עע"מ 9362/10 גלינה שפובלובה נ. משרד הפנים - רשות האכולוסין

1.

בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים

דחה עתירה נגד המשיב. העתירה כוונה נגד סירובו של המשיב להעתר לבקשה ליתן מעמד בישראל למבקשת 1 (להלן- המבקשת) מכוח נישואיה למבקש 2 (להלן- המבקש). המבקשים הגישו ערעור לבית משפט זה. עם הגשתו של הערעור עתרו המבקשים למתן צו ביניים שיאסור על הרחקתה של המבקשת מן הארץ עד להכרעה בערעור. ביום 20.12.2010, עת שפרקליטי המדינה שבתו, נעתרתי לבקשתם של המבקשים וזאת על פי צד אחד. עתה מונחת בפניי בקשתו של המשיב לביטולו של צו הביניים.

2.

בית משפט קמא דחה את העתירה לאחר שלא נמצא לו, כי הוכחה עילה להתערב בהחלטתו של המשיב, שהתבססה על התרשמות שלילית בכל הנוגע לכנות קשר הנישואין בין המבקשת לבין המבקש. לאחר עיון בפסק הדין ובכתב הערעור נראה לכאורה, כי המבקשים יתייצבו בפני קושי משמעותי לשכנע את ערכאת הערעור להתערב. נראה, כי אף מאזן הנוחות אינו פועל לזכותם של המבקשים. זאת, שכן גם אם תצא המבקשת מן הארץ וגם אם בסופו של יום יתקבל הערעור, לכאורה אין מדובר במצב

דברים בלתי הפיך או בעל קושי רב ביותר מבחינת המבקשים. עם זאת, נראה לי כי במקרה זה יש לשקול את הדברים בצורה שונה משהו. מכוון אני לכך שבפניי לא עומדת בקשתם של המבקשים לסעד זמני, אלא בקשת ביטול של המשיב. משהבקשה

היא בקשת ביטול, ועל רקע העובדה שחלפו למעלה מחודשיים מיום מתן פסק הדין ויותר מחודש ימים מאז מתן הצו, ראוי שתהא התייחסות שונה של ערכאת הערעור, בוודאי למאזן הנוחות. לאור זאת נראה לי לנכון להותיר בעינו את צו הביניים.

3.

אי לכך, הבקשה נדחית. עם זאת תוקפו של צו הביניים מותנה בכך שהמבקשים יפקידו בקופת בית המשפט, עד ליום 28.2.2011, סכום של 20,000 ש"ח (במזומן או על דרך ערבות בנקאית אוטונומית), להבטיח את יציאתה של המבקשת מן הארץ, היה והערעור יידחה. באם הסכום לא יופקד כאמור, יתבטל צו הביניים.