ע"פ 5233/11 מרינה פישמן נ. מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן :

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 4.7.2011 (ת"פ 27821-05-10 כבוד השופטת

י' אמסטרדם ).

1.

נגד המערערת הוגש כתב אישום, אשר תוקן, המייחס לה עבירה של סיוע לשוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) יחד עם סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, המערערת עבדה בחנות להמרת כספים בפתח תקווה (להלן: הצ'יינג' ) ובסניף נוסף השייך לאותם הבעלים בגני תקווה. במסגרת עבודתה בצ'יינג' נחשפה המערערת למידע פנימי כגון: אופן פתיחת הכספות ונטרול מערכת האזעקה, עובדת הימצאותן של מצלמות אבטחה ונוהלי עבודה שונים. כמו כן, הופקדו בידיה מפתחות של סניפי הצ'יינג' בפתח תקווה ובגני תקווה. כן נטען, כי למערערת הייתה ידידות מוקדמת עם מיכאל יארוסלבסקי (להלן: מיכאל ), ובתקופה הרלוונטית לכתב האישום היא השכירה לו דירת מגורים השייכת לאימה, אשר נמצאת בסמיכות לדירתה.

עוד נטען, כי מיכאל ושניים נוספים (להלן: האחרים ) קשרו קשר לשדוד את שני סניפי הצ'יינג', תוך שימוש במידע פנימי אותו מסרה המערערת למיכאל. על מנת שלא ידבוק חשד במערערת, סיכמו כי השוד יבוצע לאחר סיום העסקתה בצ'יינג'. לשם כך, בתקופה שעבדה המערערת בצ'יינג' היא הציגה את מיכאל בפני העובדים בסניפים, כאדם בעל אמצעים כלכליים, והוא היה מגיע מעת לעת לסניפים, בכדי להמיר כספים. אולם, נטען כי תכליתם של הביקורים הייתה ביצוע סיור מקדים בסניפי הצ'יינג'. מיד לאחר פיטוריה של המערערת מהצ'יינג', היא עדכנה בדבר את מיכאל, והעבירה לידיו את מפתחות הסניף בגני תקווה אשר נותרו בידיה, על מנת שישכפלם לצורך ביצוע השוד.

בהמשך לאמור, נטען כי מיכאל ושני האחרים הצטיידו באקדחים, משתיק קול, שוקר חשמלי, מסכות, כפפות ופתקים בעלי תוכן מאיים על שלמות גופה וחיי משפחתה של ל' עובדת הצ'יינג' (להלן: ל' ), באם לא תענה לדרישותיהם. ביום 5.2.2010 בשעות הבוקר הגיעו מיכאל ושני האחרים ברכב לאזור מגוריה של ל' וארבו לה, כשיצאה ל' מביתה, הם תפסו אותה והכניסו אותה בכוח ובאכזריות לרכב, הצמידו לצווארה שוקר חשמלי. אז, חשף אחד האחרים בפניה את האקדח אשר היה על גופו, והם כיסו את פניה. במהלך הנסיעה אמר מיכאל לל', בכדי לגרום לה לשתף עמם פעולה, כי הם יודעים מי היא, ומי הם בני משפחתה, וכי הם לוקחים אותה לצ'יינג'. כשהגיעו למקום, לאחר שחבשו האחרים כפפות וכובעי גרב, הורו לל' לצאת מן הרכב, כשהם מלווים אותה ונצמדים לגופה, ומיכאל נשאר ברכב. אז, הורו האחרים לל' לפתוח את משרד הצ'יינג', לנטרל את האזעקה ולפתוח את הכספת, ל' מילאה את דרישותיהם. במקביל ניתק אחד מהם את חוטי החשמל והטלפון של הצ'יינג' ונטל את מכשיר הטלפון הנייד של ל'. עם פתיחת הכספת, נטלו האחרים כספים ממנה בסכום כולל של מיליון ש"ח, וכן כסף שהיה מצוי בתיק פאוץ', מכשיר טלפון נייד ושוקר חשמלי. בטרם יצאו מהמקום, נטל אחד האחרים חבל וקשר באמצעותו את ל' בידיה לכסא. כשיצאו מהצ'יינג' הצטרפו הללו למיכאל, אשר המתין להם כל אותה העת ברכב, ונמלטו לדירתו של מיכאל, שם חילקו השלושה את שלל השוד ביניהם, כאשר מיכאל מורה להם להפריש כל אחד סכום של 2,000 דולר עבור המערערת.

