פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
9173/08 - א'
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקשת:
א.א.ע יבולים
נ ג ד
המשיבים:
1. הממונה על יחידת הסמך לעובדים זרים
2. משרד החקלאות
בקשה למתן סעד זמני
בשם המבקשת:
עו"ד ר' רוטשטיין
החלטה
בפניי בקשה למתן סעד זמני שיבטל או לחילופין יקפיא את החלטת המשיבים בעניין היתרים להעסקת עובדים זרים, וזאת עד לתום הדיון בערעור התלוי ועומד בפני בית משפט זה.
1.
המבקשת היא שותפות אשר עוסקת בגידולים חקלאיים. בשנת 2002 קיבלה המבקשת אישור להעסקת 27 עובדים זרים במשקה החקלאי, בשנת 2006 האישור הופחת והועמד על 17 עובדים זרים, ובהחלטת הממונה על יחידת הסמך לעובדים זרים במשרד התעסוקה, התעשייה והמסחר (להלן: הממונה ) מיום 10.2.2008 הוחלט לאשר למבקשת להעסיק 4 עובדים זרים בלבד (להלן: ההחלטה ).
2.
המבקשת עתרה נגד החלטתו של הממונה בטענה שהיא אינה מבוססת עובדתית, שכן היא מגדלת גידולים חקלאיים בהיקף נרחב ביותר וזקוקה לכמות העובדים שאושרו לה בעבר. לדברי המבקשת, ההחלטה ניתנה בלא שנערך לה שימוע ומבלי שניתנה הדעת להסתמכותה על ההיתרים שניתנו לה בעבר.
3.
בפסק דינו מיום 15.9.2008 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים את עתירת המבקשת. בית המשפט המחוזי עמד על כך שקביעת הקריטריונים למתן אישור להעסקת עובדים זרים הוא נושא מקצועי המצוי בשיקול דעתם של הגורמים המקצועיים העוסקים בכך, ואין להתערב בשיקול דעתם אלא במקרים קיצוניים של חריגה מהותית ממתחם הסבירות. באשר לביקורות שהטיחה המבקשת בקריטריון ההכנסה, קבע בית המשפט המחוזי שזהו שיקול לגיטימי בהתחשב בשיקולים הכלל משקיים הנוטים לעבר צמצום מספר העובדים הזרים. יתר על כן, המבקשת כשלה מלהוכיח קיומם של גורמים ייחודיים שיצדיקו חריגה ממבחן ההכנסה בעניינה.
כן נקבע שזכות הטיעון של המבקשת לא נפגעה, היות שהגישה בקשה בכתב והרשות אינה מחויבת לערוך שימוע בעל פה. בנוסף, בית המשפט המחוזי שקל את טענת ההסתמכות שהעלתה המבקשת, וקבע כי אין מקום להתחשבות באינטרס ההסתמכות שלה היות והחלטת הממונה עומדת במבחני התכלית הראויה והמידתיות, בהתאם לבג"צ 8035/07 אליהו נ' ממשלת ישראל (לא פורסם, 21.5.2008). עוד ציין בית המשפט המחוזי שבמקרה דנן אין מדובר בירידה בהיקף הכנסה גרידא אלא גם בירידה בהיקף הגידולים.
4.
ביום 2.11.2008 הגישה המבקשת לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בערעור טענה המבקשת, בתמצית, כדלקמן: בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו לכך שהקצאת העובדים הזרים נקבעת תמיד על פי המכנה המשותף הנמוך ביותר; בית המשפט התייחס להכנסת המערערת כהכנסה קבועה בעוד שמדובר בהכנסה שמשתנה משנה לשנה על פי הנסיבות, ותלויה בגורמים שונים; המבקשת לא הציגה בפני בית המשפט המחוזי את מלוא החומר התומך בטענותיה; בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו לנסיבות מיוחדות ולנסיבותיו האישיות של מנהל המבקשת; בית המשפט המחוזי התייחס בהחלטתו לשטח הגידולים במקום לאופי הגידולים; בית המשפט המחוזי לא דן לעומק במבחן הפדיון; בית המשפט המחוזי לא התייחס לחריגים למבחן ההכנסה; בית המשפט המחוזי התעלם בהחלטתו משאלת הנזק שנגרם למערערת.
5.
בד בבד עם הגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לבית משפט זה, הגישה המבקשת בקשה למתן סעד זמני כמפורט לעיל . המבקשת סבורה כי סיכוייה לזכות בערעור שהגישה גבוהים, לאור נימוקי הערעור שהוצגו מעלה. באשר למאזן הנוחות טוענת המבקשת שהיות ופרנסתה נמצאת בסיכון, הרי שמאזן הנוחות נוטה לטובתה. לדבריה,
אם לא תקבל סעד זמני ייגרם לפרנסתה נזק בלתי הפיך. מנגד, לא תיגרם פגיעה ממשית באינטרס הציבורי במקרה שבו יינתן לה הסעד אותו היא מבקשת.
6.
לאחר שעיינתי בטענת המבקשת הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות. כידוע, על המבקש סעד זמני בתקופת הערעור להראות שסיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, באופן שאם לא יינתן הסעד הזמני ייגרם לו נזק בלתי הפיך (ראו: עע"ם 1210/07 עע"ם 1210/07
יורם
גדיש חברה להנדסה בע"מ נ' חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ , פיסקה 8 (לא פורסם, 27.2.2007); עע"ם 549/08 עע"ם 549/08
שנגן נ' משרד הפנים (לא פורסם, 18.2.2008)). בין שני התנאים קיימים יחסי גומלין הדדיים קרי : ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לכיוונו של מבקש הסעד ומעמיד בסכנה ממשית את היכולת להחזיר מצב לקדמותו אם טענותיו של המבקש בהליך העיקרי תתקבלנה, כך הדרישה להתקיימותו של התנאי הראשון בדבר סיכויי התביעה מתמתנת, וההיפך (ראו: רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר,
פ"ד
נו (1) 529, 533 (2001)). זאת על שום הסיכון הרב שבמניעת יכולת השבת מצב המבקשת לקדמותו אם יתקבל בסופו של דבר הערעור.
במקרה דנן, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, נראה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. החלטת הממונה גובשה תוך יישום של קריטריונים ברורים להקצאת אישורי העסקת עובדים זרים , והתערבותו של בית המשפט בהחלטות מקצועיות של הרשות המנהלית מצומצמת להחלטות החורגות באופן קיצוני ממתחם הסבירות. בית המשפט קמא בחן את מכלול השיקולים הצריכים לעניין ומצא כי ההחלטה שנתקבלה בעניינו של המבקש הייתה סבירה.
7.
בכל אופן, גם בהנחה שסיכויי הערעור אינם מבוטלים, הרי שבנסיבות העניין לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת במידה שיש בה כדי להצדיק את מתן הסעד הזמני המבוקש . עיקר הנזק הפוטנציאלי לו טוענת המבקשת הוא במהותו נזק כספי, ויצוין כי טענה זו הוצגה באופן כללי וחסר פירוט. על כל פנים, נזק זה, כבד ככל שיהיה, אינו בלתי-הפי ך ובמידה ויתממש תוכל המבקשת להיפרע בגינו מהמשיבה אם תוכח צדקתה בהליך העיקרי (ראו: עע"ם 1210/07 יורם גדיש חברה להנדסה בע"מ נ' חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ (לא פורסמה, 27.2.2007).
הבקשה אפוא נדחית.
ניתנה היום, י"א בכסלו תשס"ט (8.12.08).
ש ו פ ט ת