פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
922/11 -
א'
בפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשות:
1. הגב' רבקה בוקובזה
2. הגב' רנה בוקובזה
נ ג ד
המשיבים:
1. פמלה ויונתן לובל
2. הועדה
המחוזית
מחוז
י-ם
3. עיריית ירושלים- אגף הרישוי - הועדה המקומית
לתכנון
4. ג'פריי קנטור
5. שי ורוזלי עופר
6. רות וישועה ישוע
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית
המשפט לעניינים מינהליים בירושלים בתיק עת"מ 373/10 שניתן ביום 23.12.2010
בשם המבקשות:
בעצמן
החלטה
בקשה לעיכוב ביצוע תשלום הוצאות שהושתו על המבקשות בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט מ' יועד הכהן ) מיום 23.12.2010 במסגרת עת"מ 373/10, עד להכרעה בערעור.
1.
איני רואה להידרש לגופה של עתירה ולגופו של ערעור ואומר בקצרה כי בית משפט
קמא דחה את העתירה, בין היתר, בשל היעדר ניקיון כפיים של המבקשות שלא טרחו לציין בעתירה כי עניינם כבר נדון מספר פעמים בערכאות השונות, וכמו כן נמנעו מלקיים את פסקי הדין שניתנו בעניינם. בסיפא לפסק דינו, הטיל בית המשפט על המבקשות תשלום הוצאות בסך 10,000 ₪ עבור כל אחד מהמשיבים, כמפורט בפסקה החותמת את פסק הדין.
2.
במסגרת הבקשה שבפני עתרו המבקשות
- שלא היו מיוצגות בערכאה קמא ואינן מיוצגות גם בערעור - לעכב ביצוע תשלום ההוצאות שהושתו עליהן, בטענה כי פסק דינו של בית משפט קמא בעניין ההוצאות אינו ברור.
3.
דין הבקשה להידחות.
לבקשה לא צורפו מסמכים שונים אליהם הפנו המבקשות (כמו הבקשה להבהרת ההחלטה בנוגע להוצאות והחלטת בית המשפט בנושא, וההסכמה הנטענת של המשיבים 3-1 לעיכוב תשלום ההוצאות עד למתן פסק דין בערעור). די בטעם זה, כשלעצמו, כדי לדחות את הבקשה על הסף.
4.
גם לגופו של עניין לא מצאתי ממש בטענות המבקשות. פיסקת ההוצאות החותמת את פסק דינו של בית המשפט
לעניינים מינהליים קובעת בזו הלשון (הדגשה שלי – י.ע. ):
"לפיכך, ישלמו העותרות, יחד, לכל אחד מן המשיבים המפורטים להלן, הוצאות בסך 10,000ש"ח: פמלה ויונתן לובל (יחד) –המשיבים 1, הוועדה המחוזית –המשיבה 2, הוועדה המקומית – המשיבה 3, מר ג'פרי קנטור – המשיב 4, שי ורזלי עופר (יחד) – המשיבים 5, רות וישועה ישעו (יחד) – המשיבים 6. הוצאות אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל".
הדברים ברורים ואינם מצריכים פרשנות מיוחדת, אך ככל שהמבקשות אינן מבינות, או מסרבות להבין את האמור לעיל, אזי בית משפט קמא חייב אותן לשלם 10,000 ₪ לכל קבוצת משיבים, סה"כ 60,000 ₪.
אומנם המבקשות לא טענו לסיכויי הערעור ואף לא טענו למאזן הנוחות, אך אומר בקצרה כי כאשר בפסק דין כספי עסקינן, פסק הדין יעוכב רק במקרים חריגים. על אחת כמה וכמה כאשר המדובר בחיוב בהוצאות משפט.
5.
אשר על כן הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. בנסיבות העניין ומאחר שלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.
בשולי הדברים אמליץ למבקשות לפנות לייעוץ משפטי.
ניתנה היום, ז' באדר ב' התשע"א
(13.3.2011).
ש ו פ ט