עע"מ 9142/08 אסעד אלשוא נ. משרד הפנים

1.

בפניי בקשה למתן צו ארעי לפיו ימנעו המשיבים מלגרש את המבקש 1 (להלן: המבקש ) מהארץ לשטחי הרשות הפלסטינית עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת (כב' השופט א' אברהם).

2.

המבקש,

יליד יריחו, נישא בשנת 1995 למבקשת 2 (להלן: המבקשת ), אזרחית ישראל ותושבת הישוב שיבלי, ולהם ארבעה ילדים קטינים. בשנת 1995 הגישה המבקשת בקשה לאיחוד משפחות ובמסגרתה ביקשה ליתן למבקש מעמד בישראל. ביום 14.9.1998 אושר לעותר להיכנס לישראל ולשהות בה במשך 15 חודשים. ביום 24.9.2000 ניתן בידי המבקש רישיון ישיבה ארעי לשנה אחת, אשר הוארך מעת לעת. ביולי 2007 ביקש המבקש להאריך את הרישיון, ובקשתו הועברה על ידי המשיב לבדיקת גורמי הביטחון. ביולי 2008 הודיע המשיב למבקשת כי הוא דוחה את בקשתה לאיחוד משפחות והורה למבקש לעזוב את הארץ תוך 14 יום. נגד החלטה זו עתרו המבקשים בפני בית המשפט לעניינים מנהליים.

3.

בית המשפט לעניינים מנהליים, אשר עיין בחומר החסוי שהציגו לפניו גורמי הביטחון, השתכנע שבני משפחתו הקרובים של המבקש פעילים בארגון טרור, וכי יש בעובדה זו כדי להצדיק את החלטת המשיב. בית המשפט עמד על חששם של גורמי הביטחון, לפיו גורמי טרור עשויים לנצל את המבקש על רקע הקשר שיש עמו ועם בני משפחתו, וכך לסכן את ביטחון המדינה, גם אם לא ירצה בכך. אי לכך, קבע בית המשפט שהחלטת המשיב אינה חורגת ממתחם הסבירות, ודחה את העתירה.

על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, וכן בקשה למתן סעד זמני, כאמור לעיל.

4.

נוכח התנגדות גורמי הביטחון להארכת רישיון ישיבת הארעי שהיה בידי המבקש, בשל התרשמותו של בית המשפט המחוזי כי מן המבקש נשקפת סכנה ביטחונית, וכן לאור העובדה שגירושו של המבקש אינו בלתי הפיך, לא ראיתי לנכון ליתן סעד זמני שימנע את הרחקתו של המבקש מישראל עד למתן פסק הדין בערעורו.

יצוין כי טרם ניתנה החלטה עקרונית על ידי בית משפט זה בנוגע למניעה ביטחונית הנעוצה בקרובי משפחה (בג"ץ 7444/03 דקה נ' שר הפנים ).

בהתחשב בנסיבות המקרה ובכך שהחלטתי שלא ליתן סעד זמני, אני מורה כי הערעור ייקבע בהקדם לדיון בהרכב.