ע"פ 1017/08 שמחה ניר נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ( השופטים: ד' ברלינר, ז' המר, ת' שפירא ) מיום 28.1.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בע"פ 71506/07.

1.בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת ג' רביד ) הרשיע את המערער בעבירות של התחזות וניסיון התחזות לפי סעיף 97 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (ת"פ (תל אביב-יפו) 3410/06). ביום 5.7.2007 נגזר דינו של המערער והוטל עליו עונש של מאסר על תנאי למשך 8 חודשים שלא יעבור את העבירה בה הורשע בתוך 3 שנים. כן הוטל על המערער קנס בסך 40,000 ₪ או חמישה חודשי מאסר תמורתו.

המערער הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים: ד' ברלינר, ז' המר, ת' שפירא ) ערעור על ההרשעה ועל גזר-הדין. בפתח הדיון שהתקיים בערעור הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט, בה טען שתי טענות עיקריות. הטענה הראשונה היתה, כי במסגרת הליך אחר שהתנהל בפני השופטים ברלינר ו המר

(להלן: ההליך האחר ), נקבע כי המערער אינו יכול לייצג את המערער באותו הליך נוכח השעייתו מעיסוק בעריכת דין. לטענת המערער, החלטה זו מקימה חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך הנוכחי, בו דן בית המשפט בהרשעתו של המערער בעבירות שעניינן עיסוק בעריכת דין בתקופת השעייה. עוד טען המערער בהקשר זה כי השופטים ברלינר ו המר נמנעו במהלך ההליך האחר מלהשתמש בסמכותם הנגררת ולדון בטענותיו בדבר השעייתו מלשכת עורכי הדין, וטען כי החלטה זו מלמדת על דעה קדומה נגדו. טענתו השנייה של המערער הופנתה אך נגד השופטת ברלינר . טענתו היתה כי עליה לפסול עצמה מלדון בהליך נוכח מועמדותה לקידום, שכן לטענתו "מן המפורסמות היא שלמערכת המשפט בכלל, ולשופטי בית-המשפט העליון בפרט, ישנו אינטרס להשתיק את ביקורתו [של המערער – ד' ב']".

2.ביום 28.1.2008 דחה בית המשפט קמא את בקשת הפסלות. בהחלטתו קבע בית המשפט כי להחלטה שניתנה בהליך האחר אין כל נגיעה להליך הנוכחי, שבמהלכו מוטל על בית המשפט לבחון את ממצאיה ומסקנותיה של הערכאה הדיונית. בהקשר זה ציין בית המשפט כי בהחלטה שניתנה במסגרת ההליך האחר לא הובעה כל דעה מצד שופטי ההרכב באשר למערער. לעניין טענת המערער כי על השופטת ברלינר לפסול עצמה נוכח מועמדותה לקידום קבע בית המשפט כי "כל שופט בפוטנציה יכול להיות מועמד לקידום, ואין בכך כדי לפסול אותו מלדון בתיק זה או אחר". משכך דחה בית המשפט את בקשת הפסלות ועל החלטתו הוגש הערעור שלפניי, בו חזר המערער על טענותיו.

3.דין הערעור להידחות. כפי שעולה מהחלטת בית המשפט קמא, החלטת השופטים ברלינר ו המר במסגרת ההליך האחר ניתנה לאחר שהגיע לשופטי ההרכב מידע לפיו המערער הושעה מלשכת עורכי הדין. בין היתר הסתמכו שופטי ההרכב בהליך האחר על פסק-דינו של בית המשפט העליון שניתן במסגרת ההליכים המשמעתיים שנערכו נגד המערער. בנסיבות אלה שוכנעתי כי ההחלטה שניתנה בהליך האחר היתה ממוקדת לגופו של אותו הליך ולאפשרויות הייצוג של בעל-הדין באותו הליך. לפיכך, החלטה זו אינה מקימה חשש ממשי למשוא פנים בהליך הנוכחי. בהקשר זה שוכנעתי עוד כי טענת המערער לפיה היה על שופטי ההליך האחר להשתמש בסמכותם הנגררת ולדון בשאלת השעייתו מלשכת עורכי-הדין אינה מקימה אף היא עילת פסלות, ואין בה כל אינדיקציה לדעה קדומה נגד המערער מצד שופטי ההליך הנוכחי.

המערער הוסיף וטען כי יש לפסול את השופטת

ברלינר מלדון בעניינו נוכח מועמדותה לקידום ובהתחשב בכך שקיים חשש כי לכל שופט אשר מעוניין בקידום "ישנו אינטרס להשתיק את ביקורתו [של המערער – ד' ב']". טענתו זו של המערער אינה ראויה. לשיטתו של המערער אין בית משפט שיכול לדון בעניינו. כפי שכבר נקבע בערעור אחר שהוגש על ידי המערער, יש בטענה זו משום "פוטנציאל תקיפה שכל טוען יכול להחזיק בכיסו כנגד כל שופט" (ראו, ע"פ 627/07 ניר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.3.2007)); בהיעדר כל נסיבה אובייקטיבית המצביעה על חשש ממשי למשוא פנים, עניינו של המערער בהקשר זה אינו שונה מכל בעל דין אחר. למותר לציין כי תחושותיו הסובייקטיביות של המערער, או של כל בעל דין, אינן מקימות עילת פסלות (ראו, ע"פ 5/82 אבו-חצירא נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(1) 247, 249-250 (1982)) .

הערעור נדחה.