עע"מ 8592/20 ג.עופר ייצור ושיווק בשר בע"מ נ. רשות מקרקעי ישראל

לפניי בקשה למתן סעד זמני בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט גד גדעון ) בעת"מ 61980-05-20 מיום 26.10.2020, במסגרתו נדחתה עתירת המבקשות נגד החלטת המשיבה 1 – רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י ) – להקצות מקרקעין למשיבה 3 בפטור ממכרז.

העובדות הצריכות לעניין

1.

המקרקעין נשוא הערעור מהווים שטח של כ-34 דונם באזור התעשייה באשדוד אשר בבעלותה של רמ"י, וידועים גם כגוש 2043, חלקה 9, מגרש 97 (להלן: המקרקעין ). המקרקעין גובלים, בין היתר, בקרקעות מפעליהן של ארבע חברות פרטיות: המבקשות 1 ו-2 – החברות ג. עופר ייצור ושיווק בשר בע"מ ו-דאלאס מוצרי נייר בע"מ (להלן: עופר ו- דאלאס ); המשיבה הפורמלית 4, שאול גואטה בע"מ (להלן: גואטה ); והמשיבה 3, מקסימה המרכז להפרדת אוויר בע"מ (להלן: מקסימה ). ארבעת החברות האמורות ­– עופר, דאלאס, גואטה, ומקסימה, עוסקות בתחומים שונים בתעשייה, ומפעילות במקרקעיהן, הנפרשים על שטח ממוצע של 12-11 דונם כל אחת, מפעלים בתחום מומחיותן.

2.

בשלהי שנת 2016, פנתה מקסימה לרמ"י בבקשה להעניק לה זכויות חכירה במלוא שטח המקרקעין בפטור ממכרז לפי תקנה 25(11) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993 (להלן: בקשת מקסימה , ו- תקנות חובת המכרזים ). תקנה זו, כלשונה, מאפשרת " הענקת זכויות במקרקעין גובלים למפעל קיים לצורך הרחבת המפעל " בפטור ממכרז, וזאת בכפוף ל"המלצה מנומקת של המשרד האחראי לתחום פעילותו של המפעל", וככל ששטחם עולה על 50 אחוזים משטח המפעל אשר הרחבתו מבוקשת (כבענייננו) – נדרש גם אישור ועדת הפטור של רמ"י. כעולה מבקשת מקסימה, העוסקת בענף הגז התעשייתי, ההרחבה המבוקשת הינה לצורך פריסה רחבה יותר של מתקני הייצור הקיימים, הנדרשת לאור הצפיפות התפעולית הקיימת במפעלה, ולטובת פיתוח פעילויות תעשייתיות חדשות, ובראשן הקמת מתקן להנזלת גז טבעי הראשון מסוגו בישראל. בקשת מקסימה נתמכה בהמלצת משרד הכלכלה והתעשייה מיום 3.8.2016 (המשיב 2. להלן: משרד הכלכלה ), אליו פנתה מקסימה כבר בשנת

2013, במסגרתה המליץ להקצות למקסימה את מלוא המקרקעין ללא מכרז, בזו בלשון: " חברת מקסימה הראתה נחיצות בהקצאת המקרקעין בפטור ממכרז לצורך הרחבת מפעל אשר ישמש להנזלת גז טבעי המהווה תשתית חשובה למשק הישראלי ולאינטרס הציבורי ".

3.

ביום 28.3.2017, בטרם ניתנה החלטת רמ"י בבקשת מקסימה, פנתה עופר אף היא לרמ"י בבקשה דומה להקצאת המקרקעין בפטור ממכרז לפי תקנה 25(11) לתקנות חובת המכרזים (להלן: בקשת עופר ). בעקבות האמור, עדכנה רמ"י את משרד הכלכלה בדבר פניית עופר, תוך שהתבקש לבחון את שתי הבקשות "בטרם יוחלט על שיווק בין בפטור ובין במכרז". בחלוף כשנה, ביום 11.3.2018, אשרר משרד הכלכלה את המלצתו לרמ"י להקצאת המקרקעין למקסימה, תוך שהודיע לעופר על דחיית בקשתה שלה בנימוק ש" בתהליך עסקה מול מנהל מקרקעי ישראל על כל שטח המגרש המבוקש ", והשגת עופר על החלטה זו נדחתה.

