ע"פ 394/20 יוסף חן נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה מטעם הסניגוריה הציבורית לשחררה מייצוגו של המערער בהליך שבכותרת.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

2.

המערער הורשע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת"פ 59362-11-16) בעבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה, קבלת דבר במרמה, זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף ובידוי ראייה וכן עבירות נוספות לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. על המערער נגזרו תשעה חודשי מאסר על דרך של עבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך של 25,000 ש"ח ופיצוי למתלוננת בסך של 25,000 ש"ח.

3.

המערער הגיש את הערעור שבכותרת ביום 15.1.2020 ועמו בקשה למינוי סניגור ציבורי. בהחלטתי מיום 19.1.2020 נעתרתי לבקשה זו והוריתי על מינוי סניגור ציבורי למערער. ביום 21.1.2020 הגישה הסניגוריה הציבורית הודעה בה ציינה כי המערער היה מיוצג בבית המשפט קמא על-ידי שני עורכי דין שונים מטעמה (וזאת בשל החלפת ייצוג). הסניגוריה הציבורית טענה כי הודעת הערעור שהגיש המערער, באופן עצמאי, כללה בין היתר טענות נגד באי-כוחו בבית המשפט המחוזי. בנסיבות אלה, עתרה הסניגוריה הציבורית להשתחרר מייצוגו של המערער בציינה כי מוטב שהמערער ישכור את שירותיו של סניגור פרטי.

4.

ביום 17.2.2020 קיימתי דיון בבקשת הסניגוריה הציבורית לשחרור מייצוג. בדיון זה הצהיר המערער כי הוא מוכן לשתף פעולה עם הסניגור שימונה לו מטעם הסניגוריה הציבורית. לפיכך, בתום אותו דיון הוריתי כדלקמן:

"בשים לב להצהרת המערער כי הוא מוכן לשתף פעולה עם הסניגור שימונה לו ובהתחשב בכך שנציג הסניגוריה הציבורית השאיר את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט, אני מורה על מינוי של סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית לייצוג המערער בהליך שבכותרת.

כמובן שכל טענות הסניגוריה הציבורית שמורות לה".

5.

ביום 24.5.2020 הגישה הסניגוריה הציבורית בקשה נוספת, שנייה במספר, לשחרורה מייצוג המערער. בבקשה נטען כי מונה למערער סניגור ציבורי אשר נפגש עמו בשתי הזדמנויות. נטען, כי בפגישות האמורות הסביר הסניגור למערער מהן הטענות שניתן ורצוי – לדעתו ולדעת הסניגוריה הציבורית – להעלות בערעור. עוד נטען, כי בתום הפגישה השנייה סוכם שהמערער ישקול את הדברים ויעדכן את הסניגור תוך מספר ימים האם המתווה שנדון בפגישות מקובל עליו. ואולם, כך לטענת הסניגוריה הציבורית, המערער לא השיב לסניגור.

6.

בהודעה שהגיש המערער ביום 3.6.2020, נטען כי הסניגור הציבורי שמונה לייצגו טען שאינו יכול לייצגו בערעור וכי לאחר הפגישות בין השניים הודיע לו המערער כי אינו מסוגל לייצג את עצמו. המערער ביקש, נוכח עמדת הסניגוריה הציבורית, כי ימונה לו סניגור פרטי ששכרו ישולם על-ידי המדינה.

7.

דיון בבקשתה השנייה של הסניגוריה הציבורית לשחרור מייצוג התקיים בפניי ביום 7.6.2020 בנוכחותו של המערער, בא-כוח המשיבה ונציג הסניגוריה הציבורית. בדיון חזרה הסניגוריה הציבורית על בקשתה לשחרור מייצוג. נציגה טען כי המערער מתעקש להעלות בערעור טענות חריפות, הנוגעות בין השאר לאופן ייצוגו בבית המשפט המחוזי, שלא ניתן להעלותן על-ידי סניגור ציבורי – בין מטעמים אתיים ובין לגופו של עניין. נציג הסניגוריה הציבורית הוסיף וטען כי בנסיבות העניין הוא מתנגד למינוי סניגור פרטי למערער מכוח סעיף 19 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן:

חוק סדר הדין הפלילי ), אשר שמור למקרים חריגים בלבד.

8.

בא-כוח המדינה התנגד אף הוא למינוי סניגור פרטי למערער וסבר כי בנסיבות העניין אין לכפות על הסניגוריה הציבורית לייצגו בערעור אולם יש להותירה כ"מלווה" של המערער בהליך.

9.

