פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית
משפט לערעורים פליליים
ע"פ
10254/09
לפני:
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט נ' סולברג
המערער:
יוסף ישראל דהן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט
המחוזי בבאר שבע מיום 8.11.09 בת"פ 8164/08 שניתן על ידי כבוד השופט נ'
זלוצ'ובר
תאריך הישיבה:
י' באייר תשע"ב
(2.5.12)
בשם המערער:
עו"ד ע' איבטל
בשם המשיבה:
עו"ד ר' זוארץ-לוי
בשם שירות המבחן למבוגרים:
הגב' צ' אבוקראט
פסק-דין
השופט י' עמית :
1.
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט נ' זלוצ'ובר) בת"פ 8164/08 מיום 8.11.2009, בגדרו הושתו על המערער 12 שנות מאסר לריצוי בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 30,000 ₪ או 8 חודשי מאסר תחתיו. גזר הדין ניתן בעקבות הרשעתו של המשיב בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), יבוא סם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה ),
ניסיון להחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודה בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין.
2.
סיפור המעשה כמפורט בכתב האישום בו הורשע המערער הוא כדלקמן: ב-25.6.2008 קשר המערער קשר עם אחרים בישראל ומחוצה לה, לייבא לישראל 1,940.76 גרם של סם מסוג קוקאין ששוויו כמיליון ארבע מאות אלף ₪. הסם הוסתר בתוך נרות חלולים אטומים בשעווה, שנארזו בשתי אריזות קרטון גדולות עם פריטים נוספים, ונשלחו באמצעות הדואר ביום 26.6.08 מסנט לוצ'יה שבאיים הקריביים לאילת, לכתובתו של פלוני שלא היה קשור לאירועים אלו ולא מודע להם (להלן: הנמען ). משטרת בריטניה יידעה את משטרת ישראל בדבר ההברחה הצפויה וכאשר הגיעה החבילה לארץ, החליפה המשטרה את הסם שהיה בחבילה בקמח, וארזה מחדש את הסם באופן הנחזה כאילו החבילה לא נפתחה.
חלקו של המערער בקשר הפלילי היה לנצל את תפקידו כעובד בסניף אילת של דואר ישראל על מנת לאתר את החבילות בטרם יגיעו לביתו של הנמען, לסלקן מסניף הדואר, ולהזין במחשב של דואר ישראל נתונים כאילו האריזות הגיעו לנמען. ואכן, החל מיום שליחת החבילות ועד ליום הגעתן, השתמש המערער בנגישותו למחשב הדואר ובקשריו עם עובדי דואר אחרים כדי לברר את הצפי להגעת החבילות לישראל, ואף קיבל הודעת פקסימיליה שנשלחה ממשרד הממוקם בסנט לוצ'יה ובה העתק שוברי משלוח החבילות. כשהגיעו החבילות ביום 10.7.2008, נטל אותן המערער, ירד במדרגות החירום לחדר האשפה שבסניף הדואר ושם פָּרַק את החבילות, ורוקן את תוכן נרות השעווה לחבילה אחת. לאחר מכן, הפריד המערער מהחבילות את השוברים, במטרה להעבירם במכשיר הברקוד של הדואר באופן שנחזה כאילו נמסרו האריזות לנמען. המערער זרק את אריזת הקרטון לפח, יצא מחדר האשפה כשבידו החבילה היחידה ובה הסם ואז נעצר על ידי המשטרה.
3.
המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות. בגזר הדין ציין בית משפט קמא כי שירות המבחן לא בא בהמלצה לגבי המערער; כי המדובר בעבירה חמורה וכי כמות הסם המסוכן שהוברחה גדולה באופן היוצא מגדר הרגיל; כי הסם נשלח לנמען תמים; וכי העבירה בוצעה תוך שהמערער הפר באופן גס את האמון שנתנה בו רשות הדואר. מאידך, צוינו לקולא גילו הצעיר של המערער, מצבו הסוציו-אקונומי המורכב, שירותו בצה"ל והעובדה שאין לו עבר פלילי מכביד.
4.
המערער הגיש ערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין אך בדיון שבפנינו חזר בו מערעורו לגבי הכרעת הדין. טענתו העיקרית של המערער היא כי העונש שהושת עליו חורג באופן קיצוני מרף הענישה המקובל בעבירות מסוג זה, וכראיה לכך הציג מספר פסקי דין בהן הוטל עונש קל יותר גם במקרים בהם היה מדובר בכמויות נכבדות של מספר קילוגרמים בעבירות לפי סעיף 13 לפקודה. המערער הביע חרטה על מעשהו וטען כי היה "בורג קטן" בשרשרת הסם וגם לכך יש ליתן משקל.
