עע"מ 8823/21 הימנותא בע"מ נ. ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז חיפה

לפנַי בקשה לעיכוב ביצוע ולחלופין למתן סעד זמני בה נתבקש להורות כי לא ינקטו הליכי אכיפה ולא תידרש הריסת המבנים המצויים במקרקעין הידועים כגוש 11588 חלקות 36-33 ו-51 בשדרות ההסתדרות 252 בחיפה (להלן: המקרקעין ); זאת עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט מ' רניאל ) מיום 11.11.2021 בעת"מ 12931-05-21 בגדרו דחה בית המשפט עתירה מינהלית שהגישה המבקשת נגד החלטת משיבה 1 (להלן: ועדת הערר ).

1.

בתמצית, ביום 11.5.2020 משיבה 2 (להלן: הוועדה המקומית ) דחתה את בקשת המבקשת לקבלת היתר בנייה ושימוש חורג למספר מבנים הבנויים על המקרקעין, אשר נטען כי נבנו לפני כניסתו לתוקף של חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ). נקבע כי המבנים אינם תואמים את התכניות החלות על המקרקעין המסווגות כשטח פרטי פתוח, והם מהווים סטייה ניכרת מהתכניות שאין אפשרות להתיר אותה. הוועדה המקומית הוסיפה וקבעה שיש להרוס את כלל המבנים המצויים במקרקעין, כי תועבר הודעה למחלקה לפיקוח על הבניה ולתביעה העירונית בדבר החלטתה, והנחתה את הפיקוח העירוני לפעול לאכיפת ההחלטה תוך 90 ימים.

2.

על החלטת הוועדה המקומית הגישה המבקשת ביום 22.6.2020 ערר בו טענה כי נפלו פגמים מהותיים בהחלטת הוועדה המקומית. ביום 14.3.2021 נדחה הערר על ידי ועדת הערר בהחלטה מנומקת בהתייחס לדין התכנוני שחל על המקרקעין. עתירת המבקשת לבית המשפט לעניינים מנהליים נדחתה גם היא. בין היתר צוין כי לא קיימת חזקה עובדתית בדבר קיומו של היתר בניה למבנים שנבנו עובר לחוק התכנון והבניה. הוסיף בית המשפט וציין כי בהחלטת הוועדה המקומית לא ניתן צו הריסה נגד המבנים, אלא רק נקבע כי ההחלטה תועבר לגורמי האכיפה, כאשר ועדת הערר לא התייחסה לעניין זה בהחלטתה.

3.

על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים הוגש ערעור לבית משפט זה, ולצדו הבקשה שלפַני במסגרתה נתבקש להורות על עיכוב "החלטת בית המשפט קמא ו/או לחילופין ליתן סעד זמני לפיו המבקשת לא תידרש לפעול בהתאם להחלטת הוועדה המקומית להריסת המבנים המצויים במקרקעין ו/או שמחלקת האכיפה תימנע מליישם את החלטת הוועדה המקומית להריסת המבנים האמורים". בבקשה נטען כי סיכויי הערעור טובים, שכן שגה בית המשפט לעניינים מנהליים בקבעו כי לא קיימת כל חזקה בדבר קיומו של היתר בניה למבנים שנבנו לפני חוק התכנון והבניה. בנוסף נטען כי לא היה מקום שהוועדה המקומית תורה על הריסת המבנים במקרקעין, שעה שלא ניתן צו שיפוטי בעניין ולא ננקטו הליכי אכיפה לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה. מאזן הנוחות גם נוטה לטובת המבקשת, בשים לב לכך שהותרת ההחלטה על כנה משמעותה הריסת המבנים באופן בלתי הפיך. מה גם, מדובר במבנים המצויים במקרקעין במשך כ-70 שנה לגביהם לא ננקטו כל הליכי אכיפה.

4.

בתשובת ועדת הערר נטען כי אין מקום להורות על מתן הסעד הזמני המבוקש במסגרת ההליך דנן. זאת נוכח הכלל על פיו הליכי תכנון ורישוי לחוד; והליכי אכיפה ועונשין לחוד. המבקשת לא פירטה אלו הליכי אכיפה אם בכלל ננקטו בעניין המבנים והאם פנתה בעניין אל הגורמים המוסמכים או אל הערכאה השיפוטית המתאימה. בנסיבות אלו, אין כל מקום להעניק את הסעד הזמני המבוקש בהליך זה. משיבה 2, הוועדה המקומית, לא הגישה תשובה לבקשה.

5.

דין הבקשה להידחות. המבקשת נקטה בהליך לפני הוועדה המקומית שמטרתו הסדרת המבנים במקרקעין במישור התכנוני. משלא נענתה, היא השיגה על החלטת הוועדה לפני ועדת הערר ועל החלטת ועדת הערר הגישה עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. מבלי להידרש כלל לסיכויי הערעור וכן לשאלה אם ניתן לגבי המבנים צו הריסה כדין, טענות המבקשת באשר להליכי האכיפה, אם ננקטים נגדה, אין מקומן בהליך זה. נפסק זה מכבר כי אין מקום לעקוף את ההליכים הקבועים בחוק התכנון והבניה בקשר להליכי אכיפה, בדרך של הגשת עתירה מנהלית (בר"מ 8401/20 אבו פרג' נ' ועדת המשנה להתויות בוועדה המחוזית לתכנון ובניה – חיפה (3.12.2020)). מבלי לקבוע אפוא עמדה בעניין, הדרך פתוחה לפני המבקשת לפעול כמותווה בחוק התכנון והבניה כדי להשיג את מבוקשה.

הבקשה נדחית והמבקשת תישא בהוצאות ועדת הערר בסך של 5,000 ש"ח. עיכוב הביצוע הארעי שניתן על ידי ביום 27.12.2021 בטל.