ע"פ 7566/10 עמיר קאסם נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה מטעם הסנגוריה הציבורית שלא לייצג את המערער בהליך שבכותרת.

1.

כנגד המערער הוגש כתב-אישום בבית-המשפט המחוזי בעבירה של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות שכללו, בין היתר, שימוש בסכין. המערער יוצג על-ידי הסנגוריה הציבורית (עו"ד עין-צבי). ביום 15.9.2010 הורשע המערער לפי הודאתו בעבירה של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, וזאת במסגרת הסדר טיעון שכלל הסכמה על העונש (למעט על רכיב הקנס). בית-המשפט המחוזי ראה לקבל את הסדר הטיעון, ובהתאם לכך נגזרו על המערער 34 חודשי מאסר בפועל וכן שנה אחת של מאסר על-תנאי. נוכח נסיבותיו של המערער, בהתחשב בתקופת המאסר ובהתחשב בכך שהמערער לא הצליח לגנוב את הכסף בקופת הקיוסק אותו ניסה לשדוד, ראה בית-המשפט קמא להימנע מהטלת קנס על המערער.

2.

ביום 17.10.2010 הגיש המערער בעצמו ובכתב-ידו כתב ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. בהחלטתי מיום 15.11.2010 נתבקשה הסנגוריה הציבורית למנות סנגור לייצוגו של המערער בהליך שבכותרת.

3.

ביום 9.1.2011 הגישה הסנגוריה הציבורית בקשה לשחרורה מייצוג המערער - היא הבקשה שלפניי. בבקשה נטען כי מכתב הערעור שהמערער הגיש בעצמו עולה כי הוא משיג על חומרת העונש שנגזר עליו, כאשר טענתו העיקרית היא כי הסנגור הפחיד אותו, שיקר לו ולחץ עליו להסכים להסדר הטיעון. בבקשה שלפניי נטען כי הסנגוריה הציבורית ערכה בירור עם הסנגור הציבורי שייצג את המערער בבית-המשפט המחוזי, וכי הלז מסר שהסדר הטיעון שכלל הסכמה על עונש של 34 עונשי מאסר בפועל, הוסבר למערער בשפה ברורה, ללא כל לחץ או הפחדה. לפי הנטען, המערער הבין היטב את משמעות ההסדר ופרטיו, והסכים לו. לטענת הסנגוריה הציבורית, אין שחר לטענות המערער בדבר לחץ, הפחדות או איומים. זאת ועוד; נטען כי הסדר הטיעון לגופו הוא סביר ומשקף את מידת העונש שתואמת את נסיבות העניין, ואף - כך לפי הטענה - מקלה עם המערער. לפיכך, סבורה הסנגוריה הציבורית כי אין בידה לייצג את המערער, והיא מבקשת לשחררה מייצוגו בערעור.

4.

בתגובתו בכתב טען המערער כי הוא מעוניין בייצוג הסנגוריה הציבורית, וביקש כי ימונה לו עורך-דין אחר מזה שייצגו בבית-המשפט המחוזי. נוכח תגובה זו, ולאחר שהסנגוריה הציבורית הבהירה בכתב כי לא שוחחה עד אותו שלב עם המערער עקב עמדתה כי אין מקום לייצוגו על-ידה, זימנתי את הצדדים לדיון לפניי.

בדיון הבהיר בא-כוח הסנגוריה הציבורית כי נוכח אופי טענותיו של המערער בערעור, הסנגוריה הציבורית אינה רואה מקום למנות סנגור אחר לצורך ייצוגו בהליך שבכותרת. עמדה זו הוסברה למערער על-ידי בא-כוח הסנגוריה הציבורית בסמוך לפני הדיון ואף במהלכו. בתשובה לשאלותיי, מסר המערער כי אין ביכולתו לממן עורך-דין פרטי; כי הוא עומד על טענותיו לעניין התנהגות הסנגור ונסיבות עריכת הסדר הטיעון בבית-המשפט המחוזי; כי הוא מסוגל לייצג את עצמו ולהציג טענותיו לפני הרכב השופטים שידון בערעור; וכי הוא אינו מעוניין להוסיף בכתב על טיעוניו בכתב-הערעור, וכי "אם צריך להסביר עוד משהו אסביר בעל-פה". יצוין כי באת-כוח המדינה הותירה את בקשת הסנגוריה הציבורית לשחרור מייצוג לשיקול-דעת בית-המשפט.

