ע"פ 10192/09 ולריק מישייב נ. מדינת ישראל

ביום 21.12.2009 הגיש המערער בעצמו ערעור על העונש שהטיל עליו בית המשפט המחוזי לאחר שהרשיעו – לפי הודאתו במסגרת הסדר טיעון – בעבירה של ייבוא סם מסוכן. בית המשפט המחוזי השית על המערער עונש של חמש שנות מאסר; כמו-כן הפעיל בית המשפט עונש של מאסר על-תנאי שהיה תלוי ועומד נגד המערער, לתקופה של ששה חודשים, מתוכם שלושה חודשים במצטבר, כך שבסך הכול הושת על המערער עונש מאסר של חמש שנים ושלושה חודשים. בהטילו עונש זה אימץ בית המשפט את הסדר הטיעון שגובש בין הצדדים לעניין העונש.

ביום 17.2.2010 ניתנה החלטת כבוד הרשמת ג' לוין שבה נתבקשה הסנגוריה הציבורית למנות סנגור למערער. ביום 15.4.2010 הוגשה הבקשה שלפניי לשחרר את הסנגוריה הציבורית מייצוגו של המערער או לחלופין להנחותה באשר להמשך ייצוגו. הסנגוריה הציבורית סבורה כי במצב זה שבו המערער משיג על עונש מוסכם שהוצע במסגרת הסדר טיעון, קיים קושי בייצוג, ולאור טיב הטענות שהמערער חפץ להציג לבית המשפט, אין תועלת רבה בייצוג ואפשר אף שמוטב למערער שיביא את טענותיו בעצמו.

קיימתי דיון בבקשה ולאחר ששמעתי את הצדדים ואת המערער-עצמו, לא ראיתי לנכון להורות על שחרור מייצוג בנסיבות הספציפיות של מקרה זה.

אכן, המערער משיג על עונש שעליו הסכימו בא-כוחו הקודם ונציגת המדינה, ואשר אומץ על-ידי בית המשפט המחוזי. בנסיבות אלה ניתן להבין את הקושי שהסנגוריה מתארת בייצוגו, ולא ניתן לשלול כי במקרים מסוימים הנסיבות יצדיקו שחרור מייצוג (ראו למשל ע"פ 7466/03 דגמה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.7.2004, והחלטת כבוד הרשם ע' שחם בעניין שחרור מייצוג מיום 29.10.2003)). אולם יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, ובמקרה זה איני סבור כי יש להורות לעת הזו על שחרור מייצוג. לעניין זה אדגיש שתיים אלה: ראשית , המערער מצדו מעוניין בייצוג – כך לפי דבריו המפורשים במהלך הדיון לפניי – והוא הביע חשש כי אם יידרש לטעון לעצמו הוא יתקשה בכך בשל התרגשותו. שנית , נציגת הסנגוריה הציבורית הבהירה כי לא מדובר במצב שבו אין אפשרות לייצג את המערער, וכי הסנגוריה הציבורית אינה מתנגדת לייצוג באופן עקרוני, הגם שלטעמה יש קושי בייצוג ואפשר כי טוב לו למערער שיעלה את טיעוניו בעצמו מאשר שייוצג על-ידי עורך-דין (השוו לע"פ 9393/08 סוויטי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.5.2009)). בנסיבותיו של מקרה זה ולאחר ששמעתי את הצדדים, ובהתחשב בעונש שהוטל על המערער ובהנחת המוצא שייצוגו של נאשם עדיף על-פני היעדר ייצוג (ראו ע"א 10067/08 הסנגוריה הציבורית נ' אוחיון (טרם פורסם, 15.12.2008)), לא שוכנעתי כי הייצוג כאן אינו בטובתו של המערער. למותר לציין כי אין מניעה שהמערער יקבל אפשרות לדבר בלשונו לפני בית המשפט, אם ההרכב יראה הצדקה ומקום לכך.

אשר על כן, ובשים לב להוראת סעיף 15(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב-1982 הקובעת כי בית המשפט שלערעור "רשאי לא למנות סנגור אם הנאשם ביקש זאת ובית המשפט ראה שלא ייגרם לו אי-צדק אם לא ייצגנו סנגור", איני רואה בעת הזו להורות על שחרור מייצוג. הסנגוריה הציבורית מתבקשת אפוא להגיש נימוקי ערעור וזאת בתוך 30 ימים מעת המצאת החלטתי-זו.