ע"פ 10712/04 אריק ביררוב נ. מדינת ישראל

בעקבות תאונת דרכים שהתרחשה ביום 15.6.02, התפתח ויכוח אשר גלש עד מהרה לחילופי מהלומות. נטען, כי המבקש אחז במתלונן וחנק אותו, בעוד שחברו ביטון דקר אותו. במהלך המשפט נעזרה המשיבה להוכחת גרסתה בהודאה שנרשמה מפיו של המבקש במהלך חקירתו, וממנה הוא חזר במהלך המשפט כאשר טען כי אמר את הדברים במטרה לחלץ את עצמו מהחשד שדבק בו כי היתה לו יד בדקירת המתלונן.

בית המשפט המחוזי מצא כי קיימות סתירות בעדות המבקש, אולם הוא גם קבע כי מחד, עומדת ההודאה שנרשמה מפיו בסתירה למכלול הראיות ואינה מתיישבת עימן, ומאידך, הסבריו של המבקש למסירת ההודאה עומדים במבחניהם של ההיגיון והשכל הישר.

חרף כל אלה החליט בית משפט קמא להרשיע את המבקש, הואיל וראה בו אחד ממבצעיה-בצוותא של תקיפת המתלונן, אף שמעשה הדקירה עצמו לא בוצע על ידו.

בא-כוחו המלומד של המבקש, עו"ד קליין, עתר לעכב את ביצועו של עונש המאסר שנגזר לשולחו (שנתיים) עד למתן פסק-הדין בערעור. לכך מתנגדת באת-כוחה המלומדת של המשיבה, עו"ד חדד, אשר הדגישה כי ההרשעה התבססה על קביעות של מהימנות, בהן אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב. עו"ד חדד הוסיפה, כי תקופת המאסר ארוכה, ומותר להניח כי לא יחלפו ימים רבים עד אשר יוכרע גורלו של הערעור, כך שנזקו של המבקש, אם בכלל, לא יהיה ניכר.

החלטתי להיעתר לבקשה. מבלי שמדברי תשתמע קביעת עמדה ביחס לסיכויי הערעור, נראה לי כי מקום בו סוטה הכרעת הדין מהמתווה אשר הוצע בראיות המשיבה, ראוי לה להרשעה שתעמוד במבחן ביקורתה של ערכאת הערעור בטרם ייקרא המבקש לשאת בעונש. אכן, תקופת המאסר אינה קצרה, אולם מקום בו לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור בטלים, נכון לאפשר למבקש למצות את כל ההליכים שהחוק העמיד לרשותו, כדי שלא יימצא נושא בעונש בגין עבירה ממנה הוא עשוי להיות מזוכה.

אני מורה אפוא על עיכוב ביצועו של עונש המאסר בפועל בלבד, והערבויות שניתנו על ידי המבקש לצורך שחרורו עד כה, תעמודנה בעינן עד למתן פסק-דין בערעור.