5.

לאחר עיון בחומר שבתיק ושמיעת טיעוני הצדדים, באתי למסקנה כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן ובשלב זה של הדיון, אין מקום למינוי סנגור ציבורי למערער. בפרשה אחרת שנסיבותיה דומות למקרה שלפניי, נקבע על-ידי כב' הרשמת ג' לוין כדלקמן:

"ברי כי עצם העובדה שהסנגוריה הציבורית לא ראתה מקום להגשת ערעור בתיק זה, אין בה כשלעצמה כדי למנוע מינוי סנגור ציבורי לאחר שהוגש ערעור על ידי המערער ללא ייצוג. גם העובדה שהערעור כולל טענות בדבר "כשל בייצוג" בערכאה הדיונית מצד סנגור ציבורי, אינה מונעת, ברגיל, ייצוג על-ידי הסנגוריה הציבורית. אך במקרה דנן לא מ דובר

במקרה רגיל של טענות ל"כשל בייצוג" מבחינת איכות השירות המשפטי שניתן למערער. המערער כאן מעלה טענות עובדתיות לגבי הקשר בינו לבין בא-כוחו ונסיבות הסדר הטיעון. מכאן עמדתה הבלתי מתפשרת של הסנגוריה הציבורית כי אף סנגור מטעמה לא יוכל להציג לפני בית המשפט את קו הטיעון של המערער. נוכח עמדה זו של הסנגוריה הציבורית - ומבלי להביע דעתי בשאלה האם עמדה זו בדין יסודה - נראה לכאורה כי מקרה זה נופל לגדר אותם מקרים חריגים בהם לא תצמח למערער תועלת ממינוי סנגור. אמנם, נקודת המוצא של חוק סדר הדין הפלילי היא כי ייצוגו של נאשם בידי סנגור הוא תמיד לטובתו (ראו: ע"פ 5628/97 מדינת ישראל נ' הסנגוריה הציבורית

(לא פורסם, 24.9.1997)), ומוטב לנאשם ליהנות מהגנה, ולו מוגבלת, של סנגור, מאשר להיוותר ללא ייצוג כלשהו (ראו: ע"א 10067/08 הסנגוריה הציבורית נ' אוחיון (טרם פורסם, 15.12.2008)). יש לזכור עם זאת כי לגבי הליך הערעור הותיר המחוקק פתח לשיקול דעת להימנע ממינוי סנגור מטעם בית המשפט, אם המערער ביקש זאת ובית המשפט ראה שלא יגרום לאי צדק (סעיף 15(ב) לחוק)".

(ע"פ 9393/08 סוויטי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.5.2009))

דברים אלה נכונים במלואם לנסיבות המקרה שלפניי. בדיון שנערך בנוכחות הצדדים דבק המערער בקו הטיעון שהציג בכתב הערעור, ואף טען כי הוא מסוגל לייצג את עצמו על-מנת להביא את טענותיו לפני הרכב השופטים שידון בערעור. בהתחשב במהות הטענות העובדתיות שהעלה המערער לגבי התנהלות הסנגור הציבורי שייצג אותו בערכאה הדיונית ולגבי נסיבות עריכת הסדר הטיעון; ובהתחשב בעמדתה של הסנגוריה הציבורית כי אף סנגור מטעמה לא יוכל להציג את קו הטיעון של המערער; דעתי היא כי המקרה נכלל בגדר המקרים החריגים בהם דן סעיף 15(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, וכי בשלב זה אין מקום להורות לסנגוריה הציבורית לייצג את המערער (ראו גם: ע"פ 6938/09 בשירי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.11.2009); ע"פ 7466/03 דגמה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.10.2003)).

6.

אשר על כן, החלטתי מיום 15.11.2010 בדבר מינוי סנגור ציבורי למערער מבוטלת בזאת, כך שהסנגוריה הציבורית אינה נדרשת, לעת הזאת, למנות סנגור לייצוג המערער. עם זאת, לדיון בערעור יתייצב נציג מטעם הסנגוריה הציבורית. משהמערער הודיע כי אין הוא מעוניין להוסיף בכתב לנימוקי הערעור שהגיש בעצמו, יועבר התיק ליומן בית-המשפט לשם קביעתו לדיון לפני הרכב שופטים. המזכירות מתבקשת להמציא זימון לדיון גם לסנגוריה הציבורית.

החלטה זו תתויק בתיקי השופטים שיישבו בדין.