עע"מ 8782/14 מוטי מנחם נ. משרד הביננוי והשיכון

דומה נתקבלה באותו מועד על ידי הוועדה העליונה גם ביחס לאביו של המערער, תוך שצוין בה, בנוסף, כי הלה אף אינו עומד בתנאי זכאות נוסף לצורך קבלת מעמד של "דייר ממשיך", הואיל ויש בבעלותו חלקים בשתי דירות אחרות.

11.

לאחר ש הוועדה העליונה החליטה לדחות את בקשותיהם של המערער ואביו, בהחלטותיה מתאריך 21.04.2009 – התחדש הדיון בבית משפט השלום הנכבד בתביעת הפינוי נגד אביו של המערער, וניתן בה פסק דין.

בית משפט השלום הנכבד ( כב' השופט ש' פיינברג ) קבע כי אביו של המערער איננו זכאי למעמד של "דייר ממשיך", הואיל ובבעלותו 50% ב דירה הנוספת וב דירת ההורים , כאמור לעיל. כן נקבע, כי בנסיבות אלו מתייתר הדיון בשאלה האם אביו של המערער אכן התגורר עם המנוחה ב דירה

בשנים שלפני מותה, ומשכך על אביו של המערער לפנות את הנכס (ראו: ת"א 6546/07

עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל נ' מנחם (06.09.2011)).

12.

בא-כוחו של אביו של המערער בהליך הנ"ל, הגיש לבית משפט השלום בקשה לתיקון פסק הדין, כך שתימחק ההוראה לפינוי

הדירה . בבקשה צוין, כי פסק הדין המורה על פינוי כאמור איננו חל על המערער, אשר לא היה צד להליך, על אף שהוא מחזיק ב דירה , כפי שהצהיר והעיד; כי עמידר בחרה שלא לצרף את המערער לתובענה, או להגיש תביעת פינוי נגדו, וכי בנסיבות אלו, אין לכלול בפסק הדין סעד של פינוי, הפוגע במערער.

13.

בית משפט השלום הנכבד דחה את הבקשה, בציינו כי פסק הדין דן בזכויותיו ב דירה

של הנתבע בלבד, קרי – אביו של המערער, ואין הוא עוסק בזכויותיהם של צדדים אחרים שלא היו בעלי דין בתביעה. כמו-כן, דחה בית משפט השלום את הבקשה שהגיש אביו של המערער לעיכוב ביצוע פסק הדין, וקבע, כי הליך זה דן בזכויותיו של אביו של המערער בלבד, וכי ככל שיש לצד שלישי טענות לגבי זכויות בנכס – עליו להגיש תביעה מתאימה ובגדרה לבקש את עיכוב הפינוי. אביו של המערער הגיש ערעור על פסק הדין הנ"ל לבית המשפט המחוזי, אולם לבסוף החליט לחזור בו מהערעור, תוך שצוין לפרוטוקול כי אין בכך "משום התייחסות לטענות המשיבה נגד בנו"

(ראו: ע"א 36172-01-11 מנחם נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל (05.07.2012)).

14.

בתאריך

12.07.2012, לאחר מתן פסק הדין בתביעת הפינוי כאמור, בא-כוח המערער פנה ל עמידר , בכתב, בטענה כי המערער עונה על תנאי הגדרת "דייר ממשיך", וביקש להסדיר את מעמדו בנכס, וזאת מבלי לציין או להזכיר את השתלשלות האירועים שלעיל. במכתב מתאריך 12.08.2012 עמידר

דחתה את הבקשה, בציינה כי המערער איננו עומד בתנאי ההגדרה של "דייר ממשיך", זאת מאחר ש"ביקורי המעגל" ב דירה

מלמדים ש המנוחה התגוררה בה לבדה, והן מן הטעם שלאביו יש זכויות בעלות בדירות אחרות. בא-כוח המערער הלין על ההחלטה האמורה במכתבים נוספים, אולם עמידר חזרה על עמדתה לפיה ההחלטה נדחית על הסף בשל אי-עמידה בתנאי הזכאות.

15.