4.

על רקע האמור, ביום 16.4.2018, הגישה עופר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים עתירה מנהלית, במסגרתה התבקש להורות על ביטול שתי החלטותיו האמורות של משרד הכלכלה: ההחלטה להמליץ על הקצאת המקרקעין למקסימה וההחלטה הדוחה את בקשת עופר (עת"מ 25831-04-18). ביום 24.3.2019 ניתן פסק דין בעתירה (סגנית הנשיאה, השופטת שרה דברת ) הדוחה אותה על הסף, וזאת מחמת אי מיצוי הליכים מול משרד הכלכלה ומחמת היותה מוקדמת, היות שטרם התקבלה החלטת רמ"י בבקשת מקסימה. לצד זאת, בית המשפט דחה את העתירה הן לגופה, תוך שקבע כי עופר אינה עומדת בתנאי תקנה 25(11) לתקנות חובת המכרזים לפטור ממכרז, וזאת להבדיל ממקסימה (להלן: העתירה המוקדמת ). עופר הגישה ערעור על פסק הדין האמור (עע"מ 4632/19 ג.עופר ייצור ושיווק בשר בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל ), ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע אשר התקבלה בהחלטת השופטת יעל

וילנר מיום 21.7.2019. ביום 7.10.2019 נערך דיון בערעור, ובסיומו הודיעה עופר כי היא חוזרת בה מערעורה, בהמלצת בית המשפט. לצד זאת, בפסק הדין שניתן בתום הדיון (המשנה לנשיאה, השופט חנן מלצר , והשופטים דוד מינץ ו -אלכס שטיין ) צוין כך: " הערנו שהתנהלות המשיבים 1 ו-2 לא היתה חפה מקשיים וכי ראוי ככלל לשקול את העדפת דרך המכרז על פני מסלול הפטור ממכרז ".

5.

להשלמת התמונה יוער כי בד בבד עם הגשת ערעורה של עופר (ובטרם ניתן פסק הדין המאשר את מחיקתו), פנו חמש חברות נוספות בעלות מקרקעין גובלים, בהן דאלאס וגואטה, בבקשות דומות להקצאת המקרקעין בפטור ממכרז, או לחלופין להקצאת המקרקעין במכרז פומבי. לאחר כחודשיים וחצי, ביום 23.9.2019 דחתה רמ"י את בקשתן בקבעה כי " המקרקעין האמורים כבר נמצאים בהליכי הקצאה בעקבות המלצה שנתקבלה ממשרד הכלכלה זמן רב עובר לפנייתך .." וכי היא " אינה מוצאת לנכון להפסיק את הליכי ההקצאה ולהוציא את הקרקע למכרז ..".

6.

בחלוף כחצי שנה ממחיקת הערעור, ביום 25.3.2020, אישרה הנהלת רמ"י את הקצאת מלוא שטח המקרקעין למקסימה, תמורת סך של כ-9.2 מיליון ש"ח (להלן: החלטת הנהלת רמ"י ), וכעבור חודש נוסף ניתן אישורה הסופי של ועדת הפטור של רמ"י (להלן: החלטת ועדת הפטור של רמ"י ). בהחלטת הנהלת רמ"י, אשר לאור חשיבות האמור בה אציגה כלשונה, נקבע כך:

"אכן, דרך המלך לשיווק מקרקעין הינה באמצעות מכרז פומבי, אולם בהתאם לתקנות חובת המכרזים קיימת דרך חוקית להקצאות מקרקעין בנסיבות מסוימות בהליך של פטור ממכרז. הרציונל הקבוע בתקנה 25(11) הוכר ע"י המחוקק כמצדיק פטור ממכרז, והרשות בהקצאה מעין זה נסמכת על המלצת משרד הכלכלה שהינו הגורם הרגולטורי הבוחן והממליץ בעניין הקצאות מסוג זה. לעניין זה יצוין כי מקסימה הראתה נחיצות בהקצאת המקרקעין בפטור ממכרז לצורך הקמת מתקן להנזלת גז טבעי שיהווה תשתית חשובה למשק הישראלי והרשות סומכת ידיה על נימוקי משרד הכלכלה בהתייחס לדחיית בקשות אחרות אשר הוגשו לה לגבי המקרקעין".

