עע"מ 8859/05 ראמי מאג'ד פודה נ. טארק אברהים זועבי

בפני בקשה מטעם המערערים לפטור מערבון או להפחיתו ומנגד בקשה מטעם המשיב 2 לסילוק הערעור על הסף עקב הגשתו באיחור. אדון תחילה בבקשה לדחיית הערעור ולאחר מכן בבקשה למתן פטור מהפקדת הערבון.

המועד להגשת הערעור

1.פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, נשוא ההליך שבכותרת, ניתן ביום 30.6.05 בהעדר הצדדים. הערעור הוגש ביום 18.9.05. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם הוגש הערעור במועד. אין מחלוקת ביניהם כי פסק הדין הועבר לצדדים באמצעות פקסימיליה ביום בו ניתן. לפיכך, לטענת המשיב 2, בשים לב לפגרת בית המשפט, על המערער היה להגיש את הערעור עד ליום 15.9.05. מכאן, שהערעור הוגש באיחור של שלושה ימים. לעומת זאת, לטענת המערערים, פסק הדין התקבל באמצעות פקסימיליה באופן חלקי בלבד, ואין הוא עומד בדרישות הקבועות בדין לעניין המצאה בפקסימיליה. עוד נטען, כי בעקבות קבלתו החלקית של פסק הדין, שוחח בא כוח המערערים עם בא כוח משיב 2, והודיע לו, כי בכוונת מרשיו לערער על פסק הדין, לאחר שזה יומצא לו בשלמותו. פסק הדין הגיע למשרד בא כוח המערערים רק ביום 9.7.05, ולפיכך, על פי הנטען, מרוץ מנין הימים להגשת ערעור החל רק למחרתו של יום זה, ומכאן שהערעור הוגש במועד.

2.תקנה 35(ד) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 מאמצת, בשינויים המחויבים, את הוראות פרק ל"ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בין היתר, מחילה הוראה זו את הוראת תקנה סעיף 497א בכל הנוגע להמצאת כתבי בי דין על ידי פקסימיליה. בנסיבות העניין מסתבר כי נפלו פגמים רבים בהליך המצאה. פסק הדין עולה על עשרה עמודים, בניגוד להוראת ס"ק (3). לפסק הדין לא צורף "דף משלוח בפקסימיליה" בניגוד להוראת ס"ק (4). כמו כן, השולח לא הודיע לנמען בטלפון על שליחת פסק הדין בהתאם להוראות תקנה 497א(ב). זאת ועוד, כאמור, לטענת המערערים פסק הדין הגיע אל משרד בא כוחם באופן חלקי בלבד. יודגש, כי אין הכוונה להעדרה של פסקה או חלק לא משמעותי מפסק הדין, אלא מדובר בהעדרם של עשרה עמודים אחרונים של פסק הדין, אשר החזיק 20 עמודים, ואשר כללו בחובם את נימוקיו של בית המשפט ואת החלטתו האופרטיבית.

3.בכל הנוגע לפגמים הנופלים בהליך המצאת כתבי בי דין קיימות שתי גישות מרכזיות. גישה אחת מתמקדת בחוקיות ההמצאה. גישה שנייה, מתמקדת בידיעת בעל דין על ההחלטה שהומצאה. בנסיבות העניין, נוכח מהות הפגמים שנפלו בהמצאת פסק הדין, איני נדרשת להכריע בין שתי גישות אלה. על פי הגישה המתמקדת בחוקיות ההמצאה, בודאי שאין לקבוע כי פסק הדין הומצא למערערים כדין (ראו: בש"א 3452/01 מינהל מקרקעי ישראל נ' סלע חברה לשיכון בע"מ , דינים עליון, כרך נט, 245. השוו: בש"א 6171/04 רינה מיכאלי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , דינים עליון, כרך סח, 671) . אולם, גם לפי האסכולה המצדדת בכלל גמיש יותר, המתמקד בידיעתו של בעל דין על ההחלטה שהומצאה, אין לקבוע כי פסק הדין הומצא למערערים. בין היתר, תכליתה של ההמצאה היא ליידע את בעל הדין בתוכן פסק הדין שניתן. המצאת פסק דין חלקי, כאשר עיקר הנמקתו והחלטתו האופרטיבית חסרים, אינה מממשת תכלית זו. ברי כי קבלת פסק דין באופן זה אינה מאפשרת לבעל הדין להתרשם ממכלול שיקוליו של בית המשפט והדבר פוגע בזכותו לשקול באופן מלא הגשת ערעור על פסק הדין. לכך אוסיף, כי נוכח טענת בא כוח המערערים, לפיה הוא התקשר לב"כ המשיב 2, עדכן אותו לגבי הפגם שנפל בהמצאה והודיע לו על כוונתו להגיש ערעור לאחר שיקבל לידיו את פסק הדין המלא, ברי שלא נוצרה אצל המשיב 2 ציפייה לגיטימית לכך שלא יוטרד עוד בהליך ערעורי.

התוצאה היא, שהבקשה לדחיית ההליך נדחית.

בקשה לפטור מערבון

4.סכום הערבון בתיק זה נקבע לסך של 20,000 ₪. לטענת המערערים, ידם אינה משגת להפקיד ערבון בסכום זה. המערער 1 טוען כי הוא שכיר, הוא החל לעבוד לפני שנה, ורוב הכנסתו הוצאה על הוצאות הקשורות בהנפקת היתרים. המערער 2 טוען כי הוא נכה וכי מקור פרנסתו היחיד הוא קצבת נכות.

יש ממש בטענת המשיב 2 כי המערערים לא הציגו תשתית ראייתית מלאה המצדיקה היעתרות לבקשתם. כך, לא הבהירו המבקשים, הסמוכים על שולחן הוריהם, האם באפשרות קרוביהם לסייע להם בהפקדת הערבון. בדומה, לא הובהר על ידם כיצד הם מממנים את ייצוגם המשפטי. זאת ועוד, בקשתם לא נתמכה בכל אסמכתא רלבנטית. לא צורפו לה דפי חשבון בנק של המבקשים, תלושי שכר וכיוצא באלה מסמכים העשויים לשפוך אור על מצבם הכלכלי. אציין, כי המערערים שלמו את האגרה, דבר המעיד על יכולת כלכלית מסוימת. כמו כן, על פי הנטען בערעור, המערערים מבקשים לבנות בתי מגורים, אולם לא הובהר על ידם מנין יש בידם לממן פרוייקט בנייה כאמור. בנסיבות אלה, אין לפטור את המערערים מהפקדת ערבון וזאת אף מבלי לבחון את שאלת סיכויי ההליך. יחד עם זאת, בשים לב לגובה ההוצאות בהם חויבו המערערים בבית משפט קמא, וכן בכך שמדובר במשיב אחד בלבד, ניתן להסתפק בערבון בסך 15,000 ₪. הערבון יופקד תוך 21 ימים מעת המצאת החלטה זו, ולא – יידחה ההליך ללא צורך במתן הודעה נוספת.