המערער, מצדו, ציין כי הוא מעוניין במינוי סניגור ציבורי אך אינו מוכן לוותר על טענותיו בערעור. לחילופין שב המערער על בקשתו למינוי סניגור פרטי.

10.

בהחלטתי מיום 6.7.2020 הוריתי לסניגוריה הציבורית להבהיר מהו מקור הסמכות שמכוחו היא עותרת להשתחרר מייצוג המערער; וככל שמדובר בסעיף 16 לחוק הסניגוריה הציבורית, התשנ"ו-1995 (להלן: חוק הסניגוריה הציבורית ) – האם התקיימו התנאים הנדרשים לשם כך בנסיבות העניין. בהודעה שהגישה ביום 8.7.2020 מסרה הסניגוריה הציבורית כי בקשתה הוגשה מכוח סעיף 17 לחוק סדר הדין הפלילי וסעיף 16 לחוק הסניגוריה הציבורית.

דיון והכרעה – בקשת הסניגוריה הציבורית לשחרור מייצוג המערער

11.

לייצוג משפטי של נאשם או חשוד תפקיד חשוב בשמירה על זכויותיו בהליך הפלילי ולקידומו של הליך הוגן. למען מטרות אלה הוקמה הסניגוריה הציבורית שתפקידה הוא, כידוע, להבטיח ייצוג משפטי נאות בהליכים פליליים במקרים המתאימים (ראו: ע"פ 7211/18 הסנגוריה הציבורית נ' מדינת ישראל , פיסקה 14 (12.12.2018) (להלן: עניין הסניגוריה הציבורית ); בש"פ 895/20 דטיאשווילי נ' מדינת ישראל , פיסקה 9 (10.2.2020); בש"פ 7235/18 שם טוב נ' מדינת ישראל , פיסקה 15 (23.10.2018) (להלן: עניין שם טוב ), ערעור על החלטה זו נדחה בגדרי בש"פ 7525/18 פלונית נ' מדינת ישראל (1.11.2018)). יחד עם זאת, ייתכנו מקרים בהם חרף חשיבותו של הייצוג בהליך הפלילי, תופטר הסניגוריה הציבורית מייצוגו של הנאשם באישורו של בית המשפט, וזאת בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק הסניגוריה הציבורית שכותרתו "הפסקת ייצוג" ואשר קובע כך:

"(א)

סניגור ציבורי לא יפסיק לייצג נאשם או חשוד אלא אם כן הורה לו כך הסניגור הציבורי המחוזי, ברשות בית המשפט.

(ב)

סניגור ציבורי מחוזי רשאי להורות על הפסקת ייצוג בידי הסניגוריה הציבורית אם קיבל רשות לכך מאת בית המשפט".

תקנה 8(א) לתקנות הסניגוריה הציבורית, התשנ"ו-1996 (להלן: תקנות הסניגוריה הציבורית ) מפרטת את המקרים בהם יוּתר לשחרר את הסניגוריה הציבורית מחובת הייצוג, כך:

"ראה הסניגור הציבורי המחוזי כי חדלה להתקיים במבקש הזכאות לייצוג, כי מינוי הסניגור הציבורי הושג שלא כדין, כי האדם שמונה לו סניגור מסרב לשתף פעולה עם סניגור ציבורי או כי יש ביניהם חילוקי דעות הפוגעים באפשרות לתת ייצוג נאות, רשאי הוא לפנות לבית המשפט שבו מתנהל ההליך נגד המבקש, כדי לבקש את רשות בית המשפט להפסקת הייצוג בידי הסניגוריה הציבורית".

12.

בהוראות אלה יש למעשה משום השלמה להוראות סעיף 17 לחוק סדר הדין הפלילי וסעיף 15(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (אשר רלוונטי לערכאת הערעור). אולם, דומה כי במקרים שבהם הבקשה לשחרור מייצוג מוגשת מטעם הסניגוריה הציבורית, בקשה זו תיבחן בראי הוראות סעיף 16 לחוק הסניגוריה הציבורית. זאת, הן משום שסעיף 16 לחוק הסניגוריה הציבורית מהווה הסדר ספציפי המתייחס לבקשה לשחרור מייצוג המוגשת על-ידי הסניגוריה הציבורית (ראו: עניין הסניגוריה הציבורית , בפיסקה 10); והן משום שסעיף 15(ב) לחוק סדר הדין הפלילי עניינו בבקשה לשחרור מייצוג מטעם נאשם (ראו: ע"פ 432/14 פלוני נ' מדינת ישראל (12.3.2014) (להלן: ע"פ 432/14 ); ואולם, ראו: ע"פ 9393/08 סוויטי נ' מדינת ישראל (7.5.2009) (להלן: עניין סוויטי )).

