עע"מ 8693/05 מדינת ישראל-משרד הפנים נ. אליזבת דוצ'ה

בפניי בקשה לעיכוב ביצועו של פסק-דין אשר ניתן בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים (כב' סגן הנשיא ב' אזולאי), בו חויבה המערערת ליתן למשיבה רישיון ישיבה ועבודה בישראל.

1.זוהי תמצית העובדות הצריכות לעניין: המשיבה, אזרחית הפיליפינים, הגיעה לישראל ביום 2.7.2000 ועסקה בעבודה סיעודית על-פי היתר כדין שתוקפו עד יום 30.4.2005. מעסיקתה של המשיבה נפטרה ביום 23.11.2004, כשישה חודשים טרם פקיעת ההיתר. המשיבה פנתה לסוכנות כוח-אדם שהפנתה אותה לעבודה סיעודית אצל קשישה אחרת (להלן: המעסיקה החדשה ) ואף התחייבה לטפל בהסדרת מעמדה ובקבלת היתר עבורה להמשך עבודה בישראל. המשיבה לא הסתפקה בכך וכשבועיים לאחר שהחלה לעבוד אצל המעסיקה החדשה פנתה למשרד הפנים שם נמסר לה כי אין אפשרות להסדיר את מעמדה ולהעניק לה את ההיתר הנדרש. משכך, עתרה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים וזה הורה למשרד הפנים בצו ביניים להימנע מלגרש את המשיבה מן הארץ עד למתן פסק-דין בעתירה, וכן הורה כי יתאפשר למשיבה לפנות למשרד הפנים בשנית ובאופן רשמי לצורך קבלת היתר שהייה. המשיבה פנתה למשרד הפנים בבקשה כאמור, אך זו נדחתה בנימוק שהיא אינה עונה על "נוהל מעבר עובד ממעסיק למעסיק".

2.בית-המשפט המחוזי נדרש, אפוא, לעתירתה של המשיבה ופסק כי ככל שהדבר נוגע לתקופה שעד ליום 1.7.2005, דהיינו, לתקופה שבה טרם חלפו חמש שנים לשהותה של המשיבה בישראל לפי סעיף 3א(א) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה ), אי-הארכת אישור השהייה והעבודה בישראל חרג מגדר הסביר, בהתחשב בטיב הסטיות המזעריות מהוראות נוהל "מעבר עובד ממעסיק למעסיק", במצבה הקשה של המעסיקה החדשה וכן בהתחשב בעובדה שהמשיבה לא נעצרה אלא פנתה מיוזמתה למשרד הפנים בסמוך לאחר פטירת מעסיקתה על-מנת להסדיר את ענייניה. עיקר פסק-הדין הסב עצמו על התקופה שלאחר יום 1.7.2005, דהיינו, לאחר שחלפו חמש שנים מיום הגעתה של המשיבה לארץ. על-פי סעיף 3א(ב) לחוק, נדרשת התקיימותם של שני תנאים מצטברים לצורך הארכת רישיון לישיבת ביקור שניתן לעובד זר על-ידי שר הפנים לשם העסקתו במתן טיפול סיעודי מעבר לחמש שנים: התנאי האחד הוא, כי העובד הועסק במתן טיפול סיעודי לאותו מטופל, ברציפות, במשך השנה שבתכוף לפני תום תקופת ההארכה הכוללת; התנאי השני הוא, כי עובד סוציאלי, רופא או אח מוסמך חיוו דעתם כי הפסקת העסקתו של העובד הזר במתן טיפול סיעודי לאותו מטופל תגרום לפגיעה קשה במטופל. בית-המשפט ציין כי במקרה דנן לא התקיים התנאי הראשון, אך בהפנותו בהסכמה אל דברי כב' השופטת פלפל בעת"מ (ת"א) 1298/05 Luminita ואח' נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (לא פורסם), קבע כי אופייה היהודי והדמוקרטי של המדינה וכן שיקולים הומניטאריים מחייבים מציאת פתרון למצוקה שבה שרויות המעסיקה החדשה וכן המשיבה ולשיטתו ניתן לדלות את הסמכות להורות על פתרון כאמור מזכות היסוד לכבוד העומדת לכל אדם. שיקול הדעת למציאת פתרון במקרים אלה מצוי על-פי קביעתו של בית-משפט קמא, בסמכותו הכללית של שר הפנים להעניק אשרת שהייה מעבר לתקופה של חמש שנים. בשל כל הטעמים הללו הורה בית-המשפט המחוזי כאמור, כי יינתן למשיבה היתר שהייה והעסקה על-ידי המעסיקה החדשה לפרק זמן של שנה אחת מתחילת עבודתה אצלה וכי בהיעדר שינוי נסיבות ניתן יהיה לחדש את ההיתר אחת לשנה.

