עע"מ 8722/20 מדינת ישראל-רשות מקרקעי ישראל נ. פרץ שחר עו"ד- ו 88 אח'

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי לעניינים מנהליים בנצרת (כב' השופט ד' צרפתי ) מיום 5.11.2020 בעת"מ 50242-10-20.

רקע

1.

ביום 18.12.2019 פרסמה רשות מקרקעי ישראל (להלן: הרשות ) מכרז לבניה עצמית של 127 יחידות דיור על 127 מגרשים ביישוב הקהילתי "אומן". במכרז הוגדרו סדרי העדיפות בין המציעים, בין היתר, תוך מתן עדיפות ל'מחוסרי דיור' על פני 'בעלי דיור' ובהתאם למצב המשפחתי. מציע שביקש לסווג את הצעתו תחת הצעות מחוסרי הדיור נדרש, על פי תנאי המכרז, לצרף אישור של משרד הבינוי והשיכון להיותו חסר דירה וכן תצהיר על היעדר זכויות בקרקע המיועדת למגורים, על פי נוסח תצהיר שצורף לחוברת המכרז. במסמכי המכרז הובהר כי הצעה שלא תכלול את המסמכים הדרושים במלואם, כנוסחם בחוברת המכרז – תיפסל. עוד נקבע בחוברת המכרז כי הצעה שלא צורפו לה כל המסמכים המתאימים לקטגוריה שנבחרה על ידי המציע, רשאית וועדת המכרזים לסווגה לקטגוריה המתאימה למסמכים שהומצאו.

2.

משנפתחו מעטפות המכרז, התברר כי ל-75 מכלל 1050 ההצעות שהוגשו ואשר התבקש בהם להיכלל בקבוצת מחוסרי הדיור צורף תצהיר זהה, שנוסחו שונה מן הנדרש במכרז. בכל 75 התצהירים הושמטה הצהרה בדבר "העדר זכויות בנחלה או במשק עזר על פי חוזה או בכל דרך אחרת" וכן הושמטה הגדרת התא המשפחתי. עוד התברר כי כל 75 התצהירים אומתו על ידי המשיבה 1, עורכת הדין שהגישה את ההצעות בשמם של המשיבים 89-2 (להלן: המשיבים ).

3.

לאור האמור החליטה ועדת המכרזים לסווג את כל 75 ההצעות בקבוצת בעלי הדיור. בהמשך, ביום 12.10.2020 פורסמה הודעה ובה פירוט ההצעות, התקינות והפסולות, וסיווגן וכי ההגרלה תיערך ביום 24.11.2020.

ביום 13.10.2020 פנתה המשיבה 1 לוועדת המכרזים בבקשה לבחון מחדש את החלטתה ביחס לסיווג 75 ההצעות. הבקשה נדחתה. בשל כך הוגשה, ביום 25.10.2020, העתירה מושא הערעור.

4.

ביום 5.11.2020 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שקיבל את העתירה וקבע כי בנסיבות העניין היה על הוועדה לשקול את תיקון הפגם, שהינו פגם טכני, ולהתיר זאת וכי התנהלותה חרגה ממתחם הסבירות באופן המצדיק התערבות שיפוטית. נקבע כי הטעות נעשתה בתום לב מלא, ואף לא מתוך זלזול וכי מדובר בפרשה ייחודית בשל מהות הטעות, תום הלב, עוצמת ועומק הפגיעה במשיבים ובראשם המשיבה 1 מהנצחת הטעות, בעוד שבשלב התחלתי זה של הליכי המכרז אין בתיקון הטעות כדי לפגוע בעקרונות דיני המכרזים, ועקרון השוויון בכלל זה. עוד מצא בית המשפט לקבל את הטענה כי אין למשיבה 1 זכות עמידה בהליך זה.

לפיכך, הורה בית המשפט לרשות לאפשר למשיבים להגיש תצהיר מתוקן שיאפשר השתתפותם במכרז כמחוסרי דיור. נקבע כי התצהירים יוגשו עד ליום 16.11.2020 וכי ככל שיימצא כי נוסחם מתאים לנוסח תצהיר במכרז, יצורפו לקבוצת מחוסרי הדיור במכרז. בית המשפט חייב את הרשות בהוצאות כלל המשיבים, למעט המשיבה 1 (להלן: פסק הדין ).

