עע"מ 9033/15 בוני מסד הצפון ב.מ.ה. בע"מ נ. מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכו

1.בבקשה המונחת בפניי עותרים המבקשים להצטרף להליך כמשיבים.

אלו בקצרה העובדות הצריכות לעניין:

המשיבות פרסמו מכרז לקבלת הצעות לחכירת מגרשים לבניית שתיים-עשרה יחידות דיור בקרית גת. ביום 7.12.2014 החליטה ועדת המכרזים של רשות מקרקעי ישראל (המשיבה 2) לבחור בהצעתה של המערערת כזוכה במכרז. ואולם, בהחלטה מיום 3.5.2015 ביטלה ועדת המכרזים את זכיית המערערת במכרז, לאחר שנקבע כי הפרה את תנאי המכרז משלא שילמה 15% מסכום הוצאות הפיתוח במועד הנקוב בתנאיו.

המערערת הגישה עתירה בבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים בה ביקשה להורות על ביטול ההחלטה מיום 3.5.2015. בפסק דין מיום 30.11.2015 דחה בית המשפט לעניינים מנהליים את העתירה בקובעו כי לא קמה עילה להתערב בהחלטת ועדת המכרזים למנות את פרק הזמן שהיה נתון למערערת לתשלום הוצאות הפיתוח למן מועד קבלת ההחלטה על הזכייה; שלא להאריך את המועד לתשלום; ולהורות על ביטול זכיית המערערת במכרז. על פסק-דין זה נסב הערעור שבכותרת.

2.בבקשה שבפניי עותרים שמונה מבקשים להצטרף כמשיבים לערעור (להלן: המבקשים ). המבקשים ציינו כי על יסוד פרסומי המערערת לאחר זכייתה במכרז וביקור באתר בו עתידות היו יחידות הדיור להבנות, חתמו על "בקשה לרכישת דירה בפרוייקט". לטענת המבקשים המתינו פרק זמן ממושך, אשר במהלכו שינו מצבם לרעה - חדלו מלחפש דיור חלופי, נכנסו להוצאות ומכרו את דירותיהם, כשבפרק הזמן שחלף מחירי הדירות האמירו - ורק בפברואר 2016 הסתבר להם לראשונה כי המערערת הגישה עתירה אשר נדחתה, וכי הוגש ערעור לבית משפט זה. מכאן בקשתם לחבור לערעור ולהעלות טענותיהם בגדרו.

המערערת הותירה את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט, אם כי מן הטעמים שפרשה בתגובתה עולה כי היא תומכת בבקשת ההצטרפות. לעומת זאת המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות.

3.לאחר שעיינתי בכל החומר שבפניי ושקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לצרף את המבקשים כצד להליך זה.

הסמכות להורות על צירוף בעל דין, אשר לא היה צד להליך שהתנהל בערכאה הדיונית, מוסדרת בהוראת תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (החלה בהליכים מנהליים מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000). הפסיקה התוותה בעניין זה "מבחן משולש", לפיו יש לבחון האם מי שמבקש להצטרף להליך עלול להיפגע ישירות מתוצאות ההכרעה במחלוקת נשוא ההליך הערעורי; האם ראוי שההכרעה תכבול את מבקש ההצטרפות במעשה-בית-דין; והאם שיקולי יעילות וסדר דיוני מצדיקים את הצירוף המבוקש (בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים , פ"ד מה(5) 457, 463 (1991)). עוד הדגישה הפסיקה כי צירופו של בעל דין שלא היה צד להליך בערכאה הדיונית, בין כמערער ובין כמשיב, הוא חריג השמור לנסיבות המצדיקות זאת (ראו: רע"א 8565/10 עמאש נ' הועדה לתכנון ובניה השומרון , פסקה 5 (3.5.2012) (להלן: עניין עמאש ); ע"א 7863/12 ניו אימג' השקעות (ישראל) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פסקה 3 (4.8.2013)), וכי הנטל להוכיח כי התקיימו התנאים המצדיקים להורות על צירוף מוטל על מבקש הצירוף (ראו עע"מ 7926/06 אדרי-אל ישראל בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה גליל עליון , פסקה 10 (24.6.2009) (להלן: עניין אדרי-אל )).

יישום תנאים אלו מוביל לטעמי לדחיית הבקשה.

המבקשים מבססים כאמור את בקשתם על כך שלאחר זכייתה של המערערת במכרז ובעקבות פרסומים שערכה, חתמו על "בקשה לרכישת דירה בפרוייקט נאות ישראל בקרית גת". מן הנספחים שצורפו לבקשה עולה כי אותן בקשות לרכישה נחתמו בפברואר ובמרץ 2015, וכי נקבע בגדרן כי מגיש הבקשה רשאי לחזור בו מן ההצעה בתוך שלושים או שישים ימים; כי הוא מתחייב לחתום על חוזה רכישה בתוך שבעה ימים מן המועד בו תשלח לו הודעה בעניין; וכי למערערת "יהיה שיקול דעת בלעדי אם לקבל את הצעתי או לדחותה, וזכותי היחידה, אם תדחה הצעתי, יהיה לקבל בחזרה את סכום הפקדון..." (אותו הפקיד במעמד החתימה). דהיינו - ומבלי לקבוע מסמרות בשאלת מעמדם של המבקשים לו היו נחתמים הסכמים בינם לבין המערערת - בין המבקשים לבין המערערת לא השתכלל חוזה מחייב, והם נותרו במעמד של מציעים בלבד.

