עע"מ 8662/09 מרינה מריצקי נ. מדינת ישראל משרד הפנים

בפניי בקשה למתן סעד זמני האוסר על המשיב להרחיק את המבקשת 2 מישראל עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשות על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' הנשיא י' אלון).

1.

המבקשת 1, גב' מרינה מריצקי (להלן: מרינה ), נולדה באוקראינה בשנת 1978 לאב יהודי, ולאחר שעלתה לישראל בשנת 2004 ניתנה לה אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, התש"י-1950. אמה של מרינה, המבקשת 2 (להלן: המבקשת ), היא אזרחית אוקראינה ילידת 1959, והחל משנת 2006 נכנסה לישראל מספר פעמים מכוח אשרות ביקור מסוג "ב/2". בחודש פברואר 2009, לקראת סיום תוקפה של אשרת הביקור האחרונה שניתנה למבקשת, פנתה מרינה למשיב בבקשה לאפשר למבקשת להמשיך ולשהות עמה בישראל לתקופה של שלושה חודשים נוספים. בקשתה זו נדחתה ביום 2.3.2009 בנימוק כי מרכז חייה של המבקשת הפך להיות בישראל ומכאן שעליה לעזוב את הארץ. ערר שהגישה מרינה על החלטה זו נדחה על ידי המשיב וביום 30.3.2009 נעצרה המבקשת והוצאו נגדה צו הרחקה וצו למשמורת. בעקבות עתירה שהגישו המבקשות לבית המשפט לעניינים מינהליים הסכים המשיב לבחון מחדש את החלטתו ככל שיוגש עליה ערר נוסף. לפיכך נמחקה העתירה ומאוחר יותר שוחררה המבקשת ממשמורת.

2.

בערר שהגישו המבקשות ביום 11.5.2009 (לו צורפה גם בקשה להעניק למבקשת אזרחות ישראלית), נטען בית היתר כי יש לאפשר למבקשת לשהות בישראל בשל מצבה הבריאותי הקשה ובהתחשב במצוקתה הנפשית של מרינה. ביום 9.8.2009 החליט המשיב שלא להאריך את אשרת השהייה של המבקשת ונגד החלטה זו הגישו המבקשות עתירה חדשה לבית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע. ביום 17.9.2009 דחה בית משפט קמא (כב' הנשיא י' אלון) את העתירה בקובעו כי למשיב נתון שיקול דעת רחב בהפעלת סמכויותיו וכי במקרה דנן החלטתו אינה חורגת ממתחם הסבירות במידה המצדיקה התערבות שיפוטית . בנוסף לכך דחה בית משפט קמא את טענת המבקשות לפיה היה על המשיב לאפשר להן להתייצב בפני הועדה הבין-משרדית למתן מעמד מטעמים הומניטריים (להלן: הועדה הבין-משרדית ) על מנת שזו תבחן האם ראוי, בנסיבות העניין, לאפשר למבקשת לשהות בישראל לצד בתה.

3.

המבקשות הגישו לבית משפט זה ערעור על פסק הדין ועימו בקשה למתן סעד זמני.

המבקשות סבורות כי סיכויי הערעור גבוהים וטענתן העיקרית בהקשר זה היא כי המשיב חייב היה להפנות את עניינן לבחינתה של הוועדה הבין-משרדית. עוד טוענות המבקשות כי הרחקתה של המבקשת מישראל תגרום להן נזק בלתי הפיך ותפגע בזכותן להשמיע את טענותיהן בפני ערכאת הערעור. המשיב, מצידו, מתנגד לבקשה וטוען כי סיכויי הערעור נמוכים. לטענתו, למבקשות לא עומדת זכות לכך שעניינן יופנה לועדה הבין-משרדית והוא מציין כי במקרה דנן לא מתקיימות נסיבות הומניטאריות חריגות המצדיקות זאת. אשר למאזן הנוחות טוען המשיב כי שהייתה של המבקשת בישראל אינה חיונית בשלב הערעור שכן היא מיוצגת בידי עורך דין ועוד מוסיף המשיב כי מרינה תוכל לקדם את עניינה של המבקשת אף אם זו אינה שוהה בישראל.

4.

דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי על העותר למתן סעד זמני בשלב הערעור רובץ הנטל להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שאם לא יינתן הסעד הזמני ייגרם לו נזק בלתי הפיך (ראו: עע"ם 9094/07 סנצ'ס נ' משרד הפנים , פיסקה ד (טרם פורסם, 7.1.2008); עע"ם 549/08

שנגן נ' משרד הפנים , פיסקה 5 (לא פורסם, 18.2.2008) ; עע"ם 3881/09 בן סלמון נ' משרד הפנים (טרם פורסם, 4.10.2009)). הטענה העיקרית שהעלו המבקשות ביחס לסיכויי הערעור היא כי היה על המשיב להעביר את עניינן לבחינתה של הועדה הבין-משרדית. אכן, במקרים בהם קיימות נסיבות הומניטאריות נוהג המשיב להפנות בקשות שאינן עומדות בקריטריונים הרגילים למתן מעמד בישראל אל הוועדה הבין-משרדית, וזאת מכוח שיקול דעתו הרחב ובהתאם לנהליו הפנימיים (ראו נוהל 5.2.0022 "ועדה בין-משרדית לקביעה ומתן מעמד בישראל") אך במקרה דנן נראה, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, כי הסיכוי שבית משפט שלערעור יתערב בהחלטתו של המשיב שלא להפנות את עניינן של העותרות לועדה הבין-משרדית אינם גבוהים. ואשר למאזן הנוחות, הלכה היא כי הנזק הנגרם למבקש כתוצאה מדחיית בקשה למניעת הליכי הרחקתו מן הארץ בשלב הערעור, אינו בלתי הפיך שכן אם יזכה בערעור

יוכל לשוב ארצה

(ראו: עע"ם 3692/08 קדאלי נ' משרד הפנים , פיסקה 4 (טרם פורסם, 14.5.2008); עע"ם 2167/09 איבנצ'וק נ' מדינת ישראל משרד הפנים , פיסקה 9 (טרם פורסם, 26.3.2009)), ובענייננו תוכל המבקשת לשוב לישראל ככל שיתקבל הערעור.

אשר על כן, הבקשה נדחית. על המבקשת לצאת מישראל בתוך 30 ימים. אין צו להוצאות.