חרף החלטתה של הוועדה העליונה בעניינו של המערער מתאריך 21.04.2009 – הוא המשיך להתגורר ב דירה יחד עם אביו. בדצמבר 2012, המערער הגיש עתירה מנהלית בגדרה ביקש להורות למשיב, להקנות לו מעמד של "דייר ציבורי" ב דירה

שבה התגוררה המנוחה , לפי חוק הדיור הציבורי . בכתב העתירה המקורי, נטען, כי המערער פנה בעניין זה לחברת עמידר

בשנת 2012, אולם בקשותיו נדחו על-ידה, ופנייתו למשיב בעת ההיא בעניין זה כלל לא נענתה, ומשכך המערער גרס בעתירה המקורית מחודש דצמבר 2012, כי לא ניתנה לו כל זכות טיעון.

ואולם, לאחר שהמשיב המציא לבית-המשפט לעניינים מנהליים הנכבד נתונים אחרים, לרבות בקשה שהוגשה מטעם המערער בשנת 2009 לראותו כ"דייר ממשיך", כמו גם החלטה אשר דוחה את הבקשה האמורה, מתאריך 21.04.2009 (משנמצא שהמערער איננו עומד בתנאים הנדרשים ב חוק הדיור הציבורי לצורך קבלת מעמד של "דייר ממשיך") – המערער הגיש בחודש אוקטובר 2013 כתב עתירה מתוקן. בגדר העתירה המתוקנת המערער טען, בין היתר, כי לא הגיש את הבקשה משנת 2009 "בעצמו"; כי כל ההחלטות שניתנו בעניינו – הן מטעם חברת עמידר

בשנת 2012 והן על-ידי המשיב בשנת 2009 – נתקבלו מבלי שניתנה לו זכות טיעון, וכי ממילא מדובר בהחלטות בלתי סבירות, הואיל והוא ממלא, לשיטתו, את התנאים שהוגדרו ב חוק לצורך קבלת מעמד של "דייר ממשיך".

16.

המשיב טען, מנגד, כי העתירה הוגשה בשיהוי, בשים לב לכך שההחלטה בעניינו של המערער מתאריך 21.04.2009 נשלחה אליו בהתאם לכתובת שמסר, כאשר חזקת התקינות המינהלית לא נסתרה בהקשר זה, ואין בפניותיו של המערער בשנת 2012 למשרד עורכי-הדין שייצג את עמידר , כדי לעצור את מרוץ השיהוי. עוד נטען, כי המערער נהג בחוסר ניקיון כפיים בעת הגשת העתירה, בין-היתר: בכך שהסתיר מבית-המשפט את ההחלטה האמורה; בכך ששינה את גרסאותיו ביחס לבקשות שהגיש למשיב (שכן בתחילה טען שלא הגיש כל בקשה); בכך שנמנע מלצרף את אביו כצד לעתירה, על-אף זיקתו הנטענת ל דירה , ובכך שלא פנה לרשות המינהלית כדי להסדיר את מגוריו ב דירה . לטענת המשיב – דין העתירה להידחות גם לגופה, משלא נפל פגם בהחלטה מתאריך 21.04.2009 שנסמכה על דו"חות "ביקורי המעגל", שכן המערער לא התגורר ב דירה עם המנוחה

שלוש שנים עובר לפטירתה. המשיב הוסיף וטען כי יש לדחות גם את טענות המערער בדבר היעדר זכות לשימוע, וזאת לנוכח הפסיקה המורה כי ניתן לקיים את זכות הטיעון גם באמצעות טיעונים בכתב.

פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים

17.

בתאריך 05.11.2014 בית המשפט לעניינים מינהליים הנכבד (כב' השופט י' נעם )

דחה את העתירה, בקובעו כי לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה העליונה , אשר דחתה את בקשת המערער להכיר בו כ"דייר ממשיך" משנמצא שהוא לא התגורר ב דירה

עם הדיירת החוזית ( המנוחה ) שלוש שנים טרם פטירתה. בתוך כך נקבע, כי אין מניעה כי הוועדה העליונה

תסתמך בהחלטותיה על האמור בדו"חות "ביקורי המעגל", ואף נקבע כי דו"חות אלה מהווים ראייה מרכזית בנוגע להחלטות בעניין זה. עוד נקבע כי המערער מסר מספר גרסאות שונות וסותרות ביחס לבקשות וההחלטות שנתקבלו בעניינו, וגרסאות אלו השתנו בהתאם למסמכים שהמשיב המציא, וכן נמנע מלציין בעתירתו מידע רלבנטי באשר להשתלשלות ההליכים מול המשיב.

