רע"פ 3561/06 יצחק זילברמן נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בנצרת (ת.פ 3723/03) בגין עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 25, 414, 415 לחוק העונשין

; עבירה של ידיעות כוזבות, לפי סעיף 243 לחוק העונשין וכן עבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, במהלך התקופה שבין חודש אוקטובר 2001 לבין 22.11.01 קשר המבקש ביחד עם רוטשטיין צבי (להלן: צבי) קשר לביצוע פשע בכך שרכבו של צבי יוסתר בביתו של המבקש ביישוב נופית וצבי ידווח למשטרה על גניבת הרכב לחברת הביטוח הפניקס, כדי שכך יוכל צבי לגבות את כספי הביטוח של הרכב ובכך להונות את חברת הביטוח. צבי והמבקש נעצרו בגין העבירות הללו ובית-המשפט הורה על שחרורם בציינו, בין היתר, תנאי לפיו נאסר עליהם ליצור קשר עם כל אחד מהמעורבים בפרשה. במהלך חודש מרץ 2000 הפרו המבקש וצבי את התנאי ונפגשו בביתו של המבקש בנופית.

בית-משפט השלום בנצרת (כבוד הנשיא ת' כתילי) הרשיע את המבקש - על-פי הודאתו - בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וגזר עליו 12 חודשי מאסר, מהם 6 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו בעבודות שירות והיתרה על-תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור בפרק זמן זה כל אחת מהעבירות בהן הורשע בתיק זה. כמו כן הטיל בית-המשפט על המבקש קנס בסך של 10,000 ש"ח, או 100 ימי מאסר תמורתו.

בית-משפט השלום ציין, כי מכיוון שהמבקש ביקש שלא יורשע הוא נשלח לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן. דא עקא, המבקש לא שיתף פעולה עם שירות המבחן, ולכן לא הוגש התסקיר. בית-המשפט קבע, כי באי-שיתוף הפעולה מצד המבקש, יש כדי להצביע על כך, שהמבקש לא הפנים את חומרת מעשיו והשלכותיהם. מכאן עולה החשש, כי יחזור על התנהגותו הנלוזה אף בעתיד.

על גזר-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בנצרת בהלינו, כי היה מקום להיענות לבקשתו להימנע מהרשעתו, נוכח חלקו בפרשה ובהתחשב בנסיבותיו האישיות.

בית-המשפט המחוזי (כבוד סגן-הנשיא י' כהן והשופטים ה' ח'טיב ו-א' הלמן) דחה את הערעור בקובעו, כי העבירות שבוצעו על-ידי המבקש, בנסיבותיהן ובחומרתן, אינן מצדיקות סטייה מן הכלל, לפיו, בהתייחס לאדם בוגר, יש להעדיף את האינטרס הציבורי ולהרשיעו ואי ההרשעה היא החריג השמור למקרים יוצאי דופן בלבד, שעניינו של המבקש אינו נופל בגדרם. בית-המשפט המחוזי קבע, כי המבקש לא הצליח לעמוד בקריטריונים שדורשת הלכת ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(3), 337, לפיהם עליו לשכנע את בית-המשפט, כי שיקולי השיקום שלו גוברים על האינטרס הציבורי וכן עליו להוכיח, כי ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקומו. במקרה דנא, פסק בית-המשפט, כי האינטרס הציבורי מחייב להרתיע מפני הישנותן של עבירות מסוג זה, הנחשבות למכת-מדינה ומצד שני המבקש לא השכיל להוכיח, כי שיקומו בעתיד ייפגע כתוצאה מריצוי העונש שנגזר עליו.

מכאן, בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר במסגרתה טוען המבקש כנגד חומרת העונש שהוטל עליו וזאת לנוכח הנסיבות המיוחדות המאפיינות את מצבו ומהן עולה, כי מדובר באדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, אשר הודה בביצוע העבירות המיוחסות לו ושיתף פעולה באופן מיידי, כבר בשלב החקירה במשטרה. כן נטען, כי שגה בית-המשפט המחוזי משלא התחשב בעיקרון אחידות הענישה, וזאת בהענישו את המבקש בדומה לחברו צבי, למרות קביעתו של בית-משפט השלום, כי חלקו של המבקש בביצוע העבירה היה דומיננטי פחות מחלקו של צבי.

מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ), שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. עוד טוען בא-כוח המשיבה, כי דיון בשאלת העונש הראוי למבקש, אינו מהווה עילה לערעור שני, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן ( ראו רע"פ 831/97 מסיקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ו-רע"פ 1174/97

רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) והמקרה שלפנינו אינו נמנה על מקרים חריגים אלה. גם לגופו של עניין, טוען בא-כוח המשיבה אין בבקשה ממש, מקום שהעבירה הינה מסוג עבירות הנחשבות כיום למכת-מדינה רבת היקף.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת חניון חיפה .

זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל , (לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה , (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. המבקש עבר עבירה חמורה שבוצעה לאחר תכנון מוקדם ובכוונה לזכות בכספי המרמה ולעשות רווח קל. בית משפט השלום אשר דן בעניינו של המבקש, הלך לקראתו כברת דרך כאשר החליט שהוא ירצה את עונשו במסגרת עבודות שירות תוך שהוא מתחשב באופן מירבי בנסיבותיו האישיות. לאור האמור, אין אני מוצא מקום להקל עוד בעונשו.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

החלטתי מיום 27.4.06 בעניין עיכוב ביצוע גזר-הדין, מבוטלת.

המבקש יתייצב ביום 26.10.06 לא יאוחר מהשעה 10:00 בבית הסוהר חרמון, מפקדת גוש צפון, יחידת עבודות שירות, לשם תחילת ריצוי עבודות השירות שהוטלו עליו.