העתירה נגד החלטות רמ"י ופסק דינו של בית המשפט קמא

7.

ביום 27.5.2020, הגישו עופר, דאלאס וגואטה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים עתירה מנהלית נגד רמ"י, משרד הכלכלה ומקסימה, במסגרתה התבקש להורות על ביטול החלטת הנהלת רמ"י והחלטת ועדת הפטור של רמ"י ועל עריכת מכרז פומבי להענקת זכויות החכירה במקרקעין ( עת"מ 61980-05-20 ). לפי הנטען בעתירה, החלטות רמ"י על הקצאת המקרקעין למקסימה בפטור ממכרז, הן בלתי סבירות, בלתי מידתיות ונגועות באפליה פסולה. זאת, בין היתר, הואיל ודרך המלך להקצאת מקרקעין ציבוריים היא עריכת מכרז פומבי; כי הן התקבלו בניגוד לתנאים הקבועים בתקנות חובת המכרזים להקצאה בפטור ממכרז, בראשם הדרישה כי ההחלטה תהא מנומקת; וכי הן אינן עולות בקנה אחד עם האינטרס הציבורי עליו אמונה רמ"י, בהתחשב בכך שהתמורה נמוכה משמעותית משווי הקרקע. לצדה של העתירה, הוגשה בקשה דחופה למתן צו ארעי, ובו ביום ניתן צו ארעי על ידי בית המשפט.

8.

על רקע הגשת העתירה, ובפרט הטענה בדבר היעדר ההנמקה, ביום 9.6.2020 הודיעה רמ"י לבית המשפט כי העסקה האמורה עם מקסימה תוחזר לדיון בפני ועדת הפטור לשם פירוט הנימוקים שבבסיס החלטתה. לאחר חודש, ביום 9.7.2020, הגישה רמ"י לבית המשפט החלטה משלימה של ועדת הפטור, בה נמסר כדלקמן: " הועדה הייתה ערה לבקשות נוספות שהוגשו לקבלת זכויות בשטח הנוסף ושקלה את אפשרות דרך המכרז על פני מסלול הפטור ממכרז, כפי שהורה בית המשפט העליון, אולם לאור חיוניות המפעל והצורך הדחוף בהרחבתו, כפי שעולה ממסמכי משרד הכלכלה, הוחלט לתת פטור ממכרז כאמור " (להלן: ההחלטה המשלימה ).

9.

ביום 26.10.2020, ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא בעתירה, במסגרתה קבע כי יש לדחותה. בנמקו את פסק הדין, בית המשפט עמד על כך כי החלטת רמ"י התקבלה לאחר ששקלה הן את בקשת מקסימה, הן את בקשת עופר, והן את הטענות בדבר הצורך בעריכת מכרז פומבי, והיא אף נתמכת בהמלצתו המקצועית של משרד הכלכלה, אשר מצא כי קמה הצדקה לחרוג בענייננו מהכלל של הקצאת המקרקעין במכרז פומבי בתנאי שוק, המלצה אשר אושרה בעבר על ידי בית משפט זה, באופן המחזק את תוקפה. ממילא, כך נקבע, בהעדר מקור חוקי לחובה לפנות בהצעה ליתר בעלי הקרקעות הסמוכות, ובהינתן שבקשת מקסימה הייתה קודמת בזמן ונמצאה כצודקת וראויה, לא הייתה כל הצדקה להורות על קיום מכרז פומבי. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי התמורה ששולמה אינה משקפת כל הנחה על שווי הקרקע, וכי חרף העובדה שהחלטתה הראשונית של ועדת הפטור לוקה בפגם של היעדר הנמקה, בהחלטה המשלימה הפורטת את נימוקיה, יש לרפא פגם זה בדיעבד. מהטעמים האמורים, ובשים לב להלכה לפיה בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעת הרשות המנהלית בשיקול דעתו שלו, קבע בית המשפט כי דין העתירה להידחות.

על פסק הדין הגישו עופר ודאלאס (להלן: המבקשות ), ערעור לבית משפט זה, ולצדו בקשה למתן סעד זמני בערעור – היא הבקשה שלפניי.

