פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
9452/12 - ב'
לפני:
כבוד השופט צ' זילברטל
המבקשים:
1. ניקולאי שפובלוב
2. אירנה סרקיסיאן
נ ג ד
המשיב:
משרד הפנים
בקשה למתן סעד זמני בערעור
בשם המבקשים:
עו"ד י' עילם
בשם המשיב:
עו"ד ע' אפשטיין
החלטה
בקשה לסעד זמני בגדרי ערעור שהוגש על פסק דינו של בית משפט לעניינים מינהליים בבאר-שבע (כב' הנשיא י' אלון ) מיום 25.11.2012 בעת"מ 35832-09-12, בו נדחתה עתירת המבקשים נגד החלטת המשיב לדחות את בקשתם להעניק למבקשת 2 (להלן: המבקשת ) מעמד בישראל מכוח יחסיה עם המבקש 1 (להלן: המבקש ) - אזרח ותושב ישראל.
1.
כעולה מן הבקשה ומן התגובה לה, המבקשת, אזרחית רוסיה, נכנסה לישראל דרך מעבר טאבה ביום 14.3.2010, באמצעות אשרת ביקור שתוקפה 3 חודשים. ביום 6.2.2011 פנו המבקשים למשיב בבקשה להסדיר את מעמדה של המבקשת בישראל, זאת מכוח יחסיה עם המבקש, שהוא, כאמור, אזרח ישראלי. לאחר שנדרשו להציג מסמכים נוספים ולאחר שנערכו להם ראיונות אישיים, הודיע המשיב למבקשים ביום 2.1.2012 כי בקשתם נדחית, בין היתר, בשל "התרשמות שלילית מכנות הקשר". הוסבר, כי טענות המבקשת אודות יחסיה עם המבקש ומשכם אינן עולות בקנה אחד עם המידע שמסרה המבקשת בעת ניסיון קודם להיכנס לישראל, תחת שם אחר. הוסבר, כי בשנת 2009 ניסתה המבקשת להיכנס לישראל כשהיא מלווה בגבר אחר. בתחקור שנערך לה במעבר הגבול טענה המבקשת, כי אותו גבר הוא בן זוגה וכי השניים הגיעו לישראל לבקר ידידה. יצוין, כי כניסתה של המבקשת לישראל סורבה והוזנה נגדה מניעת כניסה לישראל למשך 5 שנים. בראיון הנוכחי, שינתה המבקשת גרסתה וסיפרה כי הכירה את המבקש שלוש שנים קודם לכן דרך אתר אינטרנט, וכי ניסיונה הקודם להיכנס לישראל היה במטרה לפגשו והוא אף המתין לה בשדה התעופה (טענה שהמבקש הכחיש). המבקשת הסבירה, כי הציגה את הגבר שהתלווה אליה כבן זוגה רק מתוך חשש שכניסתה תסורב. המבקשת הסבירה גם, כי החליפה את שם משפחתה לאחר ניסיון הכניסה הראשון בשל גירושי הוריה.
2.
ביום 22.4.2012
נדחה ערר שהגישו המבקשים על החלטת המשיב. במכתב הדחייה נאמר, בין היתר, כי "המבקשים אינם עונים לתנאי הסף של כנות הקשר והתרשמותנו היא כי המבקשת מנסה להשתקע בישראל בכל אמצעי, אם בשקרים בראיון שנערך במעבר הגבול, כניסה במרמה ושהייה בלתי חוקית". יצוין, כי במכתב הדחייה נכתב כי המבקשת נכנסה לישראל על אף צו הרחקה שהוצא נגדה, אך המשיב מסביר בתגובתו, כי אמירה זו מקורה בטעות שכן לא הוצא נגד המבקשת צו הרחקה אלא הוזנה בעניינה מניעת כניסה לישראל עד לשנת 2014. במכתב דחיית הערר נפלה טעות נוספת, שכן צוין בו כי למבקשים עומדת הזכות להגיש ערר על החלטת הדחייה ולא היא. בשל טעות זו נמשכו חילופי הדברים בין המבקשים לבין המשיב עד אשר ביום 16.9.2012 הגישו המבקשים עתירה מינהלית, שבגדרה ניתן צו ארעי למניעת הרחקת המבקשת עד להכרעה בעתירה.
3.
בפסק דינו מיום 25.11.2012 דחה בית משפט קמא את עתירת המבקשים. הוסבר, כי מקום בו מתבקשת אשרת שהייה מכוח קשר זוגי, על המבקשים הנטל להוכיח כי המדובר בקשר אמיתי, וכי נטל זה מוגבר משמעותית עת מדובר, כבענייננו, בבקשה להסדיר את מעמדה של מי ששוהה בישראל שלא כדין, לאחר שנכנסה לשטחי המדינה על אף מניעת הכניסה בעניינה ותוך שינוי שמה. נקבע, כי, בנסיבות, המבקשים לא עמדו בנטל הנדרש. בין היתר, הוזכרו הסתירות "המהותיות" בין הגרסה שמסרה המבקשת בראיון שנערך לה במשרד הפנים לבין גרסתה בתחקור שנערך במעבר הגבול, וכן הסתירה בין גרסאות המבקשים. עוד נאמר, כי המסמכים שהמציאו בני הזוג כדי לתמוך בבקשתם אינם מסירים את עננת הספק המרחפת מעל טענתם, שכן בהסכמי השכירות ובחשבוניות (לכאורה לרכישת רהיטים לטובת דירתם המשותפת) צוין רק שמו של המבקש ושמה של המבקשת כלל לא נזכר בהם.
4.
