עע"מ 9017/08 מקס מאייר נ. עיריית נס ציונה

לפניי בקשה להארכת מועד להפקדת עירבון אשר נקבע לסך של 20,000 ₪, או לחילופין להורות על פטור מהפקדתו.

1.

ההליך נסב על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב יפו מיום 21.9.2008. בפסק הדין נדונה עתירת המערער בה קבל על הליכי גבייה מנהליים שהפעילו המשיבות בגין חובות ארנונה ומסי עירייה נוספים, בקשר לשני נכסים השייכים למערער: האחד, נכס הידוע כגוש 3637 חלקה 26 תת חלקה 15 שמחציתו בבעלות המערער והשני, נכס הידוע כגוש 3850 חלקה 55, שבבעלות מלאה של המערער. בית המשפט קמא דחה את העתירה בקובעו כי משיבה 1 פעלה בסמכות ובסבירות כנגד המערער. בשולי פסק הדין נקבע, כי טענת המערער לפיה נקטה משיבה 1 בכפל גבייה משום שגבתה כספים משוכרי הנכסים, תיבחן מחדש על ידי משיבה 1 בתיאום עם המערער. על פסק דין זה הוגש הערעור שבכותרת במסגרתו הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, בה ביקש המערער לעכב את פעולות הגבייה.

2.

בד בבד הגיש המערער (ביום 1.12.2008) בקשה להארכת מועד להפקדת עירבון וביטול עיקולים. נטען בה המשיבה פעלה בעיקולים אצל חשבון הבנק של המערער. עקב כך, אין למערער אפשרות להפקיד כספים ולמשוך כספים, כרטיס האשראי שבידו בוטל מיידית, וחשבונו של המערער הוקפא. לטענתו, אין לו כספים "מתחת לבלטות" ומאמציו לגייס את סכום העירבון לא צלחו. במצב שנוצר, כך נטען, משיבה 1 בעצמה מאיינת את האפשרות להפקיד ערובה. המערער ביקש, אפוא, לבטל את העיקולים כדי שיוכל להפקיד עירבון וכן להאריך את המועד להפקדתו. המערער ציין, כי ההוצאות שנפסקו בבית המשפט קמא, בסך 30,000 ₪, שולמו למשיבה 1. בנוסף נטען, כי משיבה 1 הטילה שעבודים על שני נכסיו של המערער, ששוויים עולה על החוב הנטען והיא תוכל להיפרע מהם לאחר שהבטיחה עצמה בעיקולים, כינוס נכסים ורישום הערת אזהרה.

3.

המשיבות בתגובה ציינו, כי המערער הינו אדם בעל אמצעים, ובעל זכויות בשני מבנים מסחריים המושכרים למספר שוכרים. לדבריהן, המערער עצמו טען בהליכים בבית משפט קמא כי הוא מרוויח מידי שנה 280,000$ כדמי שכירות בגין השכרת המבנים. נטען כי דמי השכירות משולמים לחברה שבשליטתו של המערער ואינם מגיעים לידי המשיבה. לטענתה, העיקולים שהוטלו על חשבון הבנק לא הניבו כספים כלשהם, שכן המערער "רוקן" את חשבונותיו. לטענת המשיבה, העובדה שהמערער שילם את ההוצאות בהן חויב בבית המשפט קמא מעידה כי יש באפשרותו להפקיד את סכום העירבון שנקבע. חרף האמור, הסכימו המשיבות למתן ארכה של 10 ימים לצורך הפקדת העירבון. המערער בתשובה לתגובת המשיבות טוען כי בשל גילו המתקדם, נכותו ונכות אשתו אין באפשרותם לשאת בתשלום העירבון, וכספם המועט משמש לצורך רכישת תרופות. לשיטת המערער, סיכויי הערעור טובים ולפיכך יש להיעתר לבקשתו.

4.

ביני לביני דחה כב' השופט א' א' לוי (ביום 4.1.2009) את בקשת המערער לעיכוב ביצוע פסק הדין. כב' השופט פסק כי המערער לא עמד בנטל לשכנע כי סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתו. נקבע כי ממצאי הערכאה הדיונית, לפיהם המערער פעל בחוסר תום לב ובשיהוי ניכר, הם ממצאים שבעובדה ועל כן המשוכה מעליה יצטרף המערער לדלג לא תהא פשוטה כלל ועיקר, דבר שיש בו כדי להצביע על סיכויי הערעור.

5.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי אין מקום לפטור את המערער מהפקדת עירבון. כידוע, על המבקש פטור מעירבון, תוך חשיפת בעל הדין שכנגד לסיכון כי הוא לא יוכל לגבות את מלוא הוצאותיו, אם יפסקו כאלה, לעמוד בשני תנאים מצטברים: הוכחת חוסר יכולת כלכלית להפקיד העירבון וקיום סיכויים טובים להליך. כדי לעמוד בתנאי הראשון על מבקש הפטור לפרוש לפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי. המערער לא עמד בדרישה זו. בקשת הערעור מבוססת כולה על העיקול שהוטל על חשבונות הבנק שלו. בכך אין די כדי לבסס תשתית עובדתית בדבר חוסר יכולת כלכלית להפקיד עירבון. לבקשה לא צורף כל תיעוד רלוונטי, למעט הודעה מטעם חברת האשראי על ביטול כרטיס אשראי. הבקשה חסרה אסמכתאות שונות שהיו יכולות לשפוך אור על מצבו הכלכלי של המערער, כגון דפי חשבון בנק וחשבונות שוטפים. עוד חסרה הבקשה פירוט נכסי המערער ופירוט הכנסות מדמי שכירות בגין הנכסים המסחריים שבבעלותו. הבקשה גם אינה מבהירה כלל האם באפשרות המערער להסתייע בקרובים לצורך גיוס כספי העירבון. למעשה, המערער לא פירט מהם המאמצים שעשה לצורך גיוס כספי העירבון, ואף לא הבהיר כיצד עלה בידו לשלם הוצאות למשיבה 1 בסך 30,000 ₪. בנוסף, המערער לא הסביר כיצד עולה בידו לממן את ייצוגו המשפטי. לכאורה, עליו לממן את הפקדת העירבון מאותו מקור באמצעותו הוא מממן את עלויות ייצוגו. לכך יש להוסיף כי על פני הדברים - ובשים לב לדברי כבוד השופט א' א' לוי - סיכויי הערעור להתקבל אינם נראים טובים באופן המצדיק היענות לבקשה. במצב דברים זה לא ניתן לפטור את המערער מהפקדת עירבון. למותר לציין, כי אין מקום להידרש, במסגרת ההליך שלפניי, לבקשה להסרת עיקולים שכלל לא הוטלו על ידי בית משפט זה. הסמכות בעניין זה נתונה לערכאה אשר הטילה אותם העיקולים.

סיכומו של דבר, הבקשה נדחית. המערער יפקיד את סכום העירבון שנקבע תוך 21 ימים מעת המצאת החלטתי זו, ולא

- יירשם ההליך לדחייה ללא צורך במתן הודעה נוספת.