טענות הצדדים בבקשה למתן סעד זמני

10.

המבקשות טוענות כי יש לקבל את בקשתן למתן הסעד הזמני – וזאת הן במישור סיכויי הערעור והן במישור מאזן הנוחות.

אשר למאזן הנוחות, גורסות המבקשות כי הוא נוטה במובהק לטובתן, שכן המשמעות המעשית של דחיית בקשתן למתן הסעד הזמני היא השלמת ההתקשרות בין רמ"י למקסימה והקצאת זכויות החכירה במקרקעין לאחרונה, באופן שיסתום את הגולל על אפשרות המבקשות לזכות במקרקעין בדרך של מכרז פומבי, ובכך יהפוך את הדיון בערעור לתיאורטי בלבד. מנגד, כך נטען, אי מתן הסעד לא צפוי לפגוע כלל במקסימה –

אשר בקשתה הראשונית הוגשה כבר בשנת 2013, באופן המבהיר את היעדר הדחיפות בהשלמת העסקה; או ברמ"י ובמשרד הכלכלה – שכל משימתן בהקשר בו עסקינן היא קידום האינטרס הציבורי, אשר ברי כי קיום מכרז הנו הדרך המועדפת להגשמתו. כתימוכין לטענתן לעניין מאזן הנוחות, המבקשות עומדות על כך כי לאורך ההליך נשוא העתירה דנן והליכים מקבילים לו, ערכאות השיפוט השונות (בהן בית משפט זה), העניקו את הסעד הזמני המבוקש עת הגיעה השאלה לפתחן בנימוק זהה, היינו – שאי-מתן הסעד עשוי לגרום לנזק בלתי הפיך שאופן שייתר את הדיון בערעור לגופו.

אשר לסיכויי הערעור, טוענות המבקשות כי הם גבוהים במיוחד, וזאת לאור הטעויות המהותיות שנפלו לשיטתן בהכרעתו של בית המשפט קמא, אשר נתן גושפנקא להחלטתה של רמ"י, הגם שלא עמדה בארבעת התנאים הבסיסיים הקבועים בתקנות חובת המכרזים להקצאה בפטור ממכרז: הראשון והשני – המעוגנים בתקנה 1ב(ד) – הם חובתה של הרשות המנהלית המחליטה לבצע התקשרות בפטור ממכרז, לבחון, בטרם תינתן החלטה כאמור, את " האפשרות לערוך את ההתקשרות בדרך של מכרז " ולהורות כן רק " ככל שהדבר מוצדק וסביר בנסיבות העניין ". בענייננו, כך נטען, בית המשפט לא בחן כלל האם הרשות שקלה את אפשרות ההתקשרות בדרך של מכרז או את סבירותה של ההחלטה להקצאת המקרקעין בפטור ממכרז, אשר ניתנה מבלי שהתקבלו עמדתם של יתר המשרדים הממשלתיים הרלוונטיים, ובשם תרומתו הפוטנציאלית של "המתקן להנזלת גז טבעי" למשק הישראלי, הגם שהשטח המבוקש לצורך זה עומד רק על 10 אחוזים מהשטח שהוקצה; השלישי – המעוגן בתקנה 1א(א) – הוא חובתה של הרשות המנהלית לניהול הליך ההתקשרות בפטור ממכרז באופן שקוף, הוגן, ושוויוני, אשר לשיטתן גם הוא לא נבחן כלל על ידי בית המשפט; והרביעי – המעוגן בתקנה 1ג(א) – הוא חובת הרשות לנמק את החלטתה ולפרסמה. בענייננו, טוענות המבקשות כי החלטתה המקורית של רמ"י ניתנה ללא הנמקה כלל, ושגה בית המשפט בקביעתו לפיה די בהחלטה המשלימה כדי לרפא את הפגם האמור, שכן היא מעבירה מסר שגוי לרשויות המנהליות לפיו אין כל טעם שינמקו את החלטותיהן מראש, וזאת בהינתן האפשרות לנמקן בדיעבד ככל שתוגש עתירה לגביהן.

11.