כלפי החלטה זו הגישה המבקשת ערעור ובצדו בקשה לסעד זמני בערעור. בהחלטתי מיום 30.12.2012 ניתן צו ארעי האוסר על המשיב להרחיק את המבקשת מישראל או להשימה במשמורת עד להחלטה אחרת.
בבקשה נטען, בין היתר, כי סיכויי הערעור גבוהים נוכח הטעויות שנפלו בפסק הדין קמא. בין היתר, נטען, כי אף שבדיון בפני בית משפט קמא מסרה באת כוח המשיב, כי אינה עומדת על הטענה שהמבקשת הפרה צו הרחקה ומיקדה את טיעונה בכך שהמבקשת שוהה בישראל שלא כדין, בית המשפט זקף לחובתה את כניסתה לישראל לאחר שהורחקה . עוד נטען, כי המשיב נימק את דחיית בקשת המבקשים, בין היתר, בכך שהמבקשת הפרה צו הרחקה, וכעת, משהוברר כי כלל לא הוצא צו כאמור, יש מקום שהמשיב יבחן מחדש את החלטתו. עוד נטען, כי בית משפט קמא לא נתן משקל לפגמים שנפלו בהתנהלות המשיב, אשר קיבל החלטה על בסיס מצג עובדתי שגוי (עניין צו ההרחקה) וסרב לקבל ערר אף שבאחד ממכתביו ציין כי ניתן להגיש ערר. עוד נטען, כי בהחלטתו התעלם בית משפט קמא ממסכמים נוספים שהציגו המבקשים המעידים על כנות הקשר ביניהם כגון מכתבה של בעלת הדירה בה הם מתגוררים. המבקשים גם מציינים, כי הן המשיב, הן בית משפט קמא לא נתנו משקל לכך שבמהלך הטיפול בבקשתם הרתה המבקשת, אך למרבה הצער, הריון זה לא צלח והמבקשת טרם החלימה מחוויה קשה זו. המבקשים מצביעים על כך שכלל המסמכים הרפואיים בעניינה של המבקשת מוענו למעונם המשותף. לעניין מאזן הנוחות, נטען כי הרחקת המבקשת בנסיבות בהן המבקשים מתמודדים עם מצבה הרפואי של המבקשת ומצב כלכלי קשה, תכביד עליהם מאוד.
המשיב מתנגד לבקשה. לעניין סיכויי הערעור נטען שאלה אינם גבוהים, שכן ההחלטה בעניינם של המבקשים התקבלה בהתאם לשיקול הדעת הרחב המסור למשיב בעניינים כגון דא, וכי סבירותה של ההחלטה נבחנה הן במסגרת ערר שהגישו המבקשים והן בפני בית משפט קמא ולא נמצא שנפל בהחלטה פגם המצדיק התערבות. עוד נטען, כי סיכויי הערעור נמוכים מאחר שעיקר טענות המבקשים מופנה כלפי ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא. נטען גם, כי כלל המסמכים המוזכרים בבקשה עמדו בפני בית משפט קמא ולא היה בהם לשנות מן המסקנה שלא עלה בידי המבקשים לעמוד בנטל המוגבר להוכחת כנות הקשר ביניהם. לעניין מאזן הנוחות נטען, כי זה נוטה לעבר דחיית הבקשה, שכן הרחקת המבקשת לארץ מוצאה אינה יוצרת מצב בלתי הפיך.
דיון והכרעה
5.
לאחר העיון, דין הבקשה להתקבל מהטעמים שיפורטו בקצרה להלן.
לעניין סיכויי הערעור, על פני הדברים הסתירות שנמצאו בגרסאות המבקשת אכן מעוררות תמיהה באשר לכנות יחסיה עם המבקש. לצד זאת, נראה כי קיימים נתונים מהותיים אשר לא נזכרו בפסק דינו של בית משפט קמא או בתגובתו של המבקש ולא ברור אם כלל הובאו בחשבון בטרם קבלת ההחלטה בעניינם של המבקשים. הדברים מכוונים בראש ובראשונה להריונה של המבקשת, שכאמור, למרבה הצער, לא צלח. אין בכך כדי לרמוז שנתון זה יש בו בהכרח כדי לשנות את ההחלטה בעניינם של המבקשים אלא שנתון זה אשר, על פני הדברים, עשוי להיות בעל משמעות בבקשות כגון דא, ראוי היה שיובא בחשבון במסגרת כלל הנסיבות שנבחנו בעניינם של המבקשים, וככל הנראה, הדבר לא נעשה. במצב דברים זה נראה, כי אין המדובר בערעור חסר סיכוי, שכן מתעוררות בו מספר שאלות המצריכות דיון.
בחינת שיקולי מאזן הנוחות אינה מטה את הכף באופן מובהק לקבלת הבקשה. בפסיקת בית משפט זה נקבע לא אחת כי הנזק הנגרם כתוצאה מדחיית בקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור למניעת הליכי הרחקה מן הארץ אינו בלתי הפיך, שכן אם תצלח המבקשת את משוכת הערעור, תוכל לשוב לארץ (עע"ם 1904/12 סנז'נה נ' משרד הפנים (19.4.2012)). עם זאת, יש לתת משקל גם לטענות המבקשת בדבר מצבה הרפואי והתחייבותה כי תעזוב את הארץ ככל שערעורה יידחה.
סוף דבר. בנסיבות האמורות, הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור מתקבלת. המשיב יימנע מהרחקת המבקשת מישראל או מהשמתה במשמורת עד להכרעה בערעור.
ניתנה היום, כ"ב באייר התשע"ג (2.5.2013).
ש ו פ ט