2.

המערערת הורשעה על פי הודאתה, במיוחס לה בכתב האישום המתוקן. ביום 4.7.2011 גזר עליה בית המשפט 42 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרה; 30 חודשי מאסר על תנאי; פיצוי בסך 10,000 ש"ח, שיחולק באופן שווה בין בעלי הצ'יינג' לל'.

מכאן הערעור שלפנינו.

3.

לטענת המערערת, עונש המאסר שנגזר עליה הינו קיצוני וחריג בחומרתו. לעניין זה טוענת המערערת, כי פסקי הדין עליהם הסתמך בית המשפט המחוזי בגזר דינו עוסקים במקרים חמורים משלה, ולא היה מקום להסיק ולהקיש מהם על עניינה. עוד טוענת המערערת כי בגזר הדין לא ניתן משקל להודאתה, לשיתוף פעולתה עם המשטרה, לחלקה הקטן בביצוע השוד עצמו ולניצולה על ידי מיכאל לצורך קידומו. כמו כן טוענת המערערת, כי שגה בית המשפט המחוזי משלא נתן משקל לנסיבותיה האישיות והמשפחתיות הקשות, למצוקה הכלכלית בה היא ומשפחתה נתונות ולעובדה כי היא מטופלת בילד קטן הזקוק לה, אשר הרחקתה ממנו לתקופה כה ארוכה עשויה לגרום לו לנזק חמור. לפיכך מבקשת המערערת כי נמיר את עונשה למאסר אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, או לכל הפחות נקצרו באופן משמעותי.

5.

מנגד, טוענת המשיבה כי אין כל עילה להתערב בעונש שנגזר על המערערת. לטענתה, מעשיה של המערערת הינם בעלי חומרה יתירה, שכן היא ניצלה את האמון והמידע אותם רכשה במסגרת עבודתה לצורך סיוע לביצועו של שוד אלים, אשר הסב פגיעה חמורה הן לבעלי החנות והן לעובדת ל'. באשר לטענות המערערת כי העונש שנגזר עליה אינו תואם את המקרים עליהם הסתמך בית המשפט בגזר הדין, טוענת המשיבה כי ההשוואה בין המקרים השונים אינה השוואה מתמטית גרידא. בענייננו, טוענת המשיבה כי נוכח חומרת המעשים ותוצאתם, העונש שנגזר על המערערת הינו ראוי.

לאחר שעיינו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות.

6.

הלכה היא, כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.1.2009, בפסקה 11)). במקרה זה, על אף טענותיה של המערערת לא מצאנו סטייה לחומרה המצדיקה את התערבותנו.

אף אם נקבל את טענתה של המערערת כי פסקי הדין המוזכרים בגזר דינו של בית המשפט המחוזי עוסקים במקרים חמורים יותר, ויתכן שלא היה מקום להקיש מהם על עניינה, הרי שאיננו סבורים כי קמה עילה להתערבותנו. שכן, המעשים המיוחסים למערערת הינם חמורים. יש להדגיש, כי לא מדובר במעשה חד פעמי כי אם ברצף מתמשך של מעשים אשר אפשרו את ביצועו של השוד ואשר יש בהם כדי להעיד על מעורבותה העמוקה של המערערת בתכנונו. כאמור לעיל, המערערת ניצלה את האמון והידע אשר רכשה במסגרת עבודתה ומסרה למיכאל פרטים שונים אודות התנהלות הצ'יינג' ועל העובדים בו, בהמשך היא הציגה באופן כוזב את מיכאל בפני עובדי הצ'יינג' ואפשרה לו לקיים "סיור מקדים" במקום, בנוסף, עם פיטוריה מהצ'יינג' מסרה המערערת למיכאל את המפתחות לחנות אשר היו בידה. כמפורט בגזר הדין, השוד גרם לנזק ממוני רב לבעליו, ול' נקלעה למצב נפשי קשה בעקבות החוויה האלימה והקשה אותה עברה. נוכח מכלול הנסיבות הללו, איננו סבורים כי קמה עילה להתערבותנו בעונש.

נוסיף, כי אנו ערים לקושי הכרוך בכניסתה של המערערת למאסר שעה שהיא מטופלת בבנה בן ה-11. אנו תקווה כי המערערת תשכיל להשתמש בתמיכה ובסיוע של רשויות הרווחה, וכי אלו יעשו ככל יכולתם להקל על בנה בהתמודדותו עם סיטואציה קשה זו.

סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור.