ע"פ 10597/08 אבראהים אבו לבדה נ. מדינת ישראל

א.

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט רביד) מיום 20.11.08 בת"פ 3127/07, לפיה נדון המבקש ל-24 חודשי מאסר בפועל (בניכוי תקופת מעצר), 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 8,000 ₪ (אשר שולם).

ב.

המבקש הורשע על יסוד הודאתו, בגדר הסדר טיעון, בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, הסעה שלא כדין ונסיעה במהירות שמעל המותר. על פי עובדות כתב אישום מתוקן, הסיע המבקש ביום 8.9.07 ברכבו תשעה נוסעים – לפי רישיון הרכב רשאי היה להסיע שמונה – והללו שוהים בלתי חוקיים, מיאן לעצור כאשר התבקש לעשות כן על ידי שוטר במחסום, ומאוחר יותר על ידי שני שוטרים בניידת משטרה; תחת זאת הגביר את מהירות נסיעתו ונהג בצורה פראית ומנוגדת לחוקי התחבורה, עד כדי סכנת חיים לנוסעים אחרים.

ג.

בהסדר טיעון נקבע, כי המשיבה – נוכח העובדה שהמבקש עצמו נפצע במהלך הפרשה – תעתור לעונש של עד 33 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי, ואילו המבקש יוכל לטעון באורח חופשי. כן, הוסכם על הטלת קנס בן 8,000 ₪, שעם תשלומו יוחזר הרכב התפוס ששימש לעבירות. בתסקיר שירות המבחן הומלץ על עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, נוכח התרשמות שמדובר באדם נורמטיבי שכשל במצב של לחץ וחרדה, ושקיבל על עצמו אחריות בעקבות האירוע, ולאחר התנסות בתקופת מעצר בת חודשיים במהלך משפטו. בית המשפט הביא בחשבון בגזר דינו את תוכן התסקיר, עדויות אופי מטעם המבקש, פציעתו, הודאתו באשמה, חרטה שהביע, ותקופה של כשנה שבילה במעצר בית; מנגד נשקלו הרשעותיו הקודמות של המבקש (שתי הרשעות בעבירות אלימות ו-126 בעבירות תעבורה), וכן חומרת העבירה (ומדיניות הענישה המחמירה בעבירות תעבורה). בית המשפט ציין כי בנסיבות, יש לבכר את השיקול ההרתעתי על פני זה השיקומי, ולבסוף השית על המבקש את העונש כאמור.

ד.

הבקשה הנוכחית הוגשה במסגרת ערעור על גזר הדין, ומתבקש בה עיכוב ביצוע העונש עד להכרעה בערעור. נטען בתמצית, כי סיכויי הערעור טובים, ובעיקר כי בית המשפט לא נתן משקל ראוי לנסיבות המקילות בעניינו של המבקש ולתסקיר המבחן. יצויין כי הבקשה הוגשה לעת ערב ב-14.12.08, יום לפני מועד ההתייצבות לריצוי, שנקבע ב-15.12.08. גזר דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ב-20.11.08, ובו ביום נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטה מ-14.12.08 לא ראיתי מקום לצו ארעי בנסיבות, והמבקש התייצב לריצוי עונשו.

ה.

בדיון הטעים עו"ד עותמאן את תוכנו החיובי של התסקיר, והבקשה לעיכוב ביצוע עניינה, לשיטתו, המשך שיקומו התעסוקתי של המבקש, שהמעסיקה הנוכחית שלו נכונה לאפשר; בכך תהא תרומה למבקש ולחברה כולה, תחת אשר יתערב בבית הסוהר בעבריינים ויתדרדר חלילה; למבקש אף בעיות רפואיות. הוסיפה ודיברה מעסיקתו של המבקש, ד"ר אייגס, שאמרה כי המבקש למד בחברה שבניהולה את מקצוע השענות, והוא עובד במהירות ובמקצועיות (אציין כי בגזר הדין קמא נאמר שהמבקש נאלץ לעזוב מקום עבודה זה כיוון שלא היו שבעי רצון ממנו, אך נכונה היתה המעסיקה ליתן לו הזדמנות נוספת).

ו.

באת כוח המדינה ציינה, כי מדובר בנהיגה במהירות של 123 קמ"ש בשטח עירוני, תוך חציית רמזורים אדומים וגרימה לרכב לעצור עצירת חירום, ובנס לא הסתיים המקרה באסון. רף העונש בכגון דא עומד לפי הפסיקה על 4 שנות מאסר, והתביעה עתרה ל-33 חודש, בשל פציעת המבקש; בעברו שתי הרשעות פליליות ולמעלה ממאה ועשרים עבירות תעבורה, ועל כן, הסיכויים לאיונו של מאסר בפועל קלושים.

ז.

לאחר העיון, איני רואה מקום להיעתר לבקשה. העונש שנגזר מצוי בליבת הסדר הטיעון ואיני קרוב לתקרתו; ואין זה מן המקרים החריגים שבהם יעוכב הביצוע, על פי ההלכה הנוהגת (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 242, 282). זאת מקום שאין המדובר בעונש החורג ממדיניות הענישה המקובלת, ומועד השמיעה לא ירחק. רמת הענישה המקובלת בעבירות מעין אלה ידועה, כפי שציינה הפרקליטה, בודאי שעה שנשתלבו יחדיו עבירת הסעתם של שוהים בלתי חוקיים עם עבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ועם נסיעה במהירות מופרזת רבה; כל זאת על רקע הרשעות תעבורה רבות, וגם הרשעות אחרות.

על כן, איני רואה מקום להיעתר לבקשה. עם זאת אציין, כי שירות בתי הסוהר בודאי נותן דעתו לטיפול הרפואי הדרוש למבקש, וכן לשיבוץ מתאים באופן שתצומצם האפשרות להשפעה עתידית רבה מדי של חברה עבריינית.

ח.

בנתון לאמור, איני נעתר לבקשה.