5.
דין הערעור להידחות.
אזכיר את נקודת המוצא ולפיה לא תתערב ערכאת הערעור בעונש שנגזר על ידי הערכאה הדיונית, אלא אם העונש חורג במידה רבה מרף הענישה הנוהג. במקרה שלפנינו לא מצאתי סטייה ברורה שכזו, וכידוע, מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות סמים היא מחמירה (ע"פ 5458/11 אברג'ל נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 31.1.2012)). הפסיקה שהוצגה על ידי המערער רובה ככולה היא במסגרת הסדרי טיעון, וככלל, אין להקיש מענישה במסגרת הסדרי טיעון. עם זאת, אין לכחד כי קיימת משרעת ענישה רחבה בעבירות אלה, כל מקרה ונסיבותיו. כך, לדוגמה, הצביעה המשיבה על ע"פ 2587/09 אבו רקייק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.3.2010) שם נדון הנאשם ל-7.5 שנות מאסר בגין יבוא של 910 גרם הרואין, פחות ממחצית הכמות בענייננו. העונש שהוטל על המערער אכן אינו קל, ונמצא ברף הגבוה של הענישה, אך במקרה דנן, קיימת נסיבה לחומרה אותה אזכיר בהמשך.
הנאשם הורשע בעבירה חמורה מאוד של ייבוא קוקאין, סם מסוכן שנודעה לו השפעה הרסנית במיוחד הן על גופו הן על נפשו של המשתמש (ע"פ 6029/03
מדינת ישראל נ' שמאי , פ"ד נח(2) 734, פסקה 5 לפסק דינו של השופט חשין (2004)). חומרתה המופלגת של עבירה מסוג זה טמונה בהשפעתה המסוכנת של העבירה על מספר רב של קורבנות, ויודגש כי הכמות האדירה של הסם – קרוב ל- 2 ק"ג נטו –
מגדילה את מספר הצרכנים הפוטנציאלי לסם ומכאן שמעצימה את חומרת העבירה (ע"פ 331/88 חלובה נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 141, פסקה 6 לפסק דינו של השופט מלץ (1990), ע"פ 4998/95 מדינת ישראל נ' קרדוסו , פ"ד נא(3) 769, פסקה 35 לפסק דינו של השופט חשין (1997) ).
6.
נסיבות המקרה בענייננו חמורות במיוחד, בשל הפרת אמון ביחסים שבין עובד למעבידו. המערער ניצל לרעה את תפקידו כעובד בדואר ישראל תוך שימוש בידע ובנגישות שניתנו לו מתוקף תפקידו. הפרת אמון מעין זו במקום העבודה מהווה שיקול מיוחד ונפרד לחומרא בענישתו של המערער (ראו והשוו: ע"פ 4659/08 ג'בארין נ' מדינת ישראל , פסקה 41 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (לא פורסם, 15.12.20098); ע"פ 5233/11 פישמן נ' מדינת ישראל , פסקה 6 לפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן (לא פורסם,
30.1.2012)).
7.
לא נעלמו מעיניי טענות הסנגור באשר לשיקולים לקולא בעניינו של המערער, ובהם השיקולים ששימשו את בית משפט קמא, וכן היותו של המערער "חייל" פשוט בשרשרת הסם והטענה כי בירור המשפט התנהל ביעילות ותוך חיסכון בזמן שיפוטי. עם זאת, בגזירת העונש נדרש בית המשפט לאזן בין הנסיבות האישיות של העבריין לבין "שורה אינסופית של קורבנות אנונימיים שירכשו את מנות הסם שיובאו, גם לאלה חיים, בעיות, משפחות, וגם הם צריכים להיזכר ולמצוא את מקומם בשיקולי הענישה" (ע"פ 2073/04 אמדורסקי נ' מדינת ישראל , פסקה 18 לפסק דינה של השופטת ד' ברלינר (לא פורסם, 4.9.2006)). לא מצאתי כי בעונש שהוטל על המערער חרג בית משפט קמא מן הסביר ומן המקובל באופן המצדיק התערבות ערכאת הערעור.
8.
אשר על כן, אנו דוחים את הערעור.
ניתן היום, י"א באייר תשע"ב (3.5.2012).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט