ע"פ 10287/01 מדינת ישראל נ. רחמים בן גבריאל יעקובוב

השופט א' א' לוי:

בין רחמים יעקובוב (משיב 1 בע"פ 10287/01, המערער בע"פ 171/02) לשלושה אחרים - שרון טל (להלן - המתלונן), אביו ניסים טל, ודני יזדי, קיים סכסוך על השליטה בקו חלוקה של מוצרי עוף ובשר בבת-ים. יעקובוב דרש מהמתלונן ושני האחרים לוותר על השליטה בקו החלוקה לטובתו, ומשלא נענה, הוא החליט, ביחד עם ערן לוי (משיב 2 בע"פ 10287/01, המערער בע"פ 206/02), לכפות את רצונו באיומים ובכוח ובדרך זו להשיג את מבוקשו.

ערן לוי הכניס לסוד הענין שניים נוספים, תחילה את ראובן מזרחי, על מנת שישמש כנהגו של רכב המילוט. משהתברר כי למזרחי אין רשיון נהיגה, פנו שניהם לאדם נוסף, נחום כהן, וזה נתן את הסכמתו לשמש כנהג מילוט, לאחר שהובטחה לו תמורה כספית בסך 2000 ש"ח.

בתאריך 18.3.01 יצאו ערן לוי ונחום כהן לבצע את זממם, ולצורך זה הצטיידו בסכינים ובאמצעים להסוות את זהותם ואת מספרו של האופנוע ששימש אותם. בשעה 09:00 של אותו בוקר, הגיעו השניים לרחוב בלפור בבת-ים, שם ארבו לבואו של המתלונן, אך אנשי משטרה שהיו באזור חשדו בהם ועצרו אותם, ובכך סוכל הקשר לפגוע במתלונן. בכתב האישום נטען עוד, כי במהלך החקירה פנה ערן לוי לנחום כהן, ודרש ממנו לחזור בו מגרסה מפלילה שמסר, ובהמשך אף תקף אותו בעת ששניהם הוסעו ברכב משטרתי.

המשיבים הודו בעובדות אשר יוחסו להם בכתב-האישום, ובעקבות כך הורשעו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לסחיטה בכוח ובאיומים, עבירות לפי סעיפים 499(א)(1), 427(א) רישא ו428- (רישא) בשילוב עם סעיף 25 לחוק העונשין. ערן לוי הורשע בעבירות נוספות שבעובדותיהן הודה, הדחה בעדות, תקיפה ושיבוש מהלכי משפט, עבירות לפי סעיפים 426(ב), 379 ו244- לחוק העונשין.

בית המשפט המחוזי, לאחר ששמע את טענות הצדדים לעונש, ועיין בתסקירים של שרות המבחן, גזר ליעקובוב וערן לוי 20 חודשי מאסר כל אחד, ו16- חודשי מאסר-על-תנאי. לראובן מזרחי, אשר הורשע גם בעבירה של החזקת סם מסוכן, נגזרו 30 חודשי מאסר, מחציתם בפועל ומחציתם על-תנאי. להשלמת התמונה נוסיף, כי לנחום כהן אשר הורשע, בנפרד, בקשירת קשר לבצע פשע וניסיון לחבלה חמורה, נגזרו 36 חודשי מאסר, מחציתם בפועל והיתרה על-תנאי.

על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי הוגשו שלושה ערעורים:

בע"פ 171/02 ו206/02- מערערים יעקובוב וערן לוי על חומרת העונש. בע"פ 10287/01 מערערת המדינה על קולת העונש, והיא מכוונת את חצי בקורתה לעונש שהושת על יעקובוב, וערן לוי בלבד. המדינה סבורה, כי העונש אינו הולם את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, והוא מחטיא את מטרות ההרתעה והגמול, וגם סוטה סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הראויה. המדינה הוסיפה וטענה, כי רק בדרך מקרה נמנעה פגיעה קשה במתלונן, אך לא משום שהמשיבים נתקפו ברגשי חרטה, אלא משום שנעצרו קודם שהספיקו לבצע את זממם.

נקדים ונאמר, כי מקובלת עלינו ההשקפה שהמשיבים חטאו בעבירות חמורות, שפגיעתן היתה עלולה להיות רעה. מכאן גם דעתנו כי אפשר שהעונש שהושת על המשיבים, נוטה במידה מסוימת לקולא, ואפשר שלו ישבנו כערכאה ראשונה היינו מחמירים עם המשיבים יותר ממה שעשה בית המשפט המחוזי. אך לא אלה הם המבחנים להתערבותה של ערכאת ערעור. מלאכת גזירת העונש היא בראש ובראשונה מלאכתה של הערכאה הדיונית, ולענין זה הקדיש השופט המלומד של בית משפט קמא, דיון ארוך ומפורט, ונדמה כי לא פסח ולו על נימוק אחד מאלה שנטענו בפניו על ידי הצדדים. בראש דירוג החומרה הציב בית המשפט את יעקובוב, ובדין נהג כך, הואיל והוא יזם את העבירות והוביל את הקשר. מנגד, זקף בית המשפט לזכותו של משיב זה, את עובדת היותו אדם נורמטיבי בדרך כלל, לא צעיר, שנקלע לנסיבות אישיות קשות, בין היתר, עקב מחלתה של אשתו.

באשר לערן לוי, הגדירו בית המשפט כ"דרג המבצע", שהצטרפותו לקשר הפלילי נבעה מקרבתו האישית ליעקובוב ורצונו לסייע לו, מבלי שהפיק מכך טובת הנאה כספית. ביחס למשיב זה ראה בית המשפט מקום לתת משקל גם למצבי חרדה התוקפים אותו במקומות סגורים, עניין שהופך את הכליאה לקשה יותר.

אכן, גם לנוכח נימוקים אלה שמנה בית המשפט לצד הקולא, נותרו המעשים שבוצעו ככאלה המחייבים עונשים מרתיעים, אך בסופו של דבר מדובר בכליאה לא קצרה ומאסר ראשון של אנשים שעד היום לא התנסו בשכמותו, ומקובל עלינו שלמאסר מסוג זה יש השלכות קשות. אם תוסיף לכך את נסיבותיהם הקשות של שני המשיבים, אין מנוס מהמסקנה שחרף העובדה שהעונש אינו מן החמורים שנגזרו בתחום זה על עבריינות, רשאי היה בית המשפט המחוזי להסתפק בו, באשר הוא גם אינו חורג במידה ניכרת מרמת הענישה הנהוגה, ובכך די לדחיית ערעור המדינה.

באי-כוחם של המשיבים הודיעו כי אם ערעור המדינה יידחה, הם חוזרים בהם מהערעורים שהגישו בשם שולחיהם, ומכאן התוצאה שכל שלושת הערעורים נדחים.