5.

ביום 14.12.2020 הגישה המשיבה ערעור על פסק הדין ויחד עימו את הבקשה לעיכוב ביצוע, היא הבקשה המונחת לפניי. באותו יום הוריתי על עיכוב ביצוע ארעי עד החלטה אחרת.

6.

להשלמת התמונה יצוין, כי המשיבים הגישו את תצהיריהם ביום 11.11.2020. הרשות קיבלה אותם אולם נמנעה מלבדוק אותם והם שמורים ברשותה. כמו כן השהתה את המשך הליכי המכרז והודיעה כי ההגרלה שנועדה ליום 24.11.2020 בוטלה בשל פסק הדין בעתירה.

נימוקי הבקשה

7.

לטענת הרשות יש להיעתר לבקשה משום שמאזן הנוחות נוטה לטובתה. נטען, כי אם לא יעוכב פסק דינו של בית המשפט קמא, ייבדקו התצהירים וההצעות יוכשרו ויוכללו בקבוצת מחוסרי הדיור. השלמת המהלך, כך נטען, תשליך על זכויות כלל המציעים במכרז ויהא קושי בהשבת המצב לאחור, בהינתן כי עניינו של המכרז הוא בזכויות חכירה בקרקע, ולמעשה הדיון בערעור יהפוך לתיאורטי. נטען, שאף שדי בכך כדי להורות על עיכוב ביצוע, הרי שגם סיכויי הערעור הגבוהים לשיטת הרשות, תומכים בכך.

זאת, משום שבית המשפט שגה בכך שקבע כי הוועדה לא הפעילה שיקול דעת בהחלטתה; בכך שסווג את הפגם כפגם טכני; ובכך שהחליף את שיקול דעת הוועדה בשיקול דעתו והורה לה לאפשר למשיבים לתקן את הצעתם ובכך נכנס לנעליה תוך ביטול החלטתה. בפי הרשות טענות נוספות הנוגעות למשמעותו הרחבה של פסק הדין על פעילות הרשות בכלל מכרזיה ועל דיני המכרזים בכלל. עוד טענה הרשות כי בית המשפט קמא שגה בכך שלא דחה את העתירה על הסף בשל אי צירוף משיבים רלוונטיים, מששינוי סיווג הצעות המשיבים משליך ישירות על כלל המציעים בקטגוריה של מחוסרי הדיור במכרז שבו 127 מגרשים בלבד לגביהם הוגשו 1050 הצעות, וכן שגה בדחותו את הטענה כי למשיבה 1 אין כל מעמד בעתירה ובשוקלו את הנזקים שעל פי הנטען נגרמו לה.

בנוסף, ועל מנת לקדם את הליכי המכרז, ביקשה הרשות להורות כי הדיון בערעור יישמע בהקדם האפשרי.

עמדת המשיבים

8.

המשיבים ביקשו לדחות את הבקשה תוך חיוב הרשות בהוצאות. לטענתם, הבקשה לוקה בכך שלא צורף לה תצהיר, אף שעניינה בטענות עובדתיות הנוגעות לאופן התנהלותה של ועדת המכרזים. כן נטען כי הבקשה הוגשה בשיהוי, שלא ניתן לו כל הסבר, בחלוף כחודש וחצי לאחר מתן פסק הדין, ולאחר שחלף המועד שהיה קבוע לביצוע ההגרלה בין המציעים, בשעה שתצהירי המשיבים כבר הוגשו לרשות וכי זו פעלה על דעת עצמה בעת שנמנעה מלפתוח את ההצעות המתוקנות של המשיבים. לפיכך, כך נטען, מדובר במעשה עשוי ובסעד תיאורטי והבקשה לעיכוב ביצוע אינה אלא בקשה לגושפנקא בדיעבד לפעולה בלתי חוקית וחסרת תום לב של הרשות ויש לדחותה משיקולי יושר וצדק. עוד נטען כי הרשות לא הסבירה מדוע השתהתה בהגשת הבקשה וכי כל עיכוב בהליכי המכרז פוגע בכלל המשתתפים בו, בין משום שמצבם המשפחתי השתנה בחלוף הזמן ובין משום שבשל קבלת ירושה לא יעמדו עוד בתנאי המכרז, ועלול ליצור בעיות משפטיות וכי הנזק ייגרם למציעים ולא לרשות עצמה.

