עע"מ 9167/12 הועדה המחוזית לתכנון ולבניה ,מחוז ירושלים נ. קדמת עדן בע"מ

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים (כב' השופט ע' שחם ) בעת"מ 12980-06-12 מיום 20.11.12, וזאת עד להכרעה בערעור שהגישה המבקשת.

רקע עובדתי

1.

המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) יזמה ביחד עם אחרים פרויקט בניה של יחידות מגורים צמודות קרקע בעיר בית שמש (להלן: התכנית ). ביום 14.10.06 החליטה המשיבה 2, היא הועדה המקומית לתכנון ובניה בית שמש, להמליץ בפני המבקשת (להלן גם: הועדה המחוזית ) על הפקדת התכנית, דהיינו על פרסומה של התכנית לציבור על מנת לאפשר לכל מי שעלול להיפגע

ממנה להגיש התנגדות. בעקבות המלצה זו החליטה הועדה המחוזית ביום 5.6.07 על הפקדת התכנית, והתכנית פורסמה להפקדה. לאחר שהוגשו התנגדויות לתכנית, החליטה ועדת המשנה להתנגדויות (להלן: ועדת המשנה ) של המבקשת ביום 8.6.10 לדחות את התכנית בשל מחלוקת בין המשיבה, חברות נוספות הקשורות לעניין והמשיב 4 בנוגע לזכויות בקרקע עליה הייתה אמורה להתממש התכנית. על החלטה זו הוגשה עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים שהסתיימה בהסדר פשרה. לפי הסדר פשרה זה, הוסכם להשעות את ההחלטה לדחות את התכנית עד להכרעה בהליך הבוררות במסגרתו התבררה המחלוקת האמורה, באופן שאם כתוצאה מההליך ייקבע עד למועד מסוים כי למשיבה זכויות בקרקע, החלטת ועדת המשנה תבוטל וההליך התכנוני בקשר עם התכנית יקודם.

2.

בנובמבר 2011 הסתיים הליך הבוררות בדרך המאפשרת את יישום הפרויקט, ומשכך חזרה ופנתה המשיבה לועדת המשנה בבקשה לדון מחדש בתכנית. ועדת המשנה דנה בתכנית והחליטה בשנית לדחותה. בעיקרו של דבר החלטת ועדת המשנה הושתתה על כך שהתכנית אינה תואמת את מדיניות התכנון העדכנית של הועדה המחוזית. זאת, מכיוון שצפיפות הבנייה לפי התכנית שאושרה בזמנו על-ידי המבקשת אינה עולה, כך נקבע בהחלטת ועדת המשנה, בקנה אחד עם מגמת ההתפתחות המשמעותית שחלה בעיר בית שמש בשלוש השנים האחרונות. גם על החלטה זו הגישה המשיבה עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים בטענה שהחלטת ועדת המשנה נתקבלה בחוסר סמכות.

פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים

3.

בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את עתירת המשיבה וקבע כי החלטת ועדת המשנה התקבלה בחוסר סמכות. בפסק הדין נקבע כי ועדת המשנה מוסמכת לדון אך בהתנגדויות לתכניות ואינה מוסמכת לעיין מחדש, כפי שקרה במקרה דנן, בהחלטות של הועדה המחוזית ובפרט לתת משקל לשינוי במדיניות הועדה המחוזית. נוכח קביעה זו הצהיר בית המשפט על כך שהחלטתה האחרונה של ועדת המשנה מבוטלת. עם זאת, בית המשפט קבע כי מליאת הועדה המחוזית עצמה תוכל לקיים דיון מחודש בתכנית, וזאת עד ליום 1.2.13. עוד נקבע כי אם דיון כאמור לא יקוים יהיה על ועדת המשנה להחליט עד לאותו מועד בהתנגדויות לגופן. על פסק דין זה הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה, ובצידו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, היא הבקשה שלפניי.

טענות המבקשת

4.

בבקשה לעיכוב ביצוע נטען כי סיכויי הערעור הינם גבוהים, מכיוון שהערעור מעלה, כך נטען, טענות כבדות משקל המצביעות על השגגות שנפלו בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. בגדרי הערעור נטען כי מכלול הסמכויות שהפקיד המחוקק בידי מוסד תכנוני, לרבות הסמכות לדחות תכניות בשל אי התאמה למדיניות תכנונית, מסור בשלב שלאחר הגשת ההתנגדויות בידי ועדת המשנה. טענה זו נסמכת על ניתוח לשון החוק, שיקולי יעילות מינהלית והנוהג הקיים, לטענת המבקשת, במוסדות התכנון.

5.

בנוגע למאזן הנוחות טוענת המבקשת כי אי מתן סעד של עיכוב ביצוע עלול בסבירות גבוהה להפוך את הדיון בערעור לתיאורטי, שכן לאחר שמליאת הועדה המחוזית עצמה תקבל החלטה באשר להתאמת התכנית למדיניות התכנונית המעודכנת, הדיון בערעור המבקשת המתייחס לסמכויות של ועדת המשנה יתייתר. בנוסף, נטען כי מאחר שאי התאמת התכנית למדיניות המעודכנת עולה, בין היתר, מחלק מההתנגדויות שהוגשו לועדת המשנה, לא ברור כיצד, במקרה שהועדה המחוזית עצמה תיאלץ לדון בתכנית, ניתן יהיה – מבלי לפגוע בתקינות ההליכים המינהליים – לפצל את בחינת ההתנגדויות בין הדיון במליאת הועדה המחוזית לבין הדיון בועדת המשנה. כמו כן, נטען כי אם הבקשה לעיכוב הביצוע תידחה, באופן שמליאת הועדה המחוזית תדון בתכנית או לחלופין אם ועדת המשנה תדון בהתנגדויות לגופן, ואם בסופו של יום הערעור יתקבל ומשכך תושב על כנה החלטתה המקורית של ועדת המשנה להתנגדויות, הדבר עלול להעלות שאלות קשות בנוגע לתוקף ההחלטות שהתקבלו בינתיים ולאפשרות יישומן. באשר לנזק שעלול להיגרם למשיבה נטען כי מאחר שההליך התכנוני של התכנית טרם הושלם, מתן סעד של עיכוב ביצוע לא צפוי לגרום לה נזק ממשי כלשהו.