מן הכלל אל הפרט

13.

ניגש, אפוא, לבחון האם מתקיימים במקרה דנן התנאים הקבועים בסעיף 16 לחוק הסניגוריה הציבורית: האחד , אישור הסנגור הציבורי המחוזי; ו השני , רשות בית המשפט (ראו: עניין הסניגוריה הציבורית , בפיסקה 11). ראשית, בענייננו, הסניגוריה הציבורית לא הבהירה בהודעתה מיום 8.7.2020 האם מילאה אחר התנאי הראשון במובן זה שלא נמסר האם ניתן אישור מטעם הסניגור הציבורי המחוזי לשחרור הסניגוריה הציבורית מייצוגו של המערער.

14.

אשר לתנאי השני שעניינו רשות מאת בית המשפט. בהקשר זה יש לבחון האם מתקיימת אחת מן העילות המנויות בתקנה 8(א) לתקנות הסניגוריה הציבורית. לאחר שבחנתי את מכלול נסיבותיו של המקרה דנן, באתי לכלל מסקנה כי עסקינן במקרה שבו המערער מסרב לשתף פעולה עם הסניגור הציבורי נוכח חילוקי דעות שנתגלעו ביניהם אשר פוגעים באפשרות להעניק ייצוג נאות, וזאת באופן המצדיק את שחרורה של הסניגוריה הציבורית מן הייצוג.

15.

אכן, כבר צוין כי "החלופה של הפסקת ייצוג מחמת סירוב לשתף פעולה עם הסנגוריה הציבורית (חלופה הנזכרת גם בסעיף 17(ב) לחוק סדר הדין הפלילי), פורשה על ידי בית משפט זה בצורה צרה, כמתייחסת למקרים חריגים בלבד" (עניין הסניגוריה הציבורית , בפיסקה 14). יחד עם זאת, אני סבורה כי נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן באות בגדר אותם מקרים חריגים, וזאת בהינתן הטעמים המצטברים הבאים: ראשית , המערער מעוניין להעלות בערעורו טענות שעניינן בטיב הייצוג שניתן לו בבית המשפט המחוזי על-ידי הסניגוריה הציבורית. מנגד, הסניגוריה הציבורית סבורה כי מדובר בטענות "כוזבות" שהעלאתן בעייתית מבחינה אתית וחוקית. המערער דבק בטענותיו אף לאחר שהובהר לו כי הסניגוריה הציבורית מתנגדת נחרצות להעלאתן, וזאת לאחר בירורים שערכה באשר לייצוג שניתן למערער בבית המשפט המחוזי. בנסיבות העניין לא השכנעתי כי קיים טעם טוב לכפות על הסניגוריה הציבורית העלאת טענות להן היא מתנגדת בתוקף (ראו והשוו: עניין סוויטי , בפיסקאות 7-6; ע"פ 432/14 ; ע"פ 4276/16 פלוני נ' מדינת ישראל (20.12.2016)). שנית , ומבלי להקל ראש כמובן, יש לתת משקל לאופי האישומים שבהם הורשע המערער וכן לעובדה שלא נגזר עליו מאסר בפועל. שלישית , מצויים אנו בשלב הערעור בו, כידוע, לא נשמעות ראיות וקיימת נטייה שלא להתערב בקביעות עובדתיות שנכללו בהכרעת הערכאה הדיונית, ולאחר שטענות המערער בבית המשפט המחוזי נשמעו על-ידי סניגור ציבורי. רביעית , בשני הדיונים שהתקיימו בפניי התרשמתי כי המערער הוא אדם אשר מסוגל לטעון לפני בית משפט, בפרט בשים לב לאופי הטענות שבהן מדובר. חמישית , נתתי משקל מסוים לעמדת המדינה, הסבורה אף היא כי בנסיבות העניין אין מקום לכפות על הסניגוריה הציבורית ייצוג.

כל אלה מביאים, כאמור, לכלל מסקנה כי בשלב זה אין מקום לחייב את הסנגוריה הציבורית להמשיך בייצוגו של המערער. זאת, מבלי לגרוע כמובן מאפשרותו של ההרכב ליתן כל הוראה בעניין זה.

16.

בהמשך לאמור יש לבחון אף את בקשתו של המערער למינוי סניגור על-ידי בית המשפט ולתשלום שכר טרחתו מכוח סעיף 19 לחוק סדר הדין הפלילי. הן הסניגוריה הציבורית והן המדינה מתנגדות לבקשה זו, ודעתי כדעתן.