עוד טענו המשיבים כי סיכויי הערעור קלושים, משפסק הדין מבוסס על קביעות עובדתיות שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן ולגופו של עניין, בדין נקבע כי הרשות לא הפעילה כל שיקול דעת בעניינם של המשיבים ולא בחנה בראייה כוללת את הטעות הרוחבית בתצהיר. בנוסף, נטען כי לא היה כל מקום להתעלם מטעות אנוש של המשיבה 1, שהוכח כי נעשתה בתום לב, ובכך להפקירה לעשרות תביעות.

דיון והכרעה

9.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה.

10.

כידוע, הכלל הנוהג הוא כי הזוכה זכאי ליהנות מפירות זכייתו בסמוך למתן פסק הדין ואין בהגשת ערעור כדי לעכב את פסק הדין. בבחינת בקשה לעיכוב ביצוע או בקשה לסעד זמני נשקלים סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, שיקולים המקיימים ביניהם יחס של 'מקבילית כוחות', כאשר מרכז הכובד מצוי בשיקול מאזן הנוחות (עע"מ 2738/19 תוסף קומפאונדס בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל , פסקה 10 (7.7.2019) (להלן: עניין תוסף קומפאונדס ); עע"מ 1846/18 הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור נ' החברה להגנת הטבע , פסקה 10 (20.3.2018)). בכל הנוגע להליכי מכרז יישקלו גם טיבו של המכרז – מכרז להספקת שירותים או מכרז להקמת תשתית – האינטרס הציבורי בביצוע המכרז וטוהר המידות (עע"מ 6683/19

פ.ר. עבוד עבודות פיתוח בניה ושיפוצין בע"מ נ' מועצה מקומית דאלית אל כרמל (12.12.2019); עניין תוסף קומפאונדס , פסקה 10).

11.

בעניינו מכריע שיקול מאזן הנוחות, הנוטה לטובת הרשות, אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור. זאת, בשל טיבו של המכרז שעניינו בהקצאת מגרשים לבניה, והוראותיו הקובעות לוח זמנים מפורט לבניית יחידות הדיור על ידי הזוכים בו. בנסיבות אלה, המשך הליכי המכרז, לאחר סיווגם מחדש של המשיבים עלול להקשות, ואולי אף למנוע, את השבת המצב לקדמותו ולהביא לידי כך שהדיון בערעור יהיה תיאורטי. המשיבים לא הצביעו על נטיית מאזן הנוחות לטובתם שלהם, והטענה כי עיכוב בהליכי המכרז עלול להביא לשינוי במצב המציעים כך שלא יעמדו עוד בתנאי המכרז אינה מסברת את האוזן, שכן תצהיריהם כבר הוגשו לרשות.

12.

לא נעלמו מעיני טענות המשיבים ביחס לדרך התנהלות הרשות. על פני הדברים יש טעם לפגם באופן התנהלותה, משזו קיבלה לידיה את תצהירי המשיבים, כפי שחויבה על ידי בית המשפט קמא, אולם לא בדקה את התאמתם לדרישות המכרז ולא צירפה את המשיבים, שתצהיריהם תקינים, לקבוצת מחוסרי הדיור, אלא ביטלה המועד להגרלה לקביעת סדר הקדימות בנמקה זאת לנוכח פסק הדין שניתן. יחד עם זאת, לאור היקף המכרז, הכולל הקצאת 127 מגרשים לבנייה עצמית על ידי הזוכים על-פי לוחות זמנים קצובים, ומשמידת הפגיעה האפשרית במציעים הנוספים גבוהה, הריהו מטה את מאזן הנוחות לטובת הרשות.

בנסיבות אלה, מצאתי לקבל את בקשת הרשות.

13.

יוער, כי הרשות לא התייחסה בבקשתה לחיובה בתשלום הוצאות המשיבים, שגם הוא נקבע בפסק הדין. למען הסר ספק, אין בהחלטתי זו כדי לעכב ביצוע רכיב זה שנקבע בפסק הדין.

14.

אשר על כן, ובכפוף לאמור לעיל, יעוכב פסק דינו של בית המשפט קמא. יומן בית המשפט יקבע את הערעור לדיון לפני פגרת בתי המשפט וזאת בכפוף לאילוציו.