ע"פ 9393/08 חביב סוויטי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי :

1.

בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער, על פי הודאתו ובגדרו של הסכם טיעון, בעבירות של גניבה מרכב, פריצה לרכב, גניבת רכב, נהיגה ללא רישיון תקף, דרישת נכס באיומים והחזקת סכין. במישור העובדתי נטען, כי בתאריך 11.6.08 פרץ המערער לרכב חונה וגנב מתוכו תיק שהכיל מסמכים שונים, מפתחות וטלפון נייד. לאחר יומיים ביקש מנהג מונית להסיעו לירושלים, ובהגיעו לאזור מחנה שועפאט איים על הנהג עם סכין יפנית ודרש ממנו לעבור למושב השני, וזאת מתוך כוונה לגנוב את המונית. הנהג גילה תושייה ונימלט, ואז הסתלק המערער עם המונית ובהמשך גנב מתוכה 600 ש"ח ומכשיר ניווט. עוד נטען בכתב האישום, כי בתאריך 16.6.08 נהג המערער ברכב ללא רישיון, ולאחר יומיים נעצר ונמצא מחזיק בסכין.

2.

כאמור, הודה המערער בעובדות שיוחסו לו, והתביעה עתרה לגזור לו 42 חודשי מאסר הכוללים הפעלה של מאסר על תנאי, בעוד שההגנה ביקשה להסתפק ב-36 חודשי מאסר. לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים לעונש, דן בית המשפט המחוזי את המערער ל-36 חודשי מאסר, והורה על הפעלה של עונשי מאסר על תנאי שעמדו נגדו, חלקם בחופף וחלקם במצטבר, כך שתקופת מאסרו הכוללת עומדת על 40 חודשים. כמו כן, נדון המערער ל-12 חודשים מאסר על תנאי, נפסל מנהיגה למשך שנה מיום שחרורו מן הכלא, וחויב לשלם פיצוי בסך 3000 ש"ח.

3.

בערעור שבפנינו טען המערער כי הוא ופרקליטו בבית המשפט המחוזי "לא היו מתואמים", ועל כן לא היה מודע למהותו של הסכם הטעון. המערער מבקש אפוא לקיים את

משפטו בשנית, ולחלופין, להקל בעונשו.

4.

לא מצאנו בערעור זה ממש. לאחר שבא-כוח המשיבה הודיעה לבית המשפט המחוזי (ראו עמ' 7 לפרוטוקול) כי גובש הסדר טיעון, הודיע הסנגור כי הסביר לשולחו את תוכנו של ההסדר, ובהמשך נרשם מפיו של המערער עצמו: " כתב האישום המתוקן הוקרא לי והבנתי את תוכנו, אני מודה באמור בעובדות שבו. הבנתי כי בית המשפט אינו קשור להסדר".

הטעונים לעונש נשמעו בחלוף חמשה ימים, ובפתח דבריה שבה באת-כוח המשיבה והבהירה מהו העונש לו היא עותרת - 36 חודשי מאסר והפעלה של מאסר על תנאי, חלקו במצטבר. ועובדה היא כי המערער לא מחה על רמת הענישה שנתבקשה, ולא טען "לאי תאום" בינו לסנגורו. אדרבא, כל שנרשם מפיו היה " אני מתחרט על מה שהיה ומצטער " (ראו עמ' 13 לפרוטוקול). בנסיבות אלו לא נותר לנו אלא לקבוע, כי בידי המערער אין נימוק כלשהו אשר יצדיק את ביטול הרשעתו, קל וחומר לא " נימוק מיוחד " כמתחייב מסעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. גם בעונש גופו לא מצאנו חומרה יתרה, ומכאן החלטנו לדחות את הערעור.