עוד יש ליתן משקל בהקשר זה לפרק הזמן אשר חלף למן מועד החתימה על בקשות הרכישה ועד למועד הגשת הבקשה להצטרף להליך - פרק זמן של למעלה משנה. לטענת המבקשים נמסר להם מאת החברה אשר שיווקה את הפרוייקט כי הפרוייקט מתעכב בשל משא-ומתן בין המשיבה 2 לבין המערערת והם המתינו להתפתחויות, ועל ההליך נודע להם רק בפברואר שנה זו. אולם משלושת התצהירים שצורפו (תצהירי המבקשים 1, 5 ו-6) עולה כי אותם מבקשים הגיעו למשרדי המערערת "לסגור את פרטי העסקה ולשלם את המקדמה", אז נמסר להם כי זכייתה של המערערת במכרז בוטלה. כלומר, אותם מבקשים (ויש להניח גם המבקשים הנוספים, ומכל מקום תצהירים מטעמם לא צורפו), ידעו כי זכייתה של המערערת במכרז בוטלה סמוך לאחר הביטול. על רקע זה לא ברור מדוע המתינו המבקשים פרק זמן של כשנה, שהרי אם לא ידעו על ההליך שהוגש לבית המשפט לעניינים מנהליים, כפי טענתם, היה עליהם להניח כי בכך נסתם הגולל על ההצעות שהגישו (או אם סברו כי בידם עילה בדין, מצופה היה כי יגישו הליך עצמאי); ואם ידעו שהמערערת הגישה הליך משפטי לביטול רוע הגזירה, היה עליהם לבקש להצטרף להליך כבר באותו שלב . יוזכר בהקשר זה כי על בעל דין המעוניין להצטרף להליך ערעורי, בין כמשיב ובין כמערער, בלא שהיה צד פורמאלי להליך שהתנהל בערכאה קודמת, לשכנע כי לא השתהה ולא החמיץ את השעה להפוך לבעל דין באותה ערכאה (ראו: עע"מ 8884/11 אייץ אנד או אופנה בע"מ נ' ועדת המשנה לעררים המועצה הארצית לתכנון ובניה , פסקה 4 (29.3.2012); ע"א 6906/14 יצחקי נ' עו"ד טדי ארז , פסקה 2 (5.8.2015) והאסמכתאות המובאות שם; בש"א 7240/15 יצחקי נ' עו"ד טדי ארז , פסקאות 8-9 (9.2.2016); עניין

אדרי-אל , פסקה 11 ; עע"מ 3055/13 ראש עירית בני ברק, רב אברהם רובינשטיין נ' חורוזובסקי , פסקה 5 (27.10.2013)).

להמתנתם של המבקשים פרק זמן של כשנה מאז נודע להם על ביטול זכייתה של המערערת במכרז אין בבקשה הסבר מספק.

4.זאת ועוד. נוכח תנאי ההצעה עליהם עמדתי לעיל והעיתוי בו נודע למבקשים על ביטול זכייתה של המערערת במכרז, טענת המבקשים לפיה על יסוד אותה הצעה - אשר טרם השתכללה כאמור לכלל חוזה מחייב - "שינו מצבם לרעה - מכרו דירותיהם, נכנסו להוצאות וחדלו מחיפושיהם לדיור אחר", אינה פשוטה על פניה, מה גם שטענה זו לא הוכחה בעניינם של כל אחד מן המבקשים (צורפו הסכמי מכר של שניים מן המבקשים בלבד וגם בעניינם לא הוכח קשר סיבתי, למשל הסכם המכר אותו צירפה המבקשת 5 נחתם כשבועיים וחצי לפני החתימה על הבקשה לרכישת דירה) (השוו עניין אדרי-אל , פסקה 11). מתן אפשרות למבקשים להוכיח טענות בדבר נזק וקשר סיבתי לראשונה בערכאת הערעור, או להעלות טענות הנוגעות "למצגי המשיבים והמערערת" (ראו סעיף 25 לבקשה), תוך הרחבת היריעה והסוגיות שבמחלוקת, מעוררת קושי אף היא (השוו: עע"מ 6632/12 גולדין נ' ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז תל-אביב (21.10.2012); עניין עמאש , פסקה 5). לפיכך שיקול יעילות וסדר דיוני אינם תומכים בהיעתרות לבקשה.

עוד אוסיף כי כפי שציינתי לעיל המערערת תומכת למעשה בבקשתם של המבקשים להצטרף להליך, והיא טוענת בתגובתה כי בפסק הדין יש כדי לפגוע בזכויות הופלדיאניות של המבקשים. טענה זו אינה נקיה מספקות, נוכח מעמדם של המבקשים כאמור ומשעניינם הפרטני כלל לא נדון בערכאה קמא, ומכל מקום המערערת לא הבהירה מדוע אין די בטענה המועלית על ידה לעניין המשקל שהיה על בית המשפט לעניינים מנהליים ליתן לשלב בו היו מצויים היחסים בין הצדדים, ובמסגרת זאת - מדוע לא די היה לשמוע מפיה שלה את הטענה כי יש להעניק משקל לכך שכבר נחתמו בקשות לרכישה בידי מציעים שונים, ומה טעם יש בשמיעת אותה הטענה דווקא מפיהם של המציעים עצמם (השוו: רע"א 8127/15 התאחדות התעשיינים בישראל נ' Merck Sharp &Dohme Corp.f/k/a , פסקה 4 (10.1.2016) ; רע"א 1502/11 חברת חזקיהו בע"מ נ' הרב גרשם הרפנס , פסקה 9 (14.8.2011)).

5.מכל הטעמים המפורטים לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי המבקשים לא הרימו את הנטל להוכיח כי מתקיימות בענייננו נסיבות המצדיקות להורות על צירופם כמשיבים לערעור, ומשכך הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.

ההחלטה תתויק בתיקי השופטים.