פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
9631/11
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. סוניה אמריקה מגלנס
2. יעקב בן שושן
נ ג ד
המשיב:
מדינת ישראל - משרד הפנים
בקשה לסעד זמני
בשם המבקשים:
עו"ד ליאת שטיינברג
בשם המשיב:
עו"ד עמרי אפשטיין
החלטה
א.
בקשה לסעד זמני בגדרי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט יעקב) בעת"מ 6221-11-11 מיום 13.12.11.
ב.
המבקשת 1 (להלן המבקשת) נכנסה לישראל לראשונה ביום 23.6.02 באשרת עבודה מסוג ב/1 לעבודה בתחום הסיעוד. האשרה הוארכה עד ליום 31.7.10. ביום 6.1.10 נפטר מעסיקה האחרון של המבקשת, אך המבקשת לא יצאה מן הארץ, אלא המשיכה לשהות בישראל שלא כדין, ובהמשך הגישה בקשה לקבלת מקלט מדיני. נוכח בקשתה זו, ניתנה למבקשת ביום 25.3.10 אשרת שהייה שתוקפה הוארך עד ליום 12.1.11. ביום 19.5.11 נדחתה בקשתה לקבלת מקלט מדיני, ובמסגרת החלטת הדחיה צוין, כי על המבקשת לעזוב את הארץ בתוך 7 ימים. מאז שוהה המבקשת בארץ שלא כדין. ביום 9.10.11 נעצרה המבקשת והובאה לשימוע בפני הממונה על ביקורת הגבולות. בשימוע טענה, כי פנתה בבקשה למקלט מדיני בשל רצונה לעבוד בישראל ובשל חובות כספיים. לא הועלתה - גם לא לפני כן בבקשה למקלט מדיני - טענה בדבר קשר זוגי. גם בדיון שנערך בבית הדין לביקורת משמורת ביום 10.10.11 לא העלתה טענה בדבר חיים משותפים עם המבקש
2 (להלן המבקש), אלא אך מסרה כי היא גרה עם חבר ישראלי. נקבע, כי המבקשת שוהה בארץ שלא כדין וביודעין, ובית הדין הורה על אישור צו המשמורת. ביום 17.10.11 הגישה המבקשת בקשה לבית הדין לביקורת משמורת להורות על שחרורה, וציינה כי היא בת זוגו של המבקש, אזרח ישראלי. ביום 30.10.11 ניתנה החלטת בית הדין לביקורת משמורת המורה על דחיית הבקשה. צוין, כי עד מועד הדיון טרם הוגשה למשרד הפנים בקשה להסדרת מעמד. ביום 31.10.11, לאחר שנדחתה הבקשה לשחרור המבקשת, פנה המבקש אל המשיב למתן מעמד למבקשת. בעקבות זאת נקבע תור בלשכת המשיב ליום 15.1.12, בנסיבות אלה הגישה המבקשת בקשה נוספת לבית הדין לביקורת משמורת לשחררה. ביום 1.11.11 דחה בית הדין לביקורת משמורת את הבקשה הנוספת.
ג.
ביום 3.11.11 הוגשה עתירה לביטול צו ההרחקה כדי שתוכל המבקשת להגיש בקשה מסודרת לקבלת מעמד בישראל מכוח חיים משותפים עם המבקש. ביום 13.12.11 נדחתה העתירה. צוין, כי לא היתה כל פניה למשרד הפנים, וכי עד מעצרה לא ציינה המבקשת כי היא חיה עם בן זוג. ניתן עיכוב ביצוע בן 10 ימים. על פסק הדין הוגש ערעור לבית משפט זה, ובצידו בקשה לסעד זמני. בבקשה לסעד זמני מציינת המבקשת כי היא והמבקש מקיימים מזה כשנתיים קשר זוגי לכל דבר ועניין, וכי אין בכך שלא הגישו בקשה קודם לכן כדי לאיין את זכותם לחיי זוגיות ומשפחה.
ד.
לטענת המשיב, דין הבקשה להידחות, שכן הערעור אינו מגלה עילה משפטית כלשהי להתערבות. הודגש, כי עד למעצרה לא העלתה המבקשת כל טענה בדבר חיים משותפים עם המבקש, וכי אף מבדיקה פרטנית ראשונית נראה כי שטענות המבקשת אינן עולות לכדי קשר בין ידועים בציבור. בנוסף נטען כי הרחקת המבקשת לארץ מוצאה, לפיליפינים, לא תיצור מצב בלתי הפיך, וככל שיתקבל ערעורה תוכל לשוב ולבקש את כניסתה חזרה ארצה.
ה.
אין בידי להיעתר למבוקש. בבקשה לסעד זמני על המבקש לעמוד בשני תנאים: הראשון, עניינו סיכויי הערעור; והשני, עניינו מאזן הנוחות ( עע"מ 5928/10
רוטרו נ' משרד הפנים (לא פורסם); עע"מ 3881/09
בן סלמון נ' משרד הפנים
(לא פורסם); עע"מ 8642/07
אוקקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). דומה, כי בנדון דידן לא נתקיימו שני התנאים.
ו.
אשר לסיכוי הערעור, המשוכה שעל פניה צריכים המבקשים לחלוף גבוהה מאוד. עד למעצרה של המבקשת לא החלו המבקשים בהליך של הסדרת מעמדה, ופנייתם למשיב נעשתה רק לאחר מכן. בתשובה להחלטתי מיום 29.12.11, שלפיה התבקש המשיב לציין האם הטענה מ- 10.10.11 בדבר בן זוג עלתה במועד מוקדם יותר, צוין, כי אין כל אינדיקציה לפניה מוקדמת יותר; כך גם בבקשה למקלט מדיני, שניתן היה לצפות כי תכלול טענת זוגיות לחיזוק. נראה כי עד לשימוע בבית הדין לביקורת משמורת לא הוזכר קיומו של המבקש.
ז.
באשר למאזן הנוחות, כבר נפסק, כי אין בהחזרת אדם למדינתו משום אי נוחות יתרה או נזק בלתי הפיך, המצדיקים הישארותו בארץ (עניין
רוטרו ; עע"מ 1586/10 אוזגור נ' רשות ההגירה (לא פורסם)). יצוין בהקשר זה, כי למבקשת ילדים בארץ מוצאה.
ח.
כל הטעמים הללו אינם תומכים בהיעתרות לבקשה. עם זאת נוכח הפגישה הקבועה ליום 15.1.12 עם אנשי משרד הפנים, ולפנים משורת הדין, לא תגורש העותרת עד ליום 17.1.12. עד למועד זה תישאר המבקשת במשמורת.
ט.
אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.
ניתנה היום, ט' בטבת התשע"ב (4.1.2012).
ש ו פ ט