ע"פ 10020/05 אלכסנדר קוגן נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

במהלך בילוי במועדון היו המערער ואחר, דניס לוקיאנקו, מעורבים בויכוח, שבעקבותיו הם סולקו משם, ועל כך החליטו להשיב למאבטחים שהרחיקו אותם כגמולם. בשעת בוקר מוקדמת חזרו השניים למועדון כשדניס נושא עימו רובה צה"לי, והם דרשו מהעובדים במקום למסור להם את שמות המאבטחים ומספרי הטלפון שלהם, אולם, נתקלו בסירוב. בהמשך איתרו המערער ושותפו את שמו של האחראי על האבטחה (להלן: "המתלונן"), וקבעו להיפגש עמו. לפגישה זו הגיע גם המערער כשהוא נושא עמו את נשקו האישי.

דניס סר עם המתלונן לצד, וכאשר שמע מפיו סירוב למסור את שמות המאבטחים, הוא ירה מנשקו קליע אחד שחדר לירכו של המתלונן ופצע אותו, ובעקבות כך הובהל המתלונן לבית חולים לצורך קבלתו של טיפול רפואי.

המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הורשע בעבירה של סיוע לחבלה חמורה, לפי סעיפים 333 בשילוב עם סעיף 31 לחוק העונשין, ובנסיבותיו של סעיף 335(א)(1) לחוק. בעקבות ההרשעה, ולאחר הגשתו של תסקיר מבחן, טענו הצדדים לעונש, ובית המשפט גזר למערער 24 חודשי מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי. להשלמת התמונה נוסיף, כי על דניס הושתו 6 שנות מאסר, מתוכן 5 בפועל.

בערעור שבפנינו נטען, בין היתר, כי הסיוע היחיד שהושיט המערער לדניס התבטא בנוכחותו בזירה בלבד. כן נטען, כי לא ניתן משקל הולם לעובדה כי שמו של מעורב נוסף נמחק, בהסכמת המשיבה, מכתב האישום.

בכל אלה לא מצאנו עילה להתערב בעונש. המערער חבר לדניס כדי להשיג מטרה משותפת - לפגוע במאבטחים שסילקו אותם מהמועדון. לצורך כך, לא היססו השניים מלבוא לזירה כשהם מצוידים בנשק חם, ודי בכך כדי להצביע עליהם כמי שנשקפת מהם סכנה מוחשית, באשר הם נכונים לעשות שימוש בנשק חם כדי ליישב סכסוכים. זו התנהגות אלימה ובריונית, שבמקרים אחרים כבר גבתה מחיר כבד בחיי אדם ובפציעתם של רבים, ועל כן היה בית המשפט המחוזי מצווה להגיב עליה בחומרה. מכאן דעתנו, כי בנסיבות אלו אין ממש בטענה לפיה החמיר בית משפט קמא בעונשו של המערער, ועל כן אנו מחליטים לדחות את הערעור.