ע"פ 1020/20 מדינת ישראל נ. פלוני

בשלב זה, בהינתן המסלול השיקומי שאליו נרתם המשיב באופן מלא, כעולה מן התסקיר המעודכן; בהינתן נכונותו להשלים את ההשתתפות בתכנית הייעודית אף שהדבר כרוך באי-הגשת בקשה לשחרור על-תנאי גם בנקוף שני שלישים מתקופת המאסר שנגזרה עליו; בהינתן תשלום מלוא הפיצוי בסך 75,000 ש"ח למתלוננת; ולבסוף בהינתן הנסיבות ההומניטריות המצערות מאד שהתרגשו על המשיב נוכח מחלת אשתו והיותם מטפלים בשישה ילדים – הודיעה באת כח המערערת, בהמלצתנו, כי היא אינה עומדת על הערעור ככל שהוא נוגע להחמרת עונש המאסר בפועל, מתוך הבנה כי המשיב אכן יתמיד במסלול הייעודי וישלים אותו כנדרש. עם זאת, וכפי שהצענו בדיונים קודמים מקובלת עלינו טענת המערערת והיא מקובלת גם על המשיב, כי יש להתערב במשך תקופת המאסר המותנה שהוטל עליו ולהעמידו על שנתיים ימים תחת שישה חודשים שהטיל בית המשפט קמא. המאסר המותנה יועמד, איפוא, על שנתיים ימים והתנאי הוא שהמשיב לא יעבור כל עבירת מין מסוג פשע במשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר. פרט לכך, הערעור נדחה, כמבוקש וכמוסכם, וזאת מן הטעמים המיוחדים שפורטו לעיל.