ע"פ 10383/08 אדריאנה סליק כהן נ. מדינת ישראל

השופט א' גרוניס:

1.

המערערת הורשעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט צ' גורפינקל) על פי הודאתה בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ושוחד לפי סעיפים 290 ו-291 לאותו חוק. בית המשפט השית על המערערת שנתיים מאסר לריצוי בפועל (בניכוי חמישה ימי מעצר) וכן שמונה עשר חודשי מאסר על תנאי. הערעור שבפנינו מופנה נגד חומרת העונש.

2.

לבית המשפט המחוזי בתל אביב הוגש כתב אישום ארוך ומקיף, שכלל שנים עשר נאשמים ומספר אישומים. המערערת הופיעה בכתב האישום כנאשמת 6 והאישום השלישי הוא זה הנוגע לה. בשלב מסוים של התנהלות ההליך הושג הסדר טיעון בין המערערת לבין המשיבה. על פי ההסדר, תוקן האישום השלישי והמערערת הודתה בעובדות. ההסדר לא כלל התייחסות לעונש. על פי האמור בכתב האישום המתוקן, שימשה המערערת כמנהלת תחום ביקורת ניהול ספרים במשרדי מס הכנסה בפתח-תקווה. היא קשרה קשר עם הנאשם הראשון בכתב האישום ששימש כקצין בילוש במינהלת ההגירה וכן עם אדם נוסף, שבהמשך הפך עד מדינה. שלושת הקושרים גיבשו תוכנית להציג בפני אדם שהיה בעלים של מועדון ריקודים מצג כוזב לפיו מתנהלת נגדו חקירה במס הכנסה בקשר להעלמות מס. אותו אדם הינו נאשם 7 בכתב האישום. על פי התוכנית, הייתה אמורה המערערת לזמן את אותו אדם לחקירה במשרדיה. מרכיב נוסף בתוכנית היה שיוצע ל"נחקר" שתיק החקירה ייסגר בתמורה לתשלום כסף. ואכן, המערערת זימנה את נאשם 7 למשרדה וחקרה אותו בעניין העלמות מס. בעקבות פעולה מסוימת שוכנע נאשם 7 שאומנם מתנהלת נגדו חקירה והוא הסכים לשלם סכום של 90,000 ש"ח בשלושה תשלומים. נאשם 1 ועד המדינה נפגשו עם נאשם 7 וקיבלו ממנו סכום של 30,000 ש"ח. הסכום הועבר לידיה של המערערת. בהמשך שילם נאשם 7 שני תשלומים נוספים של 30,000 ש"ח כל אחד.

3.

המערערת הינה בת 52 שנים, שעלתה ארצה בשנת 1970. היא עבדה במשרדי מס הכנסה כשלושים שנה. המערערת נשואה ואם לתאומות שגילן 15 שנים. בפני בית משפט קמא הונח תסקיר של שירות המבחן. בתסקיר צוין, על יסוד חומר שנתקבל מהרופאה הפסיכיאטרית המטפלת במערערת, כי היא סובלת ממצב דכאוני מג'ורי וכן מתסמינים פוסט-טראומטיים. התסקיר מתאר את הקשיים הנובעים ממצבה הנפשי הקשה של המערערת. השירות הביע את הדעה, כי המערערת מבינה את החומרה שבמעשיה. המלצתו של השירות הייתה להעמיד את המערערת במבחן למשך שנה וכן להטיל צו שירות לתועלת הציבור. בית המשפט המחוזי ציין בגזר הדין, כי המקרה חורג מזה של "עבירת שוחד גרידא", שכן המערערת השתתפה בקשר שעל פיו יצרו הקושרים מצג שווא בפני אדם לפיו מתנהלת נגדו חקירה במס הכנסה, אף שלא היה אמת בכך, והכל על מנת לאלצו לשלם שוחד לשם סגירתו של תיק שלא היה קיים. כאמור, בית המשפט לא התעלם מהודאתה של המערערת, מחרטתה ומן ההשלכות שעלולות להיות למאסר על בני משפחתה. הוא אף התחשב במצבה הרפואי. בסופו של יום, נגזר כאמור עונש מאסר לריצוי בפועל של שנתיים ימים בצירוף מאסר מותנה.

