ע"פ 10377/02 סבאח אלעויין נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר:

המערער נהג ברכב מבלי שהיה לו רשיון נהיגה וממילא, מבלי שהיה לו ביטוח בר-תוקף. עמו נסעה שכנתו – פטמה אבו-כבירה ז"ל. תוך כדי הנהיגה, נרדם המערער, סטה מדרכו לשולי הכביש, והתהפך. כתוצאה מהתאונה נהרגה הנוסעת שלידו והוא נפצע קל.

המערער נמצא אשם בבית-המשפט המחוזי בעבירה של הריגה. זאת, לאחר שבית-המשפט המחוזי קבע, כי המערער לא סתר את חזקת המודעות, לפיה היה מודע לכך שעשוי הוא להירדם. על המערער נגזרו ארבע שנות מאסר בפועל, וכן נפסל הוא מלקבל רשיון נהיגה לצמיתות.

הערעור שבפנינו מכוון כנגד ההרשעה גופה, כמו-גם כנגד חומרת העונש.

בהמלצתנו, לאחר שהערנו כי ההרשעה על-פי חזקת המודעות, במקרה שבפנינו, מעוררת קשיים רבים, הסכימה המדינה לקבלת הערעור כנגד ההרשעה בהריגה ולהרשעתו של המערער, חלף עבירה זו, בעבירת גרימת מוות ברשלנות, על-פי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק). המערער ביקש להקל בדינו.

אנו מקבלים איפוא את הערעור כנגד ההרשעה, מבטלים פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ומרשיעים את המערער, חלף העבירה שבה הואשם, בעבירת גרימת מוות ברשלנות על-פי סעיף 304 לחוק. הרשעותיו בעבירות הנוספות: נהיגה ללא רשיון ונהיגה ללא ביטוח, יישארו על-כנן.

לנוכח הרשעתו בעבירה קלה יותר ובהתחשבנו בנכותו (המערער הוא קטוע רגל), וכן בעובדה שנפסל לצמיתות מלקבל רשיון נהיגה, אנו מעמידים את עונשו על שלוש שנות מאסר, מתוכן שנתיים לריצוי בפועל, החל מיום מאסרו. היתרה תהא על-תנאי, והתנאי הוא כי לא יעבור עבירה מסוג פשע או את העבירות בהן הורשע בתיק זה, תוך שלוש שנים מיום שחרורו.

הפסילה לצמיתות תעמוד בעינה.