18.

נוכח קביעותיו האמורות, בית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד הורה למערער לפנות את ה דירה

ולשלם למשיב הוצאות בסך 8,000 ש"ח.

פסק דין זה הוא מושא הערעור שבפנינו.

טענות הצדדים בערעור

19.

בערעורו חוזר המערער, בעיקרם של דברים, על הטענות שהעלה בפני בית המשפט קמא הנכבד. לטענת המערער, בית המשפט לעניינים מינהליים שגה עת קבע כי המערער מסר גרסאות שונות וסותרות ונמנע מלפרוס בפני בית המשפט את המסכת העובדתית המלאה. בתוך כך, המערער טוען, כי אין מדובר בגרסאות סותרות, כי אם בגרסאות משלימות.

20.

המערער הוסיף וטען כי

נפלו פגמים מהותיים בהתנהלותו של המשיב ושל עמידר , המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. בהקשר זה, המערער טוען, כי הוועדה העליונה פעלה בחוסר סמכות ובחוסר סבירות שעה שביססה את החלטותיה על דו"חות "ביקורי המעגל", וזאת בשים לב לכשלים שנפלו, לשיטתו, בדו"חות הנ"ל.

המערער הטעים, בנוסף, כי בית המשפט המחוזי הנכבד לא נתן את המשקל הראוי, לראיות נוספות שהובאו מטעמו, ואשר "יש בהן כדי לשפוך אור על התמונה החסרה והעמומה שעולה מדו"חות

"ביקורי המעגל" , וביניהן: נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, לרבות מצבה הנפשי של אימו;

זיקה רגשית שיש לו ל דירה ; עדויות של חבריו, מעסיקו ומפקדו הצבאי של המערער, לפיהם הוא התגורר ב דירה בתקופה הרלבנטית (ראו: סעיף 28 לעיקרי הטיעון). לבסוף המערער חזר וטען כי החלטות הוועדה העליונה התקבלו מבלי שהוענקה לו זכות הטיעון, וללא הנמקה מספקת.

21.

המשיב סומך ידיו, מנגד, על פסק דינו של בית המשפט קמא הנכבד. לשיטתו, עיקר טענותיו של המערער ממוקדות בהשגה על ממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, לפיהם המערער לא עומד בתנאי הזכאות הרלבנטיים. המשיב טען, בנוסף, כי הבקשה הנוספת שהמערער הגיש על-פי החלטת בית משפט זה מתאריך 19.05.2015 (ראו בהקשר לכך פיסקה 23 שלהלן) נדחתה בהחלטה מנומקת של הוועדה העליונה , אשר החליטה , כי המסמכים הנוספים שהמערער הגיש אינם גוברים על הראיות מזמן אמת (דו"חות "ביקורי המעגל" ומרשם האוכלוסין). המשיב טען בנוסף כי קבלת טענת המערער כי הוא התגורר ב דירה

מובילה למסקנה כי המנוחה מסרה פרטים כוזבים כדי לשלם שכר דירה נמוך יותר, והניסיון שלו להיבנות היום מאותה הסתרת מידע – נעדר תום לב.

22.

נוכח האמור לעיל, המשיב גורס כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה העליונה

לפיה המערער לא עומד בתנאי הזכאות כדי שיוכר כ"דייר ממשיך", בין השאר בהתחשב בכך שהמערער לא התגורר עם המנוחה

שלוש שנים קודם למועד פטירתה, וממילא, לגישתו, לא נפל פגם בפסק דינו של בית משפט קמא הנכבד.

ההליכים בפנינו

23.

