ע"פ 1034/06 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער הוא סבה של קטינה ילידת שנת 1997. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נטען, כי בהזדמנויות שונות בחודשים שקדמו לחג הסוכות תשס"ה, בסופי שבוע, בדירתו בתל-אביב, ביצע המערער מעשים מגונים בנכדתו כאשר נגע באיבר מינה מעל לבגדיה.

המערער הודה בעובדות המפלילות שיוחסו לו בעת שהיה מיוצג על ידי סנגור, והוא עשה זאת באמצעות בא-כוחו וגם מפיו-שלו . בעקבות כך הורשע המערער בעבירות לפי סעיף 351(ג)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977, ובהמשך, ולאחר שהצדדים טענו לעונש, נגזר עונשו: 18 חודשי מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי. כמו כן חויב המערער לפצות את הקטינה, באמצעות אמה, בסכום של 10,000 ש"ח.

ערעור זה הוגש במקורו כנגד העונש, אולם בפתח הדיון בפנינו טען בא-כוחו המלומד של המערער, עו"ד בית-און, כי בימים האחרונים הוא קיבל על עצמו את הייצוג ומצא שהודיית שולחו היתה שגויה. לפיכך, עתר הפרקליט המלומד לאפשר למערער לחזור בו מהודאתו כדי שהדיון בעניינו יתנהל מראשיתו בפני הערכאה הראשונה.

האזנו ברוב קשב לטיעונו של בא-כוח המערער, ולא גילינו עילה להתיר לשולחו לחזור בו מן ההודיה. כאמור, היה המערער מיוצג בפני בית משפט קמא על ידי סנגור, ומותר להניח שזה האחרון למד את חומר החקירה על בוריו, ונועץ בשולחו בטרם גיבש את קו ההגנה בו ינקוט. יתרה מכך, אם מתעורר ספק שמא נטל המערער על עצמו מעשה שלא עשה, די להפנות להודייתו בפני בית המשפט המחוזי בעמ' 2 של פרוטוקול הדיון, אותה שילב בהבעת צער והכאה על חטא. ואם בכך לא די, חזר המערער על דברים ברוח דומה בטרם מתן גזר הדין (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון): "אני מבקש מאה פעמים סליחה (בוכה) אני מצטער".

נדמה שדברים אחרונים אלו אינם מותירים ספק כי הודיית המערער הודאת אמת היא, ואם חלה תפנית בעמדתו, נראה כי מקורה באכזבתו מן העונש שהושת עליו. באשר לזה, העונש, כל שנוכל לומר הוא כי הנו מתון ומאוזן, ומדעתנו לא שינינו גם לאחר שנתנו את דעתנו לגילו המתקדם של המערער, ולאסון שהמיט על עצמו ועל אחרים במעשים בהם חטא. כידוע, קטינים נתונים להשפעה ביתר קלות, ובמיוחד על ידי בני משפחה קרובים בהם נוטה הקטין לתת אמון, ועל כן יש להחמיר בעונשם של אלה המועלים באמון זה. אשר על כן, גם אם העונש שהושת על המערער אינו קל, הוא מתחייב מחומרת המעשים שביצע ומהצורך להרתיע את הרבים.

אנו דוחים אפוא את הערעור, והמערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ביום כ"ה בניסן תשס"ו (23.4.06), עד לשעה 11.00. הערובות שניתנו להבטחת שחרורו של המערער עד היום, יוסיפו לעמוד בתוקפן עד להתייצבותו לשאת בעונש.