טענות המשיבים

6.

המשיבה מתנגדת לבקשה בטענה כי פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים משקף את האיזון הראוי בנוגע להמשך הטיפול בתכנית, וכי לאור העובדה שבית המשפט קמא לא התערב בשיקול דעתה של המבקשת אלא אך קבע עבורה לוחות זמנים, אין כל סיבה לעיכוב ביצוע. המשיבה מביעה תמיהה לגבי טענת המבקשת באשר לכך שהערעור עלול להפוך לתיאורטי כתוצאה מאי מתן הסעד לעיכוב ביצוע. כן נטען כי הסעדים שקבע בית המשפט קמא יוצרים מצב בלתי הפיך.

7.

המשיב 4 מתנגד אף הוא לבקשה בטענו כי קבלת הבקשה תסב לו נזק חמור ובלתי הפיך. זאת, מכיוון שמשמעותה האופרטיבית של קבלת הבקשה היא הקפאת הנכס עד לסיום הליכי הערעור, תוך חריגה מפרק הזמן של 3 חודשים להשלמת טיפול בתכנית על-ידי מוסד תכנוני. לטענת המשיב 4, הקפאה כאמור תדחה את ביצוע פרויקט הבניה על-פי התכנית תוך פגיעה באינטרס העסקי הלגיטימי שלו. המשיבים 5, שהם ממגישי ההתנגדות לתכנית, אינם מביעים עמדה בנוגע לבקשה.

דיון והכרעה

8.

עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להתקבל. כידוע, במסגרת הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בתקופת הערעור יש לבחון את סיכויי הערעור להתקבל ואת שאלת מאזן הנוחות בין הצדדים, במסגרתה נבחן אם ביצועו המיידי של פסק הדין צפוי להסב למבקש לעכב את ביצועו נזק כבד יותר, מהנזק שעלול להיגרם לצד שכנגד כתוצאה מעיכוב ביצוע הפסק עד להכרעה בערעור (ע"א 2469/06

סויסה נ' חברת זאגא

בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ , פס' 11 להחלטה (21.5.06)). באשר לסיכויי הערעור, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, אומר כי הערעור, בין היתר בהיותו נסמך על ניתוח משפטי להבדיל מהצגת מחלוקת עובדתית, אינו נראה כמשולל יסוד (ע"א 2841/07 מינהל מקרקעי ישראל נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב – יפו , פס' 5 להחלטה (25.8.08); ע"א 6146/00 עיריית תל אביב יפו נ' אהובה , פס' 9 להחלטה (19.11.00)).

9.

באשר למאזן הנוחות, בצדק טענה המבקשת כי מתן סעד של עיכוב ביצוע עלול להפוך את הדיון בערעור לתיאורטי. כזכור, בית המשפט לעניינים מנהליים הותיר בידי המבקשת שיקול דעת אם לדון בתכנית במליאת הועדה המחוזית בהתאם למדיניות העדכנית או להימנע מכך. אולם, נקבע כי אי קיום הדיון במליאת הועדה יחייב את ועדת המשנה לדון בהתנגדויות לגופן, מבלי שיינתן משקל לשינוי מדיניותה של הועדה המחוזית. לפיכך, אם תחליט הועדה המחוזית לערוך דיון בהתאמת התכנית למדיניות המעודכנת במליאת הועדה המחוזית יש חשש כי יהפוך הדיון במסגרת הערעור בהיקף סמכויותיה של ועדת המשנה לדיון שאין לו משמעות מעשית כלשהי לגבי המקרה דנא. דומה כי יש לראות בכך משום שלילת אפשרותה של המבקשת לממש את זכותה לערער על פסק הדין (עע"מ 1303/03 אלגדפון שרותי תקשורת בע"מ נ' בזק , פס' 3 להחלטה (3.3.03); עע"ם 6605/10 ועדת

המשנה לעררים של המועצה הארצית נ' ספיר את זוהר , פס' 7 להחלטה (26.10.10)). אף אם תבחר המבקשת שלא לדון בתכנית מחדש במליאת הועדה המחוזית, ובהנחה שוועדת המשנה תחליט שלא לדחות את התכנית, נראה כי עד לדיון בערעור תקודם התכנית תוך יצירת מציאות בשטח או למצער תוך יצירת הסתמכות כלכלית משמעותית מצד המשיבה (ראו: עע"מ 3542/11 ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית ואח' נ' המועצה המקומית ערערה , פס' 7

להחלטה (6.6.11)). נוכח האמור אין מנוס מלהיעתר לבקשה ולעכב את ביצוע פסק הדין. יחד עם זאת, יש לתת משקל לאינטרס הלגיטימי של המשיבים להתקדם בהתאם לפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים ביישום התכנית, ומשכך יש לקבוע את הדיון בערעורה של המבקשת בתוך פרק זמן סביר מהיום.

הבקשה, איפוא, מתקבלת. ביצוע פסק הדין מושא הבקשה יעוכב עד להחלטה אחרת של בית משפט זה. התיק ייקבע לדיון עד ליום 1.6.2013. בנסיבות העניין איני מוצאת לנכון לתת צו להוצאות.