ע"פ 10761/05 ניסים חצבני נ. מדינת ישראל

א.בקשה לעיכוב ביצועו של גזר דין למאסר בפועל לתקופה של שנתיים, שנגזר על המבקש על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט צבי גורפינקל) ביום 2.11.05 בת.פ. 40247/04.

ב.(1) כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו ולשני נאשמים נוספים עבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (בצוותא ובנשק קר). במהלך הדיון, חזרה בה המשיבה מאישום הנאשמים בנסיבה המחמירה של תקיפה בנשק קר.

(2) ביום 30.6.05 ניתנה הכרעת הדין, בה הורשע המבקש יחד עם שני הנאשמים האחרים בגרימת חבלה בנסיבות מחמירות בצוותא. הרשעת הנאשמים נסמכה על התשתית העובדתית שנקבעה על ידי בית המשפט המחוזי כדלקמן: הנאשמים הגיעו למפעל "קוקה קולה" בבני ברק כדי להתקין מנוף, במסגרת עסק להתקנת מנופים אשר בבעלות המבקש. לאחר שסיימו את עבודתם במקום נסעו הנאשמים ברכב מדגם G.M.C.

מסחרית לכיוון היציאה מהמפעל. עם הגיעם לשער היציאה נתבקשו הנאשמים על ידי המאבטח אנטון טימופייב לעצור את הרכב לשם בדיקת תכולתו. עקב סירובם של הנאשמים לעשות כן התפתחה תגרה מילולית. תומר לוי, מאבטח נוסף בחברה (להלן המתלונן), פנה אף הוא לנאשמים בבקשה שיאפשרו את בדיקת הרכב, אולם אף דרישה זו התפתחה לתגרה מילולית קשה בין הנאשמים למתלונן. התגרה המילולית הסלימה עם השלכת סיגריה על המתלונן על ידי מי מהנאשמים. כן ירקו שניים מהנאשמים לעבר המתלונן. בתגובה ירק המתלונן על המבקש; או אז יצאו שלושת הנאשמים יחדיו מהרכב לעבר המתלונן. המתלונן שבר מקל של מגב על מנת להתגונן, אולם ניסיון הגנה עצמית זה לא צלח והנאשמים החלו להכותו, וכתוצאה מהמכות שהוטחו במתלונן נפל ארצה; משנפל ארצה בעטו בו שלושת הנאשמים יחדיו בראשו ובכל חלקי גופו. למתלונן נגרמו שברים והוא נזקק לניתוחים לצורך החלמתו.

(3) בהכרעת הדין קבע בית המשפט כי כל הנאשמים היו שותפים יחד לעבירה, ואשר על כן, למעשה, אין נפקא מינה בשאלה האם נעשו כל המעשים על ידי כל אחד מהנאשמים, או שמא נעשו אך חלקם בידי אחד ומקצתם בידי אחר.

ג.(1) המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על פסק הדין. ערעורו משיג הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. יחד עם הגשת הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין.

(2) לטענת המבקש התעלם בית המשפט קמא מהמלצות תסקיר שירות המבחן לפיו יש להוציא צו מבחן בנוגע למבקש ולהטיל על המבקש שירות לתועלת הציבור, בן 400 שעות, שכן הטלת עונש מאסר על המבקש תקטע את מאמציו לחזור לחיים תקינים ונורמטיביים ותפגע בהליך שיקומו; המלצותיו של התסקיר נתמכו, בין השאר, בכך שבמקרה דנן מדובר באדם שעד לביצוע עבירה זו ניהל אורח חיים נורמטיבי ללא כל עבר פלילי. כן נטען, כי למבקש סיכויים טובים לזכות בערעורו וכי לא ייגרם כל נזק בדחיית ביצוע המאסר. בהקשר זה נטען עוד כי אי העיכוב יכול שיפגע פגיעה קשה במבקש, שכן הליכי הערעור צפויים להימשך אף לאחר ריצוי מרבית תקופת המאסר או כולה.

(3) בדיון הוסיף עו"ד אלוני ומסר, כי המבקש שילם את כספי הפיצוי שהוטל עליו לטובת המתלונן.

(4) בא כוח המשיבה טען, כי בכל הנוגע להרשעה המדובר בערעור סרק המבקש להשיג על מהימנות עדים, שעה שהמדובר בשלושה עדים אובייקטיביים ובמבקש שהוא מבצע עיקרי. ועוד נטען, כי המאבק באלימות והגישה המחמירה הננקטת כלפיה מצדיקים שלא להיעתר לבקשה. אשר להמלצת שירות המבחן, לשיטתו אין היא תואמת את הממצאים שבתסקיר גופו.

ד.לאחר העיון, ולא בלב קל, החלטתי להיעתר לבקשה. לא בלב קל, שכן בדרך כלל ניתן עיכוב ביצוע כשהמדובר בתקופות מאסר קצרות יותר, ולכך גם אין המדינה מתנגדת על פי רוב. ואולם, מה שהכריע את הכף היה עברו הנקי ואורח חייו הנורמטיבי של המבקש, שלהערכת שירות המבחן, ואני מקווה כי כך הוא "הסתבכותו זו הינה חריגה למהלך חייו". המבקש קיים עד הנה אורח חיים מסודר של עבודה ומשפחה, והביע בפני שירות המבחן חרטה על מעשהו. גם אם לא נתקבלה בבית המשפט קמא הצעת שירות המבחן באשר לעונש של שירות לתועלת הציבור (תוך המלצה נגד מאסר ולוא בעבודות שירות), ראה גם בית המשפט את האירוע כחריג בחייו של הנאשם ואת נסיבותיו האישיות כמקלות, אלא שלא מצא על פי הפסיקה ונוכח התוצאה החמורה שנגרמה למתלונן, מקום שלא להטיל עונש מאסר. באשר לאמות המדינה שנקבעו בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נ"ד(2) 241 (מפי השופטת ביניש, עמ' 282-277), אמנם העבירה חמורה; ואשר לסיכויי הערעור, הערעור באשר להרשעה מסב עצמו על טענות עובדתיות בעיקרן על המשתמע מכך, ואילו עונש המאסר יישקל מטבע הדברים על רקע מדיניות הענישה מזה והנסיבות האישיות מזה. אך כאמור, עברו ונסיבותיו האישיות של המבקש מטים את הכף במקרה דנא לעבר מתן האפשרות למצות את ההליך הערעורי בטרם ירצה עונשו, ואני מורה איפוא על עיכוב הביצוע עד להכרעה בערעור.