ע"פ 1054/15 ראיף חוגיראת נ. . מדינת ישראל

השופט נ' סולברג:

1.

בחצות ליל 19.11.2014 הגיע המערער סמוך לביתו של המתלונן בשפרעם ושילח אש באמצעות מַצָּת בגלגל הקדמי השמאלי של מכונית המתלונן. האש התפשטה בחלק הקדמי של המכונית וגרמה לה נזק. המערער עשה כן בעקבות סכסוך ישן עם המתלונן. בעקבות הרשעתו בהצתה, נגזר עונשו ל-18 חודשי מאסר בפועל, למאסר על-תנאי ולקנס כספי בסך של 2,000 ₪. כמו כן חוייב המערער בתשלום פיצויים למתלונן בסך של 10,000 ₪.

2.

בית המשפט המחוזי עמד על הערכים החברתיים המוגנים, והם – השמירה על ערך החיים ושלמות הגוף, וכן גם השמירה על רכוש הציבור: "ההצתה מאופיינת בכך שקשה לאמוד מראש את נזקיה, ונזקים אלה יכולים להיות קטלניים ורבי היקף" . בהצתה יש משום מסר עברייני ואלים לא רק כלפי המתלונן, אלא כלפי הציבור כולו. הפגיעה בערכים הנ"ל בנסיבות העניין היא ברמה בינונית. בית המשפט המחוזי סקר עונשים שנקבעו בפסיקה, וציין כי על פני הדברים מדובר היה בהצתה "ספונטנית". עם זאת, "דווקא ה'ספונטניות' במעשה, על רקע סכסוך שטיבו לא הובהר עד תום, אך אין מחלוקת שמקורו נעוץ לפני שנים רבות, מקנה לאירוע מידה של חומרה שכן מדובר בנאשם שבחר לאחר שנים כה רבות, להצית, תרתי משמע, את הסכסוך מחדש" .

3.

בערעורו טוען המערער על חומרת עונשו. לדברי בא-כוחו, מעשה ההצתה איננו חמור במיוחד, משום שאין מדובר במעשה מתוכנן, המערער לא הצטייד בחומרי בערה, וכל אשר עשה היה להצית את גלגל המכונית באמצעות מצת לאחר שנזכר בסכסוך הישן עם המתלונן. גם נגד שיעורו של הפיצוי הכספי טען המערער, כי הנזק שגרם אינו מגיע עד כדי כך. לטענתו גם לא היה ראוי להטיל מאסר חלף קנס על מנת לאכוף את תשלום הפיצוי.

4.

מנגד טענה ב"כ המשיבה כי מדובר בעונש מאוזן ונוטה לקולא בהשוואה לתיקים אחרים. מדובר בהצתת רכב באזור מגורים. לאחריה, הסתתר המערער והתבונן ברכב העולה בלהבות, ללמדנו – על העדר חרטה, ועל נחישותו לפגוע במתלונן. רק ערנות השכנים מנעה נזק גדול יותר. לחובת המערער עבר פלילי מכביד, הוא ריצה כמה וכמה עונשי מאסר, הממושך שבהם לתקופה של 5 שנים. בית המשפט המחוזי זקף לזכותו את הודאתו בהזדמנות הראשונה. הפיצוי הכספי למתלונן נקבע במידה סבירה, בעצם הפגיעה הכלכלית יש כדי להרתיע מלבצע עבירות, ובית המשפט המחוזי גם היה מוסמך להטיל עונש של מאסר חלף הקנס.

5.

שקלנו את נימוקי הערעור ואת אלה שבאו בתשובה. דינו של הערעור להידחות. בית המשפט המחוזי שקל ואיזן כהלכה. העונש אינו קל, אך הוא מוצדק –בהתחשב ברמת הענישה הנוהגת, במסוכנות, בעברוֹ הפלילי של המערער, באש היוקדת בו לפגוע במתלונן גם בחלוף שנים ארוכות מאז הסכסוך שנתגלע ביניהם. אמת נכון הדבר, אין מדובר בדרגה חמורה של עבירת הצתה, גם הנזק שנגרם בסופו של דבר אינו רב, אך אין לקבל את טענת ב"כ המערער, לפיה: "הסיכוי להצית רכב עם מצת דומה לחפירת מנהרה עם כפית" . הכפית ניתנת לאחיזה ולשליטה, מה שאין כן אש, "שדרכה לילך ולהזיק" (בבלי, בבא קמא ב, א), ו "כוח אחר מעורב בה" (שם ג, ב). גם ניצוץ יכול לגרום לתבערה גדולה, להרס ולכליון.

6.

הערעור נדחה.