רמ"י ומשרד הכלכלה (להלן: המשיבות ), טוענות מנגד כי באיזון האינטרסים העומדים על הכף – האינטרס הכלכלי הפרטני של המבקשות מזה, והאינטרס הציבורי שבהקצאת המקרקעין למקסימה מזה – ברי כי האחרון גובר. בדומה, לעניין סיכויי הערעור, גורסות המשיבות כי עיון בכתב הערעור אינו מעלה כל עילה להתערבות בהחלטת רמ"י, מסקנה המתחזקת בראי הכלל לפיו אין בית המשפט מחליף את שיקול דעת הרשות המנהלית בשיקול דעתו. לגופם של דברים, נטען כי האפשרות להקצות את המקרקעין בדרך של מכרז פומבי, אשר אין עוררין על היותה "דרך המלך", נבחנה על ידי רמ"י, ואולם בסיומה של בחינה זו הוברר כי האינטרס הציבורי שבהקצאת המקרקעין למקסימה מצדיק סטייה מדרך זו.

12.

מקסימה סבורה אף היא כי יש לדחות את הבקשה למתן הסעד הזמני. במישור מאזן הנוחות, נטען כי השלמת הליכי הקצאת המקרקעין למקסימה תיקח לכל הפחות מספר חודשים, כך ש" ארוכה הדרך עד שיגרם מצב בלתי הפיך ". לעומת זאת, היענות לבקשה למתן הסעד הזמני תגרום למקסימה נזקים משמעותיים, וזאת לאור תנאי הצפיפות שבה פועל מפעלה, המתורגמת לנזקים כלכליים לא מבוטלים, ובשים לב למשאבים הרבים שהושקעו על ידה עד כה בקשר לעסקה עם רמ"י. עוד טוענת מקסימה כי סיכויי הערעור קלושים וכי דינו להידחות על הסף – וזאת הן לנוכח קיומו של פסק דין חלוט בעתירה המוקדמת, במסגרתו נדונו ונדחו רבות מהטענות המועלות בעתירה הנוכחית; והן בטענה שהמבקשות מושתקות מלטעון כעת לחובתה של רמ"י להקצות את המקרקעין בדרך של מכרז פומבי, משהן בעצמן עתרו להקצאה בפטור ממכרז מכוח תקנה 25(11) לתקנות חובת המכרזים. לחלופין, נטען כי הערעור יידחה לגופו, שכן, בניגוד לטענת המבקשות, כל תנאי תקנות חובת המכרזים להקצאה בפטור ממכרז מתקיימים בעניינה.

דיון והכרעה

13.

כידוע, הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה עליה מערערים. יחד עם זאת, ערכאת הערעור מוסמכת להורות על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור במקרים המתאימים (ראו תקנות 42 ו-43(ג) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, בהתאמה). שניים הם העקרונות המנחים בהכרעה בבקשה למתן סעד זמני בערעור: האחד – כי סיכויי הערעור להתקבל הם טובים; ו השני – כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד הזמני. בין שני השיקולים הללו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", אולם מקובל לראות בשיקולי מאזן הנוחות כראשונים במעלה (ראו, מיני רבים: עע"ם 4117/20 טוויל נ' מדינת ישראל , פסקה 11 (12.8.2020); עע"ם 4006/20 עיריית חיפה נ' מוניות גרין ליין בע"מ , פסקה 10 והאסמכתאות המובאות שם (15.7.2020); עע"ם 2803/06

מאיר ובניו בע"מ נ' הגיחון מפעלי מים וביוב ירושלים בע"מ , פסקה 8 והאסמכתאות המובאות שם (11.4.2006) ; עע"ם 9897/17 א.ש. אלפא נכסים בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל ,

פסקה 12 (11.1.2018)).

14.

בענייננו, סבורני כי יש בשיקולי מאזן הנוחות כדי להכריע את הכף לטובת המבקשות.

