יכולה להתקבל כפי שהיא היות שהיא עומדת בסתירה למצב התכנוני והיא בעייתית. הוועדה המחוזית הורתה מכוח סעיף 28 האמור כי הוועדה המקומית תחזיר את הדיון בנוגע להיתר הבניה לועדת הערר ותביא לפניה את עמדתה והחלטתה של הוועדה המחוזית והמסמכים עליהם הסתמכה הוועדה המחוזית, על מנת שועדת הערר תשקול שנית החלטתה כאשר מלוא החומר מצוי לפניה. בנוסף, הורתה הוועדה המחוזית לוועדה המקומית לקבל אישור לפרויקט הדיור המוגן מהמועצה הארצית לתכנון ולבניה על פי תמ"א/35 היות שהתוכנית כוללת תוספת במספר יחידות הדיור המאושרות ליישוב שבנדון.
2.
כנגד החלטתה של הוועדה המחוזית, מתן ההוראות לוועדה המקומית מכוח סעיף 28 האמור, הגישה המשיבה עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. הוועדה המקומית הצטרפה לעמדתה של המשיבה. בית המשפט קיבל את העתירה. בית המשפט קבע כי התערבותה של הוועדה המחוזית נעשתה בשיהוי, בחלוף חמש שנים מתחילת הליך הוצאת ההיתר ושלוש שנים לאחר מועד החלטת ועדת הערר. כמו כן פירש בית המשפט את הוראת סעיף 28 לחוק התכנון והבניה וקבע כי נסיבות המקרה אינן עולות כדי אותן נסיבות חריגות המצדיקות את התערבותה של הוועדה המחוזית וכי לוועדה המחוזית לא מסורה הסמכות להורות לוועדה המקומית להשיב את הדיון לוועדת הערר מכוח סעיף 28 לחוק התכנון והבניה. בית המשפט ניתח את הוראות התוכנית המפורטת החלה וקבע כי מבחינת יעוד המקרקעין ובהתייחס לתוכנית ניתן לבנות את פרויקט הדיור המוגן. עוד קבע בית המשפט כי תמ"א/35 לא קבעה כל מגבלה הנוגעת למספר יחידות הדיור המוגן המותרות על פי התוכנית המפורטת החלה בנסיבות העניין.
ההליכים לפני בית משפט זה וטיעוני הצדדים בבקשה
3.
כנגד פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים הוגש ערעור לבית משפט זה ביום 17.11.2011. ביום 20.8.2012 הוגשה הבקשה דנן למתן סעד זמני לתקופת הערעור שעיקריה הם מתן צו האוסר על הוועדה המקומית ליתן היתר בניה; לחילופין, אם ניתן היתר להורות על התלייתו ולחילופי חילופין להורות למשיבה שלא לבצע כל פעולות במקרקעין למימוש ההיתר. המבקשת טוענת כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה מאחר ואם ינתן היתר הבניה ויחלו עבודות בשטח למימוש ההיתר יווצר מעשה עשוי באופן שהערעור יתייתר. בתגובתה טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור אינם טובים נוכח העובדה כי טענותיה של המבקשת בערעור התבררו בבית המשפט לעניינים מנהליים וזכו למענה הולם. המשיבה אוחזת בנימוקיו של בית המשפט לעניינים מנהליים.
דיון והכרעה
4.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה.
5.
בבוא בית המשפט לשקול האם להיעתר לבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור עליו לשקול שני שיקולים עיקריים, והם: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, כאשר הנטל לשכנע את בית המשפט כי אלו נוטים לטובתו מוטל על מבקש הסעד הזמני (ראו למשל: החלטתו של השופט י' עמית
בעע"ם 2076/11 המועצה האזורית "הגלבוע" נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 16.5.2011)]. סעד זמני לתקופת הערעור יינתן אך "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 471(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). זאת, כיוון שמשנדחתה תביעתו של מבקש הסעד, משמע כי לכאורה בקשתו אינה מבוססת, ועל כן לא בנקל יינתן לו הסעד הזמני שאותו הוא מבקש. הדרישה לקיום טעמים מיוחדים משמעה, כי על מבקש הסעד להוכיח את ההצדקה המיוחדת להושטת הסעד לתקופת הערעור .
6.
אין בכוונתי להידרש לסיכויי הערעור ודי לי בכך שלא ניתן לומר שהערעור משולל יסוד. הערעור נוגע גם להיבטים משפטיים כגון פרשנות הוראת סעיף 28 לחוק התכנון והבנייה והפעלת סמכותה של הוועדה המחוזית מכוח סעיף זה בנסיבות העניין. אלא שנדמה כי במקרה דנן נוסף לסיכויי הערעור יש להתייחס למועד בו הוגשה הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, 20.8.2012, בעוד הערעור עצמו הוגש עוד ביום 17.11.2011. לא מצאתי הסבר המניח את הדעת לעיתוי המאוחר בו הוגשה הבקשה דנן, מעל לתשעה חודשים לאחר הגשת הודעת הערעור. לשיהוי זה יש לתת משקל גם נוכח השיהוי שדבק בהתערבות הוועדה המחוזית בהחלטת הוועדה המקומית כחמש שנים לאחר תחילת הליכי התכנון וכשלוש שנים לאחר מתן החלטת ועדת הערר.
לא זאת אף זאת, איני סבור כי מתן היתר הבנייה יצור מצב בלתי הפיך, שכן אם יתקבל הערעור ניתן יהיה לבטל את היתר הבניה למפרע. כמו כן, אף אם תנקוט המשיבה בפעולות למימוש היתר הבניה ולבניית פרויקט הדיור המוגן לא ניתן לומר כי יווצר מצב בלתי הפיך אם יתקבל הערעור, שכן ניתן יהיה להורות על הריסת הבנייה וכך להשיב את המצב לקדמותו (ראו לאחרונה: החלטתו של השופט א' שהם בעע"מ 5726/12 אמסלם נ' אלון
(לא פורסם, 23.8.2012), פסקה 17).
7.
אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין המבקשת תישא בהוצאותיה של המשיבה בגין בקשה זו בסך של 7,500 ש"ח.
ניתנה
היום, ד' בתשרי התשע"ג (20.9.2012).
ש ו פ ט