ע"פ 10597/08 אבראהים אבו לבדה נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, הסעה שלא כדין, הכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו, ונסיעה במהירות מעל למותר, עבירות לפי סעיפים 332(2) ו-275 לחוק העונשין, סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, ותקנה 54(א) לתקנות התעבורה. במישור העובדתי נטען, כי בתאריך 8.9.07 הסיע המערער 9 תושבי הרשות הפלסטינית שנכנסו לישראל ושהו בה שלא כדין. כאשר הגיע למחסום עטרות ונדרש לעצור, לא ציית המערער להוראה ונמלט תוך הגברת מהירותו. בהמשך הוא נהג במהירות מופרזת, סטה מנתיב לנתיב, וחלף בצמתים בהם דלק רמזור אדום, תוך שהוא מסכן את חייהם של משתמשים אחרים בדרך. לבסוף, נטש המערער את הרכב ונמלט רגלית עד שנלכד.

המערער הודה בעובדות שיוחסו לו, ולאחר שהורשע נדון ל-24 חודשי מאסר, 6 חודשים מאסר על-תנאי וקנס בסך 8,000 ש"ח.

בערעור שבפנינו, המופנה כנגד העונש, נטען כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער תוך שהוא סוטה מרמת הענישה הנוהגת, מתעלם מנסיבותיו האישיות, ולא נותן משקל להמלצותיו של שירות המבחן.

לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מגזר הדין. ראשית, העונש שהושת על המערער מצוי בגדרו של הסכם הטיעון אשר גובש בין הצדדים, ומכוחו היתה רשאית המשיבה לעתור ל-33 חודשי מאסר. שנית, המערער חטא בעבירות בהן גלומה חומרה יתרה שבשנים האחרונות הפכו לנפוצות. בעבירות אלו גלומה סכנה שמקורה בהחלטה של נהגים עבריינים למנוע את מעצרם, גם אם כרוך בכך סיכון חייהם-שלהם ושל נהגים תמימים אחרים שלרוע מזלם נקלעו לדרכם. עם נהיגה מופקרת זו אין להשלים, והערכאות השונות הונחו לנהוג כלפי העבריינים בתחום זה ביד קשה, מבלי לזנוח את נסיבותיו האישיות המיוחדות של הנאשם העומד לדין.

כך נהג בית המשפט המחוזי, שלסופו של יום הוציא מתחת ידו גזר-דין מתון, ועל כן לא מצאנו מקום או עילה להתערב בפסיקתו.