בתאריך 19.05.2015 התקיים דיון ראשון בערעור. בתום הדיון ניתנה החלטה בה נקבע כדלקמן:

"1. נוכח העובדה שלא הוגשו לנו עיקרי טיעון ותיק מוצגים מטעם המשיב ובשים לב לכך שהמערער גורס כי בפני ועדת האכלוס העליונה לא עמדו כל המסמכים והראיות הרלבנטיות – המערער יגיש בקשה מעודכנת בצירוף ראיותיו בתוך 15 ימים מהיום וזו תובא מחדש בפני ועדת האכלוס העליונה ושני הצדדים יהיו רשאים להביא בפניה את כל הראיות הרלבנטיות ולטעון טיעוניהם.

לאחר שתינתן החלטתה החדשה של ועדת האכלוס העליונה – יחודש הדיון בערעור שלפנינו, כאשר כל צד שומר על כל זכויותיו וטענותיו.

2.באי-כוח הצדדים יגישו לנו הודעה מעדכנת בתוך 10 ימים מעת קבלת החלטת ועדת האכלוס העליונה החדשה ומשזו תוגש – יוחלט לגבי דרך המשך הטיפול בעתירה".

24.

בתאריך 15.07.2015 המשיב הגיש הודעה מעדכנת מטעמו, בגדרה נמסר כי בתאריך 23.06.2015 הוועדה העליונה דנה בבקשתו של המערער פעם נוספת, לאחר שהובאה בפניה שוב המסכת העובדתית הרלבנטית, לרבות הבקשה והמסמכים הנוספים שהמערער הגיש – והיא החליטה לדחותה. נוכח האמור, הערעור נקבע לדיון המשך.

25.

בתאריך 01.11.2015 התקיים דיון נוסף בערעור. בתום הדיון, הצענו לצדדים

הצעת פשרה מסוימת על פיה הערעור ידחה – ואולם תינתן למערער אורכה של 90 ימים לפנות את ה דירה , והחוב שהצטבר נגדו בגין השימוש ב דירה – יופחת במידת מה.

26.

בתאריך 14.12.2015 המשיב הגיש הודעה מעדכנת נוספת, ובגדרה הבהיר כי הוא מקבל את הצעת בית המשפט, בכפוף לכך שהמבקש יפנה את הדירה

מכל חפץ ואדם עד לתאריך 01.03.2016. עוד נמסר כי מהחוב, שהצטבר נגד המערער בגין השימוש ב דירה , ושעמד נכון לאותה העת על סך 160,772.34 ש"ח – יופחת סכום של 3,557.68 ₪. המשיב עדכן בנוסף, כי מבדיקה שנערכה עם עמידר , שאיננה צד לערעור, התברר כי בחודש יוני 2014, הוגשה על-ידי עמידר

תביעה כספית על סך של 217,500 ש"ח, נגד המערער ואביו, לבית משפט השלום בירושלים הנכבד (ראו: ת"א 2120-06-14) – בגין אי תשלום דמי שימוש ראויים. עוד צוין, כי ככל שלא תושג הסכמה לפשרה במסגרת העתירה דנן – תביעת עמידר היא המקום לברר את טענות הצדדים במישור הכספי.

27.

המערער, בתגובתו להודעת המעדכנת – הלין, בין היתר, על התנהלותו של המשיב, אשר העביר את בחינת הבקשה "לוועדה הבינמשרדית, הבוחנת בקשות של דיירים בדיור הציבורי למחיקת חובות", אשר לשיטתו, משוללת סמכות לדון בעניינו. עוד נטען, כי הוועדה העליונה , בשוקלה את הפחתת סכום החוב, לא נתנה את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות של המערער. נוכח זאת, המערער מסר כי אין בידו לקבל את הצעת המשיב, והוא עומד על ערעורו ועל הכרעה בו.

28.

בשים לב לעובדה שההסדר שהוצע על ידינו לא הסתייע כאמור, הרי שעתה, לאחר תיאור הדברים והמחלוקות וסקירת טענות הצדדים – עלינו לעבור לליבון הסוגיות העולות מן המכלול, ובכך אעסוק מיד בסמוך.

דיון והכרעה

29.

לאחר עיון בכלל החומר שהונח לפתחנו , ושמיעת טיעוני באי-כוח הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות , וכך אציע לחברי שנעשה. אביא להלן בתמציתיות את נימוקי למסקנה זו.

30.

