ע"פ 10074/08 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בית המשפט המחוזי בירושלים דן את המערער לשלוש שנות מאסר, שנתיים מאסר על תנאי, והוא חויב לשלם פיצוי בסכום של 30,000 ש"ח, לאחר שהרשיעו, על פי הודאתו, בעבירות של מעשה מגונה בבן משפחה.

מכתב האישום עולה, כי המערער נשוי לדודתה של קטינה, ילידת חודש פברואר 1990. באחד הימים, כאשר הקטינה ביקרה בביתו, ישב לידה המערער, החל לנשקה בפיה, השכיב אותה ונגע בחזה ובאיבר מינה. אירוע דומה התרחש בחודש אוגוסט 2006. גם הפעם חיבק המערער את הקטינה ונישק אותה, ולאחר מכן הפשיטה מחצאיתה ותחתוניה ונגע באיבר מינה.

2.

בערעור שבפנינו המופנה כנגד העונש נטען, כי בית המשפט החמיר עם המערער תוך שהוא אינו נותן משקל הולם להמלצת שרות המבחן, וההערכה כי מסוכנותו המינית נמוכה. כן נטען, כי מדובר באדם ששוב אינו צעיר, שהודה במעשים שיוחסו לו, הביע חרטה, ונוכח העובדה כי מדובר בעבירות שבוצעו לפני זמן רב, בהם חטא מי ששוב אינו צעיר, כליאתו לא תשרת מטרה ראויה כלשהי.

3.

אין בידנו להיעתר לערעור. המערער

חטא בעבירות קשות כנגד קטינה שמטבע הדברים נתנה בו אמון, שהרי הוא נשוי לדודתה. מעשים מסוג זה המבוצעים בחדרי-חדרים שוב אינם נדירים במקומותינו, ותוצאתם עלולה להתברר כהרסנית על מצבו הנפשי ועתידו של הקורבן, במיוחד כאשר מדובר במי שהיה קטין בשעה שהמעשים בוצעו בגופו, כפי שקרה גם למתלוננת בפרשה זו. אפשר גם אפשר שהמערער למד את לקחו, אולם בכך לא די, הואיל ולענישה מטרה נוספת – הרתעת הרבים. בגזר-דין זה כמו באחרים שניתנו בעבר, אנו חוזרים ומדגישים כי מי שמנצל את גופו של קטין לפורקן מיני, עלול ככלל לשלם על כך בחרותו. לא ראינו מקום לסטות מהלכה זו בעניינו של המערער, שפגע ושב ופגע במתלוננת, תוך שהוא מתקשה לגלות אמפטיה כלפי קורבנו, ואף הרחיק לכת עד כדי הפנייתה של אצבע מאשימה כלפיה בטענה שהיא פיתתה אותו.

בנסיבות אלו לא גילינו בעונש חומרה כשלהי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.