עע"מ 948/22 סאמי מחאג'נה נ. מדינת ישראל - רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון

1.

לפניי בקשה למתן סעד זמני שהגיש המערער בד-בבד עם ערעורו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (שופט עמית ק' ורדי ) בעת"מ 18489-12-21, מיום 4.1.2022.

בערעורו משיג המערער על החלטת המשיבה מיום 4.11.2021 במסגרתה נמסר לו על דחיית בקשתו לקבלת רישיון בסיסי למתן שירות בנכס פיננסי ולקבלת רישיון בסיסי למתן שירותי אשראי (להלן: ההחלטה ו בקשות הרישיון , בהתאמה ).

2.

בשלהי חודש מאי 2018, הגיש המערער את בקשות הרישיון כדרוש בהתאם להוראות חוק הפיקוח על נותני שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו-2016 (להלן: החוק ) . בהתאם להוראת המעבר שבסעיף 115 לחוק, הותר למערער להמשיך ולעסוק במתן שירותים פיננסים, טרם קבלת הרישיון – וזאת, עד לקבלת ההחלטה בבקשותיו.

3.

ביום 15.10.2020 נשלחה למערער הודעה על כוונה לדחות את בקשתו לרישיון. זאת, בשל נסיבות המטילות דופי ביושרו וביושרתו, שעיקרן מסוכמות בפארפרזה מודיעינית אשר נמסרה ממשטרת ישראל אשר מעידה, לכאורה, על מעורבות המערער בביצוע עבירות פליליות של הלבנת הון. במסגרת זו, נמסר למערער כי חשד זה מבוסס על מידע מסווג ומפורט אשר הועבר ממשטרת ישראל ואשר מעיד על העבירות ועל חומרתן.

4.

ביום 4.11.2021, לאחר שניתנה למערער הזכות להעלות את טענותיו ביחס למיוחס לו, התקבלה ההחלטה לדחות את בקשותיו לרישיון. במסגרת החלטה זו נדרש המערער לחדול מכל פעילות של מתן שירות בנכס פיננסי חדש, כהגדרתו בחוק, וכן לחסל את עסקיו בתוך 60 ימים ממתן ההחלטה.

5.

לאור זאת, הגיש המערער עתירה התוקפת את ההחלטה לדחות את בקשתו לרישיון. אחרי הדיון שקיים במעמד הצדדים, ולאחר שעיין בחומר החסוי שהוצג לו במעמד צד אחד, דחה בית משפט קמא את עתירת המערער, בקבעו כך:

"בסופו של יום, לא ניתן לקבוע שנפל פגם מהותי מינהלי בהחלטות מושא הדיון, לאחר שהמפקח עשה שימוש בראיות המנהליות שהוצגו לפניו, כולל החומר החסוי, אפשר לעותר זכות טיעון, גם אם בכתב, תיקף את המידע החסוי המשטרתי שנשאר עדכני והתבסס עליו ולא על החקירה הפלילית כנגד העותר שנסגרה, כנימוק לסירוב לבקשתו של העותר למתן רישיונות ולא מצאתי סיבה לכך שעל בית המשפט להתערב בהחלטה זו." (ראו: שם, בפסקה 53).

6.

בהמשך לאמור, הגיש המערער בקשה לפני בית משפט קמא לעיכוב ביצוע פסק דינו ולמתן סעד זמני עד להכרעה בערעור. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 23.1.2022, שם נקבע כדלקמן:

"ממול הפגיעה הכלכלית הממונית הצפויה למבקש, הניתנת לפיצוי אם הערעור יתקבל, עומד החשש מפני פגיעה בשלום וטובת הציבור ובאינטרס הציבורי שעמד בבסיס החוק למנוע מעורבות של גורמים עברייניים ופעילות עבריינית וליצור סביבה אמינה, בטוחה ויציבה למתן שירותים פיננסיים ומתן אשראי, כאשר מדובר בחשש המגובה במידע משטרתי חסוי שהוצג לי במהלך הדיון ומהווה את ליבת ההכרעה בפסק דיני.

לכן, מתן הצו, המהווה למעשה היום גם צו עשה המשנה את המצב הקיים, שכן על המבקש כמי שמוחזק כיום כמי שאינו ראוי לעסוק במתן שירותים בנכס פיננסי ומתן אשראי, היה לחדול מפעילות חדשה בעסק כבר ביום 4.11.2021 ולחסל את עסקיו עד ליום 4.1.2022, במצב שקיים חשד למעורבות של המבקש בפעילות עבריינית בתחום הלבנת ההון שיש בהן כדי להטיל דופי ביושרו וביושרתו, עומד כנגד האינטרס הציבורי, טובת ושלום הציבור, אינטרסים שהועדפו על ידי המחוקק ועומדים בבסיס החוק למתן שירותים פיננסיים".

7.

מכאן הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור אשר מונחת לפניי.

8.

במסגרת בקשתו שב המערער על הטענות שהעלה לפני הערכאה קמא. כך טוען הוא כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, לאור הנזק הבלתי הפיך שעלול להיגרם לו אם יידרש לחדול מכל פעילות בעסקו, המפרנס אותו ואת בני משפחתו. עוד מדגיש המערער את השתהותה של המשיבה במתן החלטה בבקשתו לרישיון, בקשה אשר הוגשה כבר בשנת 2018. ביחס לכך, מדגיש המערער כי הורשה להמשיך ולהפעיל את עסקו, ללא כל מגבלה, בתקופת הביניים שבין הגשת הבקשה לבין החלטת המשיבה בעניינו. בנוסף טוען המערער כי סיכויי ערעורו גבוהים, שכן לעמדתו היה מקום להחיל סטנדרט ביקורת שיפוטי מחמיר על החלטת המשיבה ואף לקבוע כי נפלו פגמים בהליך המינהלי שהתקיים.

9.

דין הבקשה להידחות, אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

10.

מבלי להיכנס לסיכויי הערעור, סבורני כי שיקולי מאזן-הנוחות מטים את הכף באופן חד-משמעי לעבר דחיית הבקשה. אל מול הנזק הממוני אשר יכול שייגרם למערער מדחיית בקשתו, במידה שערעורו יתקבל, ניצב הצורך להגן על שלום הציבור ועל ביטחונו, אשר עומד בבסיסו של החוק. הנזק הכספי אשר עלול להיגרם למערער באם יתקבל ערעורו, מבלי שנעניק לו את מבוקשו כאן ועכשיו, בר-פיצוי הוא. מנגד, הנזק שעלול להיגרם לציבור אילו ימשיך המערער במתן שירותים פיננסיים במסגרת העסק שבבעלותו, בניגוד מוחלט להחלטת המשיבה ואף לפסק הדין, אשר ניתנו בהסתמך על מידע מודיעיני מסווג המעיד על מסוכנתו של המערער – אינו בר-פיצוי ואינו בר-השבה. זאת ועוד: בהתאם להחלטת המשיבה, היה על המערער לחדול מכל עיסוקיו בתחום מתן השירותים הפיננסיים כבר לפני למעלה מחודש-ימים. ברי הוא, על כן, כי הסעד הזמני אשר נתבקש על ידי המערער חורג מעבר לשמירה הקיים.

11.

הבקשה לסעד זמני נדחית אפוא בזאת; ומשלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

12.

לצד האמור, הנני סבור כי ראוי שהערעור דנן ייקבע לדיון בהקדם, בכפוף לאילוצי היומן.