חוק הדיור הציבורי

בסעיף 1 שבו, מגדיר "דייר ממשיך" כך:

"'דייר ממשיך' - בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו , הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי;" (ההדגשות שלי – ח"מ ).

31.

בעת קבלת ההחלטה בעניינו של המערער, בתאריך 21.04.2009, סעיף 3 ל חוק הדיור הציבורי , קבע כדלהלן:

" (א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי,

יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו , ובכפוף להוראות סעיף קטן (ג) תחתום עמו החברה לדיור ציבורי על חוזה שכירות, ויראו את הדייר הממשיך כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין.

(ב) הוראות סעיף זה יחולו על דייר ממשיך, אם לא הייתה בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים, בחמש השנים שקדמו למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד סיעודי, וכל עוד אין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים" (ההדגשות שלי – ח"מ ).

32.

לצורך יישום הוראת החוק הנ"ל המשיב קבע נוהל פנימי באשר למעמד של "דייר ממשיך". בסעיף 2.10.2 לנוהל " הסדר זכויות חוזיות של דיירים ממשיכים " (הוראה מספר 08/19 – בתוקף מתאריך 01.02.2002) נקבע כך:

"דייר ממשיך"- עומד בכל התנאים האלה:

גר לפחות 3 שנים ברציפות עם הדייר החוזי (הזכאי) בסמוך לפני פטירתו או לפני שעבר למוסד סיעודי. הרציפות אינה נגרעת עקב היעדרויות קצרות וארעיות במהותן כגון שירות מילואים, או אשפוז לטיפול רפואי."

עינינו הרואות כי לצורך קבלת מעמד של "דייר ממשיך" יש לעמוד בשלושה תנאים מצטברים : קרבה משפחתית לדייר החוזי; מגורים משותפים עם הדייר החוזי במשך שלוש שנים לפחות עובר לפטירתו או למעברו למוסד סיעודי' וכן היעדר זכויות בעלות של הדייר הממשיך, או של קרובו במקרקעין אחרים.

33.

בתאריך 23.07.2009 חוק הדיור הציבורי תוקן, ובכלל זה – חל שינוי בהסדרת זכויותיו של "דייר ממשיך". ככלל, החוק

בנוסחו היום קובע כי דייר ממשיך לא יהא זכאי להמשיך להתגורר בדירה הציבורית ויאלץ לפנותה, אלא אם הוא זכאי לדיור ציבורי בעצמו לפי כללי משרד הבינוי והשיכון. עם זאת, הואיל וההחלטה, מושא הערעור, נתקבלה לפני שנכנס התיקון לתוקפו, הרי שבענייננו חלות הוראות החוק

בנוסחו המקורי, כמובא לעיל.

34.

כעולה מהמתואר לעיל, המחלוקת בענייננו היא כל כולה עובדתית. הלכה היא, כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה

אלא במקרים מיוחדים (ראו: עע"מ 6864/12 פלוני נ' מדינת ישראל (08.05.2013); עע"מ 3478/14 נוף נ' משרד השיכון - מדינת ישראל

(20.11.2014)). סבורני, כי המקרה דנן איננו נופל לגדר החריגים לכלל אי ההתערבות, ובנסיבות העניין, אין כל הצדקה לסטות מכלל זה, ולהתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד. הדברים יפורטו מיד בסמוך.

35.

בענייננו, המנוחה נפטרה בתחילת חודש מרץ 2007. המערער טוען כי הוא התגורר ב דירה החל משנת 2003, השנה בה עזב את דירת ההורים והצטרף לאביו, שעל פי הנטען התגורר עם המנוחה משנת 2001. בית משפט קמא הנכבד בחן את החלטת המשיב, ואת מכלול הראיות המנהליות שהוצגו בפניו, ומצא כי החלטת המשיב מבוססת כדבעי, וזאת בהסתמך, בעיקרו של דבר, על דו"חות "ביקורי המעגל". במסגרת זו, בית משפט קמא הנכבד אף נימק מדוע אין לקבל את טענות המערער ביחס לאמיתות תוכנם של הדו"חות הנ"ל, ודחה את גרסתו העובדתית בעניין. בתוך כך, נקבע כי המערער לא הוכיח כי הוא התגורר עם המנוחה

בתקופת שלושת השנים קודם לפטירתה. ממצאי "ביקורי המעגל" שנערכו בתקופה הרלבנטית העלו כי המנוחה התגוררה בגפה וכי טענות המערער באשר למגורים ברצף עם המנוחה

– אינן מבוססות. אף המסמכים השונים שהמערער הציג בפני בית משפט קמא הנכבד לא העידו על מגורים של המערער ב דירה

ברציפות במשך שלוש השנים שקדמו לפטירת המנוחה .

