ע"פ 10546/08 מוראד זחאיקה נ. מדינת ישראל

א.

בקשה לעיכוב ביצועו של עונש המאסר שהוטל על המבקש בבית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת אפעל-גבאי) ביום 24.11.08 בת"פ 3100/07, ואשר ריצויו עתיד להתחיל ביום 21.12.08.

ב.

כתב האישום ייחס למבקש עבירת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על פי הנטען, קשרו הנאשם ואחיו עם שניים אחרים לפצוע את המתלונן, על רקע חשדם כי היה מעורב באירוע אלים שבמסגרתו נדקר המבקש. ביום 4.2.06 דקרו הנאשם ואחיו את המתלונן בסכין בצוותא חדא, באזור הראש והצוואר, לאחר ששני הקושרים האחרים היכוהו באגרופים ובאמצעות מוט ברזל. כתוצאה מהמעשים נגרמו למתלונן חתכים באזור הראש והצוואר והוא אושפז.

ג.

בגזר דינו שקל בית המשפט שיקולי גמול והרתעה ואת נסיבות העבירה, ומאידך גיסא את עברו הנקי של המבקש ואת העונש הקל שנגזר על אחיו, שותפו לעבירה בהסדר טיעון (עשרה חודשי מאסר בפועל ועשרה חודשי מאסר על תנאי). בסיכומו של דבר נגזרו על המבקש עשרים חודשי מאסר לריצוי בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי.

ד.

בבקשה הנוכחית, שהוגשה בגדר ערעור על גזר הדין קמא, מתבקש עיכוב ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בערעור. נטען, כי סיכויי הערעור על העונש טובים, וכי ייתכן שבסופו של דבר יועמד עונשו של המבקש על רמת ענישה המאפשרת המרה בעבודות שירות. עוד נטען, כי המבקש משוחרר בתנאים מגבילים מזה 16 חודשים ומקפיד לקיים את תנאי שחרורו, ולפיכך אין חשש כי יסכן את שלום הציבור.

ה.

בתמצית נטען בערעור, כי בית המשפט קמא סטה שלא בצדק מעקרון אחידות הענישה והפלה לרעה את המבקש כאשר גזר עליו עונש חמור מזה שהושת על אחיו, העבריין העיקרי בפרשה, למרות שהעובדות ביסוד שני כתבי האישום היו זהות.

ו.

בא כוחו המלומד של המבקש טען בדיון בנוסף, כי המדובר באדם נורמטיבי שזו לו עבירתו הראשונה, והוא לא הפר את תנאי השחרור בערובה; בית המשפט המחוזי עיכב מעצמו את ביצוע העונש, והמדובר, על פי הפסיקה, בתקופה "בינונית" של מאסר, אשר בשכמותה ניתן לעכב. הדעת נותנת, לשיטת המבקש, כי היה מקום להטיל על המערער עונש פחות מזה שהושת על אחיו, אשר נדון לעשרה חודשי מאסר, וכנטען היה העבריין העיקרי. המבקש נענש איפוא יותר כיוון שעמד על זכותו לנהל משפט. צוין, כי המתלונן פגע במבקש מקדמת דנא וצלק את פניו; במקביל לעיכוב הביצוע, אם יוחלט עליו, ניתן לקבוע את הדיון בערעור תוך זמן קצר, ויש מקום לעודד ערעורים לגבי גזר דין בלבד על – ידי עיכוב ביצוע. ולבסוף, דחיית הבקשה עלולה לנגוס במידה מסוימת בזכות הערעור של המבקש.

ז.

באת כוח המדינה ציינה, כי המדובר באירוע בו התנפלו המבקש ואחיו על המתלונן בסכינים, ועל פי פסק הדין קמא העובדה שהמבקש דקר את המתלונן בידו ולא בראשו מקורה בכך שהמתלונן הגן על ראשו. המדינה עתרה ל-24 חודשי מאסר מתוך התחשבות בהסדר שהושג עם אחיו של המבקש. אכן לאח יש עבירות הסעת שב"חים בעברו ולמבקש עבר נקי, אך הוא חסך זמן שיפוטי; מה שאין כן המבקש, שאינו נוטל אחריות ושירות המבחן לא נתן לגביו כל המלצה, על כן יש מקום לתחילת הריצוי כנפסק ולקביעת מועד מוקדם.