4.

המערערת מעלה בערעורה טענות שונות הן בכל הנוגע לנסיבות העניין והן באשר למצבה האישי והמשפחתי. נטען, כי בית משפט קמא לא התחשב בכך שהיוזם של הקשר היה נאשם 1 והוא היה אף זה שקבע מהם הסכומים שישולמו על ידי נאשם 7. עוד נטען בפנינו, כי על נאשם 7, הוא נותן השוחד, הוטל מאסר מותנה בלבד. סניגורה המלומד של המערערת חזר והעלה טענות שהועלו עוד בבית משפט קמא בעניין מצבה הנפשי הקשה של המערערת וההשלכות הקשות שעלולות להיות לשליחתה למאסר על משפחתה ובמיוחד על בנותיה. שירות המבחן הביא בפנינו תסקיר בו הוצגה הערכה לפיה מאסר בפועל עלול להביא לנסיגה בהישגים שהושגו במסגרת הטיפול הפסיכיאטרי אותו מקבלת המערערת. השירות המליץ להפחית את תקופת המאסר, כך שניתן יהיה לרצות את העונש על דרך עבודות שירות וכן להטיל פיקוח לתקופה של שנה.

5.

לא אחת ציין בית משפט זה שעבירת השוחד הינה עבירה קשה וחמורה. "היא משחיתה את המידות. היא מהווה סכנה ליסודותיו של משטר חברתי צודק. היא מערערת את האמון של הציבור בשלטון." (ע"פ 4722/92 מרקוביץ' נ' מדינת ישראל , פ"ד מז(2) 45, 49 (1993) (השופט ש' נתניהו)). החומרה של עבירת השוחד נעוצה בכך שהחלטה של עובד ציבור נקנית בכסף או בשווה כסף. כלומר, ההחלטה אינה מתקבלת על בסיס ענייני ושוויוני אלא בתמורה למתת. בעבירות מסוג זה הקורבן איננו אדם קונקרטי אלא הציבור כולו. עבירות אלה מבוצעות במחשכים, רחוק מן העין. על כן אף קיים קושי מובנה לגלותן. העונש הראוי בגין עבירת שוחד, בוודאי כאשר מדובר במקבל, הינו עונש של מאסר בפועל. כפי שציין בית משפט קמא, המקרה הנוכחי חמור במיוחד לאור העובדה שהמערערת יצרה מצג שווא בדבר ניהול חקירה על ידי מס הכנסה וזאת מתוך מטרה לקבל כספים. אכן, אף במקרים כאלה אין להתעלם מן השיקולים האישיים הנוגעים למבצע העבירה. נראה לנו, כי במקרה זה לא ניתן משקל מספיק לשיקולים אלה. כוונתנו במיוחד למצבה הנפשי הקשה של המערערת. יחד עם זאת, שיקולים אלה

יש בהם כדי להביא למיתון מסוים של עונש המאסר לריצוי בפועל אך לא מעבר לכך. אף במקרה זה ראוי לפעול על פי הכלל האומר שדינו של מקבל השוחד להישלח למאסר בפועל בין כותלי הכלא.

6.

אשר על כן, הננו מחליטים לקבל את הערעור ולהעמיד את עונש המאסר לריצוי בפועל על 15 חודשים בניכוי חמשת ימי המעצר. המאסר המותנה יעמוד על כנו. שירות בתי הסוהר ייתן דעתו למצבה הנפשי של המערערת. המערערת תתייצב לריצוי העונש במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל-אביב ביום 19.4.09 לא יאוחר מן השעה 10.