17.

טרם חקיקתו של חוק הסניגוריה הציבורית נהגו בתי המשפט למנות סניגורים פרטיים לייצוג בתיקים ספציפיים, כאשר שכר הטרחה של אותם סניגורים שולם על-ידי המדינה מכוח סעיף 19(א) לחוק סדר הדין הפלילי. ואולם, עם חקיקת חוק הסניגוריה הציבורית "דרך המלך" למינוי סניגור היא באמצעות הסניגוריה הציבורית ורק במקרים חריגים שבחריגים ימונה לנאשם סניגור פרטי, וכך ציינתי בעניין שם טוב :

"אכן, דרך המלך למינוי סניגור היא באמצעות הסניגוריה הציבורית. יש בכך כדי להגשים את מטרותיו של חוק הסניגוריה הציבורית, כפי שעמדתי עליהן לעיל, ולוודא כי מתן ייצוג למי שזכאי לכך ייעשה באופן מפוקח ומסודר, תוך הבטחת איכותו של הייצוג. יש בכך אף להגביר את השוויון בין נאשמים כפי שביקש חוק הסניגוריה הציבורית לעשות (ראו והשוו: עניין פישר , בפסקה כ"ג). יחד עם זאת, נוטה אני לדעה כי ייתכנו מקרים חריגים שבחריגים שבהם ימונה סניגור שלא באמצעות הסניגוריה הציבורית. תומכת בכך אף חשיבותן של הזכות לייצוג משפטי בהליכים פליליים ושל הזכות להליך הוגן כזכויות יסוד מרכזיות בשיטתנו המשפטית ([...])" (שם, בפיסקה 19).

18.

תמימת דעים אני עם הסניגוריה הציבורית והמדינה כי אין ענייננו במקרה חריג המצדיק מינוי של סניגור פרטי. זאת, בהתחשב במהות ההליך שבכותרת, בחומרת העבירות בהן הורשע המערער והעונש שהוטל עליו (השוו: ת"פ (ת"א) 14615-04-17

מדינת ישראל נ' שם טוב (11.10.2019)), וכן בכך שהמערער לא הציג טעם אובייקטיבי המונע את ייצוגו על-ידי הסניגוריה הציבורית, מלבד רצונו – אותו יש לכבד – להעלות טענות להן מתנגדת הסניגוריה הציבורית בכל תוקף.

19.

יחד עם זאת, בנסיבות העניין מצאתי לנכון להורות כי הסניגוריה הציבורית תעמיד לרשות המערער סניגור עמו יוכל להתייעץ טרם הגשת נימוקי ערעור ועיקרי טיעון בהליך. סניגור זה לא יירשם כמייצגו של המערער בהליך אולם המערער יוכל, כאמור, להיוועץ בו טרם הגשת כתבי הטענות וההופעה בדיון, ועל סניגור זה להתייצב לדיון שיתקיים בערעור. בנוסף, ככל שהמערער יימלך בדעתו ויסכים לשתף פעולה עם סניגור ציבורי, הרי שמצופה מהסניגוריה הציבורית כי תבחן את שאלת ייצוגו פעם נוספת.

כמובן, בידי המערער ליטול לעצמו ייצוג פרטי, ואם יעשה כן עליו להודיע על כך לבית המשפט ולסניגוריה הציבורית.

20.

בהמשך לאמור בפיסקה 13 לעיל, החלטתי זו כפופה למתן אישור מטעם הסניגור הציבורי המחוזי, אשר כאמור לעיל מהווה תנאי להפעלת סעיף 16 לחוק הסניגוריה הציבורית.

21.

התוצאה היא כי הבקשה לשחרור מייצוג מתקבלת בכפוף לסייגים המופיעים בפיסקה 19 לעיל, וכן בכפוף להגשתו של אישור מטעם הסניגור הציבורי בהתאם לאמור בפיסקה 20, וזאת תוך עשרה ימים מיום המצאת החלטתי זו. הסניגוריה הציבורית תעביר למערער, תוך 14 ימים, את פרטיו של הסניגור שעמו יוכל להתייעץ כאמור לעיל.

המערער יגיש נימוקי ערעור עד ליום 3.9.2020.

מזכירות בית המשפט תעביר עותק מהחלטה זו למערער עצמו וכן לסנגוריה הציבורית ותתייקה בתיקי השופטים. כמו כן, המזכירות תדאג לזמן את הסניגוריה הציבורית לדיון שיתקיים בהליך שבכותרת.