36.

זאת ועוד – לא מצאתי ממש בטענת המערער לפיה ההחלטה שלא להכיר בו "כדייר ממשיך" איננה מבוססת על תשתית עובדתית מספקת. המערער איננו חולק על כך שאין מניעה כי הוועדה העליונה תסתמך בהחלטותיה על האמור בדו"חות "ביקורי המעגל". בפסיקתנו נקבע כי דו"חות "ביקורי המעגל" מהווים ראייה מרכזית בנוגע להחלטות בעניין זה, וכי " אלה הן ראיות ישירות מזמן אמת באשר למצב העובדתי מושא המחלוקת" (ראו: דברי חברי, השופט מ' מזוז ב- עע"מ 2732/14 שניידר נ' משרד הבינוי והשיכון (28.01.2015) ).

בענייננו, גם אני סבור, כמו בית משפט קמא הנכבד, כי בדו"חות "ביקורי המעגל" לא נפל ליקוי כלשהו, המצדיק את הפחתת משקלם בעת הפעלת שיקול הדעת המינהלי, ומימלא דין דומה צריך לחול ביחס להסתמכות של הוועדה העליונה

על הדו"חות. למערער אף ניתנה אפשרות ל"מקצה שיפורים", וניתנו לו הזדמנויות רבות שבהן היה באפשרותו להציג ראיות נוספות כדי לתמוך בעמדתו, אך לא עלה בידו להרים את הנטל הנדרש לכך ולהתגבר על הראיות האובייקטיביות, שהעידו על כך שהמערער לא התגורר ברציפות בדירה

בתקופה הנטענת.

37.

זה המקום לשוב ולציין, כי המערער שינה את מענו הרשום לכתובת הדירה , רק לאחר פטירתה של המנוחה .

בהקשר זה יש להזכיר כי על פי הוראת סעיף 3 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965 – הרישום של המען במרשם הוא בבחינת ראיה לכאורה לנכונות פרטי הרישום האמור. רישום המען מכוון למטרות שונות, ובין היתר הוא משמש לצורך ניהול הליכים משפטיים .

הנה כי כן, לו המערער היה נרשם כמתגורר ב דירה

עם המנוחה במשך כשלוש שנים קודם לפטירתה, אזי יתכן והיה נחסך הדיון בהתנגשות שבין דו"חות "ביקורי המעגל" לבין תצהיריו של המערער (ראו: עע"מ 2851/13 סויסה נ' מדינת ישראל (23.06.2014) (להלן: עניין סויסה ) ).

38.

למעלה מן הצורך אדגיש כי בנסיבות, אין לקבל את טענתו של המערער, לפיה תוכנם של דו"חות "ביקורי המעגל" – שבהם צוין כי המנוחה גרה לבדה ב דירה – שגוי. לעובדה שלאורך השנים המנוחה הוכרה כמי שמתגוררת בגפה, היו השלכות לעניין גובה שכר הדירה אותה שילמה. קבלת טענתו של המערער כי הוא התגורר ב דירה , מובילה לכך שהמנוחה מסרה פרטים לא מדוייקים, אם לנקוט לשון המעטה, כדי לשלם שכר דירה נמוך יותר. יפים לעניין זה, בשינויים המחוייבים, הדברים שציינתי בעניין סויסה :

