ע"פ 10347/06 מרדכי עמר נ. מדינת ישראל

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

המערער הועסק באמצעות חברת כוח-אדם באתר תחנת הכוח באשקלון. ביום 9.1.06 הודיע המתלונן, בעל תפקיד במקום, כי הגדרת עבודתו של המערער עומדת להשתנות והוא אף נטל מידי המערער את אישור הכניסה שלו לאתר – בשל השינוי בתפקיד. המערער איים על המתלונן כי אם לא יושב לידיו אישור הכניסה – ייפגע בו. או אז אחז במכשיר הפקסימיליה שהיה על השולחן והעיפו באוויר. עובד אחר שניסה להרחיק את המערער נהדף אל הקיר. המערער נטל מכשיר כבד להידוק סיכות והשליכו על פניו של המתלונן ממרחק קצר. עוצמת הפגיעה הייתה כה קשה עד שהמתלונן איבד מהכרתו, נפל מכיסאו, סבל משבר באפו ומשברים בארובת עינו. עינו נפגעה וכך גם עצבי פניו – כל אלה הותירו נכות של ממש אצל המתלונן. לבד מן הפגיעה הפיסית סובל המתלונן מפגיעה נפשית.

בית-המשפט המחוזי השית על המתלונן עונש של תשעה חודשי מאסר לריצוי בפועל – בניכוי ימי מעצרו, זאת בנוסף לעונש מותנה וחיוב בתשלום פיצויים למתלונן.

הערעור מופנה כנגד חומרת העונש. עיקר טענתו של המערער נסבה על העובדה שאין לייחס לו דפוסים עבריינים בחייו, וכי שירות-המבחן המליץ להסתפק בעונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות. גם היום מציין שירות המבחן למבוגרים כי המערער הוא "בעל יכולות תפקודיות תקינות בבסיסן ותפיסה עצמית נורמטיבית". השירות מציע להמשיך ולבחון את מידת התאמתו של המערער לטיפול וכי תינתן דחייה בדיון לצורך זה. נציג המדינה מתנגד לכך בתוקף ומוכן להניח לטובת המערער כי הוא יימצא אכן מתאים לטיפול. גם בהנחה זו אין להקל, לדעתו, בעונשו.

שקלנו את נסיבות המקרה ומצאנו כי דין הערעור להידחות גם בהנחה שתהא תועלת בטיפול שיקומי במערער. כפי שציין בית-המשפט המחוזי, נסיבות ביצוע העבירה חמורות ביותר. המתלונן אך עשה עבודתו נאמנה ואילו המערער נתקשה לקבל מרות. הוא בחר לנקוט בדרך של אלימות והטלת אימה על המתלונן. בית-המשפט ציין כי בנסיבות כאלה "כשהאלימות חמורה ותוצאותיה קשות אין להסתפק ברטוריקה מחמירה תוך השגת ענישה מקלה שלא משקפת את התוצאות הקשות". חרף דברים נכוחים אלה, מצא בית-המשפט המחוזי להקל מאוד עם המערער – ולא נוכל להוסיף ולהקל עימו עוד.

הערעור נדחה. המערער יתייצב לריצוי עונשו במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע ביום 15.5.07, בשעה 10:00.