ח.

לאחר העיון איני רואה מקום להיעתר לבקשה. אכן, עו"ד בר חיים גייס את כל הנימוקים האפשריים, אך בסופו של יום, סבורני כי ככל שהמדובר בסיכויי הערעור, המדובר במשוכה גבוהה שעל המבקש לעבור. אחיו של המבקש אמנם נדון – בהסדר טיעון – לעשרה חודשי מאסר, ובית המשפט קמא שמע את טיעוני המבקש באשר לכך לעניין גזירת הדין, וגם היה ער לכך שלאח היו עבירות הסעת שב"חים בצקלונו. בשורה התחתונה, אפילו נניח – וכמובן איני מביע דעה לעצם העניין – כי בית משפט זה יתערב בגזר הדין, דרושה אופטימיות רבה, כשהמדובר בתקיפה בסכינים בחבורה, שהגלגל יסוב אחורנית מעשרים חודש לשישה חודשי מאסר בעבודות שירות (ראו גם סקירת הפסיקה בע"פ 607/07 סאלם נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). עיינתי גם בתסקיר שנערך על-יסוד הכחשת העבירה, ושנמנע מהמלצה.

ט.

עוד עיינתי בפסיקה שצירף עו"ד בר חיים. הסניגור המלומד הפנה לבש"פ 3590/95 כתריאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שם סיווג השופט זמיר, לעניין עיכוב ביצוע, מאסר של שנה כתקופה "בינונית", שניתן לשקול בה עיכוב. אכן, יש גם דוגמאות רבות לתקופות של שנה בהן ניתן עיכוב. בנידון דידן עסקינן ב-20 חודש, דבר המצמצם כמובן את החשש פן יתייתר הערעור. עם זאת לא נכחד, כי מטבע המציאות ישנם גם מקרים של מאסרים ממושכים יותר בהם ניתן עיכוב. למשל, בע"פ 8226/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שהביא המבקש כאסמכתא, ניתן מפי השופט ג'ובראן, בעקבות גזר דין של שלוש שנות מאסר, עיכוב ביצוע בעיקר בשל מצב רפואי. בסופו של יום אמות המידה הן שקלול הרכיבים המנויים בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נ"ד (2) 241 (מפי השופטת-כתארה אז-ביניש) בעמוד 282-277. כשבחומרת העונש עסקינן נאמר שם (עמ' 282), כי "כאשר על פניו אין מדובר בעונש החורג ממדיניות הענישה המקובלת וכאשר מידת הענישה המקובלת במקרים דומים עולה על משך הזמן הצפוי לבירור הערעור, לא יעוכב ביצוע המאסר אלא במקרים חריגים, שהנטל להצדקתם מוטל על המבקש". שלא כעו"ד בר חיים, איני סבור שעיכוב ביצוע יעודד ערעורים על גזר הדין בלבד, להבדיל מערעורים על ההרשעה, ובודאי גם הוא מאמין כי עורך הדין היודע מלאכתו יערער על ההרשעה רק כשיאמין מקצועית בסיכויים. מכל מקום, במקרה דנא, השקלול בין חומרת העבירה, אורך המאסר וסיכויי הערעור, אינו תומך בבקשה.

י.

לכן איני נעתר לבקשה, אך בנסיבות לוח הזמנים אאפשר ימי התארגנות נוספים אחדים – והמבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום א' 28.12.08, שעה 10:00 במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בירושלים. תנאי שחרור קיימים יעמדו בעינם עד להתייצבות. אבקש מן המזכירות כי הערעור בתיק יישמע בתוך שלושה חודשים.