"לבסוף – לא מצאתי ממש אף בטענות באת-כח המערער בדבר המשקל הנמוך שיש לייחס ל"דו"חות המעגל" שנערכו בשנים 2004 ו-2005 משום שאבי המערער לא שיתף פעולה עם עורך הדו"ח ולכן לא ניתן ללמוד מהם כי אבי המערער התגורר בגפו. אבי המערער והמערער, שלטענת האחרון היום, התגוררו יחד באותו זמן בדירה – הסתירו במכוון מידע מהמשיבה, תוך הפרת ההתחייבות החוזית כלפיה וכדי שהאב יוכל לזכות בהנחה המקסימאלית בשכר הדירה. הסתרה זו בוודאי איננה יכולה לפעול לטובתו של המערער ואם יש לייחס לה משקל – אזי ההיגיון אומר כי זו תפעל לרעתו. הניסיון להיבנות כיום מאותה הסתרה – אין בו תום לב, במשמעותו ובנפקותו המשפטית " (ראו: שם, פסקה 16; ההדגשה שלי – ח"מ ).

39.

מעבר לכך, לא מצאתי ממש בטענה לפיה לא ניתנה למערער זכות טיעון, או כי החלטות הוועדה העליונה לא היו מנומקות כדבעי. יפים לעניין זה הדברים שנקבעו ב -בג"צ 6437/04 תבורי נ' משרד החינוך והתרבות, פ"ד נח(6) 369, 378-377 (2004), שם נאמר כך:

"זכות השימוע והטיעון העומדת למי שזכויותיו עלולות להיפגע כתוצאה ממעשה מינהלי, משמעותה מתן הזדמנות הוגנת להשמעת טיעונים. אין משמעותה בהכרת מתן זכות טיעון בעל פה , וכבר נפסק כי דרכי השמיעה בהקשר זה רבות, מגוונות ומשתנות על פי הנסיבות. אחת הדרכים המקובלות להגשמת זכות הטיעון היא הדרך של

העלאת טיעונים בכתב בפני הגורם המינהלי הרלבנטי" (ההדגשות שלי – ח"מ ).

בענייננו, עיון בנספחים אשר צורפו לעתירה, ובין היתר, בבקשת המערער ל וועדה העליונה , החלטת הוועדה העליונה והמכתב שנשלחו אל המערער, כמו גם החלטה העדכנית של הוועדה העליונה מתאריך 23.06.2015 – מלמדים כי זכות הטיעון של המערער לא נפגעה, ואין מדובר בהחלטות שאינן מנומקת כראוי.

40.

לבסוף אציין כי נוכח העובדה ש הדירה מהווה משאב ציבורי מוגבל בביקוש גבוה, כשכל דורשיו נמצאים במצב סוציו-אקונומי נמוך – על המשיב לנקוט בשוויון בחלוקתו, ועל בית המשפט לסייע במניעת עיוותים בחלוקתו ובשימוש בו. כפי שצויין ב-רע"א 3798/07 זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ

(12.05.2008) :

"(3) מאחורי המסגרת הנורמטיבית של חוק זכויות הדייר, שאליה נידרש בקצרה, מצויה אחריות כבדה של הרשויות: הדיור הציבורי נועד לזכאים לו במכלולם, המוחילים עד בוש בתור. אין "תפוס כפי יכולתך" ברכוש הציבור, ועל הרשויות להקפיד על הצדק החלוקתי, ועל בתי המשפט ליתן יד לכך, כמובן תוך בדיקת כל מקרה לגופו".

41.

נוכח כל האמור לעיל – אני סבור כי פסק דינו של בית המשפט קמא הנכבד בדין יסודו ואין הצדקה להתערבותנו בו, ועל כן אמליץ לחבריי כי נדחה את הערעור. בנסיבות העניין, המערער ישלם למשיב הוצאות בסך 5,000 ש"ח.

42.

בשים לב לתוצאה – הסעד הזמני שניתן בתאריך 11.01.2015, ושעל-פיו עוכב פינוי הדירה

על-ידי המערער, יבוטל בתאריך 31.07.0217 (ארכה זו ניתנת למערער לפנים משורת הדין ולצרכי התארגנות). טענות הצדדים במישור הכספי יתבררו במסגרת ת"א 2120-06-14 בבית משפט השלום בירושלים הנכבד.

ש ו פ ט

השופט (בדימ') צ' זילברטל :

­­­­­ אני מסכים.

ש ו פ ט (בדימ')

השופט מ' מזוז:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ח' מלצר .