אשר למבקשות , נראה כי ככל שלא יינתן הסעד הזמני המבוקש, וההתקשרות בין רמ"י למקסימה תושלם, אזי גם אם בסופו של יום הערעור יתקבל (במובן זה שייקבע כי היה מקום לעריכת מכרז), יהיה קושי ממשי בהפקעת הזכייה ממקסימה ובעריכת מכרז פומבי חלף זאת. במצב האמור, חרף העובדה שעסקינן במכרז להקצאת נכס מקרקעין שייעודו מסחרי, כך שעל פניו הנזק הפוטנציאלי שייגרם למבקשות הוא כספי בעיקרו וככזה בר פיצוי, ספק אם יעלה בידי המבקשות להוכיח נזקים ברורים וודאיים אשר יקנו להן פיצוי משמעותי, וזאת בהעדר ראיות אובייקטיביות לכך שמי מהן היו זוכות באותו מכרז היפותטי (השוו: בר"מ 2349/10 שעשועים וספורט בע"מ נ' עיריית בני ברק , פסקה 23 (25.10.2010); עע"מ 2042/13 בביאן נ' חברת דואר ישראל בע"מ , פסקה 4 (5.5.2013); ע"א 1237/13 קוני נ' גפני , פסקה 14 (7.4.2013)). משכך, דומה כי דחיית הבקשה למתן הסעד הזמני עשויה לייתר את הדיון בערעור לגופו.

אשר למקסימה , לעומת זאת, לא מצאתי כי קבלת הבקשה למתן סעד זמני, בכפוף לקביעת הדיון בערעור בחודשים הקרובים, צפויה לגרום לה נזק משמעותי, וודאי שלא נזק בלתי-הפיך שאיננו בר-פיצוי. זאת, משאף להערכתה שלה, כעולה מתגובתה לבקשה למתן הסעד הזמני, השלמת הליכי הקצאת המקרקעין תיקח לכל הפחות מספר חודשים. יתרה מכך. בכתבי טענותיהן העלו רמ"י ומקסימה את האפשרות כי גם אם יינתן סעד זמני בערעור, יש לאפשר להן להוסיף ולקדם את הליך הקצאת המקרקעין למקסימה בערוצים המנהליים, ובלבד שהן יימנעו מביצוע פעולות שיובילו לתוצאות בלתי הפיכות (השוו: החלטת השופטת וילנר בעניינן, בעע"מ 4632/19 ג. עופר ייצור ושיווק בשר בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (21.7.2019)). בנסיבות העניין, סברתי כי אפשרות זו נותנת מענה הולם לפגיעה האפשרית במקסימה כתוצאה ממתן הסעד הזמני ומטה את הכף לטובת היעתרות לבקשה.

15.

לאור האמור לעיל, אינני רואה צורך לטעת מסמרות ביחס לסיכויי הערעור, מעבר לאמירה כי אין הוא חסר סיכוי. לעניין זה, אסתפק באזכור נקודת המוצא לפיה יש לערוך

מכרזים

פומביים

הפתוחים

לכל כאשר עסקינן בהקצאת משאבי ציבור (ראו פסיקתו האחרונה של המשנה לנשיאה חנן מלצר בע"א 8331/17 רשות מקרקעי ישראל נ' באטה (12.7.2020)), ובכך שסטייה מנקודת מוצא זו אפשרית אומנם במקרים מתאימים, אך מחייבת הצדקה מהותית ומשמעותית העומדת במבחן הביקורת.

16.

סוף דבר : הבקשה למתן סעד זמני מתקבלת. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 11.12.2020 המעכב את הקצאת זכויות החכירה במקרקעין, יעמוד בתוקפו עד להכרעה בערעור. לצד זאת, לבקשתן, רמ"י ומקסימה רשאיות להוסיף ולקדם את הליך הקצאת המקרקעין למקסימה בערוצים המנהליים, ובלבד שהן יימנעו מביצוע פעולות שיובילו לתוצאות בלתי הפיכות. הערעור ייקבע לדיון בפני הרכב לא יאוחר מסוף חודש יוני 2021, בכפוף לאילוצי היומן.

פרט להתחייבות עצמית לשאת בנזקים שייגרמו ממתן הסעד הזמני (אותה צירפה עופר לבקשתה), על המבקשות להפקיד בקופת בית משפט זה עד ליום ה' 15.4.2021, בטחונות בסכום כולל של 150 אלף ש"ח להבטחת הנזק שייגרם למקסימה ממתן הסעד הזמני בערעור. סכום של 75 אלף ש"ח מתוך סכום הערובה הכספית ניתן להמרה בכל עת בערבות צד ג' והיתרה במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית בלתי מוגבלת בזמן.