עע"מ 9319/12 מרדכי זרפני נ. מדינת ישראל משרד הפנים

1.

המבקשים הגישו ערעור על פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ז' בוסתן ) אשר דחה את עתירתם לקבלת רישיון עבור המבקשת לשהות ולעבוד בישראל. במסגרת הערעור, מתבקש סעד זמני המורה למשיב להימנע ממתן צו משמורת וצו הרחקה מהארץ נגד המבקשת.

עיקרי העובדות וההליכים

2.

המבקש הוא אלמן כבן 74, נכה בשיעור 100%, המתגורר בגפו בדירה ברחובות ומחזיק בידו היתר להעסקת עובד זר. המבקש העסיק עובדים זרים עד יום 1.10.2012, וביום 11.10.2012 פנה בבקשה להקפיא את ההיתר שברשותו. המבקשת היא אזרחית נפאל אשר נכנסה לישראל ביום 10.9.2006 באשרת עבודה מסוג ב/1 בענף הסיעוד. המבקשת הועסקה אצל שישה מעסיקים שונים, ואת עבודתה אצל מעסיקהּ האחרון סיימה ביום 14.10.2011 (המשיב טען בבית משפט קמא כי מועד סיום העסקתה של המבקשת היה ביום 1.4.2011). המבקשת מעולם לא הועסקה על-ידי המבקש. מאחר וביום סיום עבודתה אצל מעסיקהּ האחרון שהתה המבקשת למעלה מ-55 חודשים בישראל, היא אינה זכאית, על-פי נהלי משרד הפנים, להשמה נוספת. לאור זאת, התבקשה המבקשת לצאת מהארץ לאחר תקופת התארגנות. המבקשת לא מילאה אחר הוראות משרד הפנים, והחל מיום 1.5.2011 היא שוהה בישראל שלא כדין.

3.

ביום 17.10.2012 נעצרה המבקשת בירושלים ובתשאול שנערך לה טענה כי היא מתגוררת בישראל עם בן זוגה מזה שלוש שנים שהוא כבן 60. המבקשת לא ידעה למסור פרטים על בן זוגה, לרבות פרטים הנוגעים לשם משפחתו, תאריך לידתו ופרטים על אודות בני משפחתו. ביום 18.10.2012 התקיים דיון בעניינה של המבקשת בבית הדין לביקורת משמורת ובמהלכו הודתה כי היא מודעת לכך שהיא שוהה בישראל שלא כדין וטענה כי בעל הבית שלה רוצה לעזור לה ולתת לה ויזה נוספת.

4.

המבקשים הגישו עתירה מנהלית במסגרתה ביקשו כי בית המשפט יתחשב בשיקולים הומניטאריים הנוגעים לבריאותו של המבקש אשר זקוק לסיוע צמוד במשך 24 שעות ביממה. בעתירתם ציינו השניים כי הכירו דרך ידידה משותפת וכי התפתחה ביניהם מערכת אמון הדוקה אשר חשובה מאוד למבקש, לאור מצבו הבריאותי והנפשי הקשה. עוד ציינו בעתירתם כי מעת סיום העסקתה, לא ישבה המבקשת בחיבוק ידיים והיא עשתה ככל שיכלה על מנת להשיג היתר עבודה חוקי. המבקשים ביקשו כי מעמדה של המבקשת יוסדר וכי יתאפשר לה לעבוד אצל המבקש. עוד ציינו המבקשים כי בקשה בעניין זה נשלחה למשרד הפנים, אולם לא התקבל כל מענה בעניין.

5.

בפסק דינו דחה בית המשפט לעניינים מנהליים את העתירה על יסוד העובדה כי העתירה איננה מופנית כלפי החלטה כלשהי. בית המשפט ציין כי סעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000, קובע כי בית משפט לעניינים מנהליים ידון בעתירה נגד החלטה של רשות או גוף המנויים בתוספת הראשונה. בית המשפט ציין כי העתירה איננה מופנית כלפי החלטה, ועל כן אין לה יסוד. עוד קבע בית המשפט כי קיים ספק לגבי מהימנות העובדות שפורטו בעתירה. המבקש מעולם לא העסיק את המבקשת בתור עובדת סיעודית, אלא הועסקו אצלו עובדות סיעודיות אחרות עד ליום 1.10.2012 ועל כן לא ברור מתי הצליחו השניים לקשור קשרי ידידות ואמון. לאור העובדה שבעת סיום עבודתה של המבקשת אצל מעסיקהּ האחרון חלפו 55 חודשים, המבקשת אינה זכאית להשמה נוספת, ולאור העובדה שהיא עשתה דין לעצמה – כך נפסק – אין מקום להתערב בהחלטת בית הדין לביקורת משמורת ואין לבטל את צו המשמורת וצו ההרחקה בעניינה.

6.

על פסק דינו האמור של בית משפט קמא הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה. במקביל הוגשה הבקשה שלפנינו ליתן צו ביניים להימנע מהרחקת המבקשת, וזאת עד למתן החלטה אחרת בעניינה.

המבקשים חזרו בבקשתם על טיעוניהם מבית משפט קמא וטענו כי מצבו הרפואי והנפשי של המבקש מצריך סיוע וטיפול צמוד. עוד טענו המבקשים כי שגה בית משפט קמא בכך שדחה טענותיהם לעניין יחסי האמון שנוצרו ביניהם וכי לאור המצב ההומניטארי הקשה בו נתון המבקש, ולאור העובדה כי המבקשת צפויה להיות מגורשת מן הארץ, יש להיעתר לבקשתם למתן צו ביניים שימנע את הרחקתה.

דיון והכרעה

7.

נתתי דעתי על נימוקי הבקשה, אך דומני כי דינה להידחות, ואין צורך לשם כך בתגובה מאת המשיב.

8 .

כלל הוא כי בית המשפט יעתר לבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור רק במצב שבו הוכיח המבקש כי סיכויי הערעור גבוהים, וכי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו, במובן זה שאם יזכה בערעור יהיה קושי ממשי להשיב את מצב הדברים לקדמותו (עע"ם 8759/06 רג'א נד הוועדה המקומית לתכנון ובניה – גבעת אלוני (לא פורסם, 13.11.2006); עע"ם 8870/11 גונזלס נ' משרד הפנים

(לא פורסם, 23.1.2012)).

9.

סיכויי הערעור, על פני הדברים, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, אינם גבוהים. בהתחשב בעובדה שכפי שנקבע בבית משפט קמא העתירה לא הופנתה כלל כלפי החלטה מסויימת, הרי שהיא משוללת בסיס הכרחי שבלעדיו אין. נוסף על כך, המבקשת

עשתה במשך חודשים ארוכים דין לעצמה, ושהתה בישראל שלא כדין. כמו כן, על פני הדברים, המבקשת אינה זכאית, בהתאם לנהלי משרד הפנים, להשמה מחודשת לאור תקופת עבודתה הארוכה בישראל ומשכך אינה זכאית לקבלת היתר עבודה. מאזן הנוחות אף הוא אינו נוטה בצורה חד משמעית לטובת המבקשת. אכן, הרחקתה עשויה ליצור עבורה קושי בניסיונות השגת אשרה ואולם בנסיבות תיק זה סבורני כי ראוי ליתן את מירב המשקל לסיכויי הערעור, שכאמור אינם מטיבים עם המבקשים.

10.

הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.