3.בערעור שהגישה, טוענת המערערת כי לא היה מקום לקבלת העתירה הואיל והמשיבה אינה עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 3א(ב) לחוק. עוד נטען, כי במועד הגשת העתירה טרם הגישה המשיבה בקשה רשמית למשרד הפנים וטרם מוצו ההליכים כנדרש. בנוסף, נטען כי ההנמקה שבבסיס פסק-הדין מנוגדת ללשון החוק שכן לא ניתן להאריך רישיונות ביקור לעובדים זרים על יסוד סמכות כללית כלשהי, וכי לפסק-הדין עשויות להיות השלכות רוחב בכל הנוגע להתמודדות המדינה עם השתקעותם של עובדים זרים בישראל לאורך זמן. אשר לבקשה לעיכוב ביצוע, נטען כי דחייתה תהפוך את הדיון בערעור לתיאורטי, וכי המערערת מתחייבת להימנע מהרחקת המשיבה מישראל עד למתן הכרעה בערעור.

4.המשיבה טוענת מנגד כי הימנעות המערערת מלפנות אל בית-משפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין מהווה שיקול לדחיית הבקשה (עע"ם 10549/02 מדינת ישראל נ' כהן , פ"ד נז(4) 114). כן נטען כי המערערת פעלה בחוסר ניקיון כפיים משסירבה להעניק למשיבה את הסעד שנפסק עוד בטרם שהוגשה והוכרעה הבקשה לעיכוב ביצוע. אשר למאזן הנוחות, נטען כי אף אם יבוצע פסק-הדין, הרי שעל-פי סעיף 11 לחוק ניתן יהיה לבטל את ההיתר; מאידך גיסא, אם לא יבוצע פסק-הדין עשויה משטרת ההגירה לעצור את המשיבה מעת לעת, והמעסיקה החדשה תיוותר בלא טיפול. עוד נטען כי ללא מתן ההיתר אין המעסיקה החדשה זכאית להחזר שכרה של המשיבה מן המוסד לביטוח לאומי. אשר לסיכויי הערעור, נטען כי המשיבה חורגת אך במעט מנוהלי המערערת, ומשכך הסירוב לבקשתה אינו סביר. עוד טוענת המשיבה כי במקרים רבים הורו בתי-המשפט למבקשת להעניק אשרות לעובדים זרים גם אם אינם עומדים בתנאי סעיף 3א(ב) לחוק הכניסה, וכי במקרים רבים הסכימה המבקשת לאשר שהיה בישראל לעובדים השוהים בה מעל ארבע שנים ושלושה חודשים, דהיינו, בניגוד לקבוע ב"נוהל מעבר עובד ממעסיק למעסיק". כמו כן, נטען כי המעסיקה החדשה מרוצה מאוד מעבודתה של המשיבה הסועדת אותה במסירות, ואף מטעמי אינטרס הציבור אין הגיון בהבאת עובדת חדשה תחתיה. אשר לטענה בדבר אי-מיצוי הליכים טוענת המשיבה כי עוד בטרם הגשת העתירה נתקבלה תשובה ממשרד הפנים מאת גורם מוסמך. לבסוף , נטען כי הערעור מתמקד בשאלה עקרונית ומשכך צריכה לגבור הנטייה לריסון שיפוטי ולהעדר התערבות בפסק-הדין שהסב עצמו על עניינה של המשיבה.

5.הערעור שהוגש על פסק-דינו של בית-משפט קמא אכן מעלה שאלות עקרוניות בכל הנוגע לסוגיית העסקתם של עובדים זרים ולהארכת רישיונם לשהייה ולעבודה בישראל. לפיכך, ומבלי לקבוע בשלב זה מסמרות באשר לסיכויי הערעור, נראה לי כי עד שידון ויוכרע הערעור יש מקום לעכב את ביצוע פסק-הדין המורה על מתן רישיון ישיבה ועבודה למשיבה בחריגה מן הנוהלים ומהוראות הדין וניתן להסתפק לעת הזו בהתחייבותה של המערערת שלא לפעול באופן כלשהו לגירושה של המשיבה מישראל, עד להכרעה בערעור. אשר לטענה שהעלתה המשיבה ולפיה היה על המערערת לפנות תחילה לערכאה הדיונית בבקשה לעיכוב ביצוע. טענה זו דינה להידחות וכבר נפסק כי משהוגש ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מינהליים ניתן להביא את הבקשה לעיכוב ביצועו של פסק-הדין בפני ערכאת הערעור (ראו: עע"ם 8689/03 הממונה על העמדת מידע לציבור במשרד הבריאות נ' העמותה למען מדע מוסרי , פ"ד נז(6) 953).

אני מורה, אפוא, כי ביצוע פסק-דינו של בית-משפט קמא יעוכב עד להכרעה בערעור בכפוף להתחייבות המערערת שלא לפעול באופן כלשהו לגירושה של המשיבה מן הארץ בעוד הערעור תלוי ועומד. המזכירות תיקבע את הדיון בערעור במועד קרוב ככל הניתן.